הקלפי ברחוב החשמונאים בטבריה נעה בין נמנום לליבוי יצרים. מערכת הבחירות הייתה אמורה להיות סוערת אחר שנתיים של ועדה קרואה; בג"ץ שאסר על ראש הוועדה, בועז יוסף, להתמודד; ושובו של רון קובי, שמתנגדיו טוענים שבגללו התחיל כל הבלאגן, לזירה הפוליטית. ארבעה מועמדים מקווים לזכות בראשות העיר, ועשר רשימות מתחרות על 17 מקומות במועצה.

אופק זיו, בת 21, ילידת העיר, עובדת עבור יוסף נבעה, אחד מהמועמדים הבולטים לראשות העיר, ואומרת שעם ובלי המלחמה – מצבה של טבריה נשאר תקוע. "צעירים בורחים מפה", היא מספרת, "ואני לא רוצה לראות את עצמי עוזבת. אין תרבות לנוער או לחיילים משוחררים. עסקים לא מחזיקים יותר משנתיים".

המסעדה שזיו עובדת בה הפכה לחדר אוכל עבור המפונים. בחוץ עוברת הטיילת המפורסמת של העיר, שניטש ויכוח על פתיחתה בשבת בין קובי למפלגות החרדיות. רוב העסקים בה סגורים. לדברי זיו, קובי הפך את הטיילת לעניין של חרדים-חילונים, אבל מצבה הירוד מייצג את חוסר ההשקעה המתמשך של הרשות ושל המדינה בעיר. "אלה לא רק תקציבים. צריך מישהו שיודע מה לעשות עם הכסף. רון קובי בעיקר הרחיב את השסע".

טבריה מארחת 16 אלף מפונים, רובם מהצפון, אבל יש גם כמה מהעוטף. "קשה מאוד למפונים", אומרת זיו. "כבר חמישה חודשים חיים בחדר, וזה לא קרוב להיגמר. אני מנסה לעשות הכול כדי לתת להם הרגשה טובה".

יעלה ברדוגו, מתנדבת עבור רשימת הציונות הדתית, מחוץ לקלפי בחשמונאים. "אין למפונים מה לעשות, זה מבאס אותי בתור טבריינית שהם יחזרו הביתה וזה מה שהם יחשבו על העיר" (צילום: דוד טברסקי)

יעלה ברדוגו, בת 19 ילידת העיר, היא בת שירות לאומי שמתנדבת במרכז הארץ, ובזמנה הפנוי כשהיא חוזרת הביתה, עובדת עם הילדים במלונות. "אין למפונים מה לעשות", היא אומרת, "וזאת מראה להרבה מהבעיות של העיר הזו כל השנים. לא עשו דברים במיוחד בשבילם כמו שאני מכירה בערים אחרות. חוץ מהמתנדבים, אין להם כלום. זה מבאס אותי בתור טבריינית שהם יחזרו הביתה וזה מה שהם יחשבו על העיר".

"יכולנו לחיות כמו באילת, שהכול יהיה פתוח ומשגשג"

הצעירים כועסים על חוסר התעסוקה, ואילו המבוגרים – על רמת הניקיון הירודה של העיר, על המדרכות המוזנחות, על הבורות בכבישים ועל התחושה הכללית של חוסר רצון להתעסק בטיפוח. "העיר נראית רע", אומרת רונית מלכא, בת 53, שהגיעה לעיר בעקבות בעלה לפני 21 שנה. לדבריה, בועז יוסף היה הטוב במנהיגי העיר בשנים האחרונות, ובמשך כהונתו הרגישה שהתחיל תהליך של השקעה בשיפוץ. "הצטערתי מאוד שלא נתנו לו לרוץ. הייתי מצביעה עבורו שוב. הגישה של רון קובי לחרדים, שפת הדיבור הגסה שלו – לא דיברו אלי בכלל. לדעתי הוא שרף את עצמו".

רונית מלכא. "הצטערתי מאוד שלא נתנו לבועז יוסף לרוץ. הייתי מצביעה עבורו שוב" (צילום: דוד טברסקי)

משה קורן (48) איש עסקים יליד העיר, חבר ברשימה של רון קובי, ובטוח שיצליח להיבחר שוב. "הוועדה הקרואה התערבה בבחירות, וכל האצבעות היום לעומתיות נגד רון. מה בועז יוסף עשה כבר? מחק את החובות. בסדר. אבל מה עם התעסוקה, התיירות, התרבות?"

משה קורן. "מה עם התעסוקה, התיירות, התרבות?"  (צילום: דוד טברסקי)

קשה לפספס את ההתרגשות בעיניו של קורן כשהוא מדבר על העיר. הוא ניגש לכל מי שמגיע לקלפי ומבקש לדבר איתו על קובי. "אני תומך ברון כי כואב לי על העיר", הוא אומר, "הוא רצה להעביר תקציב ורצה לקדם תוכניות, אבל המפלגות החרדיות חיבלו במאמציו".

אנה ואנטולי גלפנד, בני 60, השתכנעו. הם תוהים למה טבריה, שעלו אליה לפני 27 שנה ממינסק, בלארוס, לא יכולה להיראות יותר כמו כרמיאל. "כרמיאל זו יופי של עיר. ממש", אומר אנטולי.

אנה ואנטולי גלפנד. "קובי הכניס קצת חיים לעיר ולפוליטיקה" (צילום: דוד טברסקי)

"מה אנחנו צריכים מראש העיר? כסף. רצון", אומרת אנה, "לך תסתכל מה שקורה פה בשיחים מתחת לבתים. זה לא ניתן לתיאור". ילדיהם גדלו בעיר אבל החליטו לא לחזור אליה. "קובי הכניס קצת חיים לעיר ולפוליטיקה", אומר אנטולי.

"יכולנו לחיות כמו באילת, שהכול יהיה פתוח ומשגשג", אומרת אנה, "אין כלום. בועז יוסף עשה קצת, אבל אני חושבת שצריך לתת לקובי עוד הזדמנות".

נראה שהוויכוח המרכזי הוא בין הפעילים החילונים-מסורתיים שתומכים בקובי או במועמד הצעיר אביב יצחק, שחזר אחרי שלושה חודשי מילואים בעזה. מצביעה מבוגרת בכיסא גלגלים נתקעת בדרכה על הכביש הלא מונגש בדרך לקלפי, ופעיל של יצחק רץ לעזור. גם קורן הצטרף. "כולנו ביחד באתגר הזה", אומר קורן. "אין באמת ויכוח בין הצדדים. אם נפסיד, זה רק כי התארגנו במיוחד נגד קובי".

הדרך הלא מונגשת לקלפי. "יש בינינו מחלוקות, אבל אנשי טבריה פתחו את דלתותיהם ל-20 אלף אנשים שנסו על נפשם" (צילום: דוד טברסקי)

מחוץ לקלפי עומד מתנדב של מפלגת 'מאמינים בטבריה' שמזוהה עם אגודת ישראל. הוא העדיף לא להזדהות בשמו ולא להצטלם, אבל היה לו חשוב להעביר מסר מחזק: "עם ישראל חי וחזק היום יותר מתמיד. יש בינינו מחלוקות, אבל אנשי טבריה פתחו את דלתותיהם ל-20 אלף אנשים שנסו על נפשם. הקדוש ברוך הוא עשה נס גדול שלא נתן לחיזבאללה לרצוח בהם, ולנו את הזכות להיות עבורם בית. נתפלל לשלום ישראל וחזרתם של כל חטופינו. זה הכי חשוב".