צעדת "מתאחדים לשחרור החטופים" ממשיכה היום (חמישי) מקריית גת לבית גוברין. הצועדים יצאו אתמול מחניון רעים, ומתכננים להגיע בשבת לירושלים ולקיים עצרת בכיכר פריז.
"התחושות הבוקר מעט יותר טובות, כי אנחנו רואים שיש יותר אנשים ויש הירתמות יותר גדולה", אמר שי ונקרט, אביו של עומר ונקרט שנחטף בידי חמאס. "היום ייכנסו איתנו לאורך הדרך עוד אנשים וקבוצות לאורך הצעדה. בשבועות האחרונים הרגשנו שחוזרים לסדר היום והחטופים נשכחים. עורכים בחירות לרשויות המקומיות, מנרמלים את זה. המשפחות שלנו בעזה כבר 145 ימים. יש חטופים כבר למעלה מ-3000 יום שם ואסור לחזור לשגרה. יש שם חטופים חולים. הבן שלי חולה קוליטיס. הכל צריך היה לקרות יותר מהר.
"החזרת החטופים היא בחשיבות עליונה לצד החזרת הביטחון. אנחנו חייבים להיות בפתח של כל מהדורת חדשות. צריך להפסיק לספור ימי מלחמה ולספור את ימי השבי. עם זה צריך לפתוח את המהדורות."
"פסגת פריס הביאה תקווה נוספת למשפחות החטופים", אמר ונקרט. "מדברים על הסכם מסגרת שיקיף את כולם. בשלבים אמנם, אבל את כולם ומבחינתנו זו פריצת דרך. הבן שלי חולה ויצא כנראה בין הראשונים משיקולים הומניטריים, אבל אני חושב על כל החטופים".
גיל אליאס, בן משפחתו של אברה מנגיסטו שנמצא בשבי מספטמבר 2014, הגיע גם הוא לצעוד. "אברה כבר 3462 יום בשבי. אנחנו יודעים שהוא חי ושהוא חלק מהשיחות עכשיו, ואנחנו מחכים לו בבית. אנחנו בתקווה שהמסע הזה יחזיר את השבויים. המסע שלנו שם דגש על אחדות ותמיכה בראש הממשלה שיביא את העסקה הכי טובה שיש לשחרור כל החטופים".
לצעדה הגיעו בני משפחות של חטופים, וגם אנשים שמעוניינים שהנושא יישאר על סדר היום. "אנחנו פה כמעט 150 יום", אמר יובל ארד, גיסו של החטוף טל שוהם. "זה לא נתפס שאחים שלנו, ילדים שלנו, אזרחי מדינת ישראל נמצאים שם. אני קורא לכל עם ישראל להצטרף אלינו כי כל אחד מהם הוא גם המשפחה שלכם. אנחנו צריכים להראות לכל אב ואם בישראל שאם משהו יקרה לילדיהם, המדינה תדאג להם".
רובי חן, אביו של איתי חן שנחטף ב-7 באוקטובר, התייחס לחיילים שנחטפו, וצפויים להשתחרר אחרונים בכל מתווה שעל הפרק: "החיילים הם הקונצנזוס של מדינת ישראל. בין החיילים החטופים יש יהודים וערבים, חילוניים ודתיים. מחר נעשה צעדת אלונקות ונקרא לעם ישראל לבוא להיות איתנו תחת האלונקה. אני קורא לראש הממשלה, 145 ימים אנחנו מחכים. תביא עסקה".
עמית ואייל, תלמידי כיתה י' בבית ספר צפית שבקיבוץ כפר מנחם, הגיעו עם חבריהם לשכבה לתמוך. "זה היה רעיון של הילדים בשכבה, כי אנחנו מארחים את ניר עוז ויש לנו חברים מהקיבוץ. אנחנו רוצים לכבד ולתת נוכחות של בני הנוער והדור הצעיר. להראות שאכפת".
עידני סעדה (33) מבת ים צועד עם המשפחות מתחילת הדרך ברביעי, ונשאר איתן בלילה בקריית גת. "אני מעסה אז בלילה הצעתי גם מסאז'ים למי שהיה צריך". סעדה התנדב באילת עם חברי קיבוץ ניר עוז בשלושת החודשים הראשונים למלחמה, ומספר שהוא נקשר לחברים ולמשפחות. "חלק מהמשפחות מרגישות שהעם שכח ורואים את זה גם בכמויות של האנשים שבאים", הוא מספר, "אבל אצלם הכאב לא פוחת. הוא רק הולך וגדל. אסור לנרמל את הסיטואציה הזו ולכן היה חשוב לי להגיע לכאן לצעדה, לכיכר. זה צריך להיות קונצנזוס להחזיר את כולם – גם החיים וגם המתים. מגיע למשפחות גם שיהיה להן איפה להתאבל, איך להתחיל את האבל כדי להמשיך הלאה".