ערב חודש רמדאן וקהילת הכפר ערב אל-עראמשה מחולקת ומפוזרת. מעל 50 אחוזים מתושבי הכפר שפונה עם תחילת המלחמה חזרו לבתיהם בניגוד להוראות כוחות הביטחון. חלק מתושבי הכפר עדיין שוהים בבית מלון בנצרת, ומעטים אחרים ניסו את מזלם במציאת מקום מגורים מחוץ למלון.  

אדיב מזאל, מרכז הקהילה, נע בין התושבים ומשמש איש קשר בין חלקיה. המדינה מממנת למשפחות המפונים את השהייה בבית המלון, אך לא מעבר לזה. "מעבר לכך אין להם שום דבר", מתאר מזאל. "לאחר חודשיים הם כבר לא החזיקו מעמד, אין דמי מחיה, אנשים בלי עבודה".  

אדיב מזאל. "הכפר הבדואי היחיד שמפונה והולך לצום ברמדאן" (צילום: אלבום פרטי)

המדינה הודיעה שמועד פינוי המלון יחול בחודש יוני. "משפחות עם ילדים בחדר וחצי", מתאר מזאל את הצפיפות במלון. לדבריו, חלק מהתושבים החליטו לשכור דירה, כפי שהמדינה איפשרה לעשות. "אין דירות. בעלי הבית רוצים את כל המענק. מחירי השכירות קפצו לשמיים", הוא אומר. "צריך לשאול למה אנשים חזרו לכפר. הם חזרו כי לא קיבלו שום מענה כלכלי". 

גם בכפר עצמו התושבים נתקלים בקשיים רבים. "יש אתגר כלכלי גדול. רובם לא עובדים". לדברי מזאל, מרבית תושבי הכפר עובדים באזור התעשייה הסמוך, הנמצא במרחק חצי שעה נסיעה מהכפר. "חלק קטן עובדים, אלה העובדים במפעלים החיוניים שעדיין פועלים", אומר מזאל.

לדבריו, תקופת החל"ת כבר נגמרה, וחלק מהתושבים נותרו ללא הכנסה. "לפחות הם בבית, ולא צריכים להתמודד עם הילדים שרואים שלאחרים קונים ממתקים ולהם לא, כי אין כסף. אלה שחזרו הם השכבה החלשה שאין לה איך להתקיים", מדגיש מזאל ומוסיף: "צריך לתמוך בהם".  

"באמצע הנסיעה אפשר לחטוף טיל נ.ט"

המצב הביטחוני אינו מאפשר את פתיחת בית-הספר היסודי בכפר. לדברי מזאל, הילדים שובצו בבתי ספר ביישובים הקרובים – שיח' דנון ומזרעה – מרחק 25 דקות נסיעה מהכפר. מזאל אומר, כי אין הסעות וההורים מסיעים את ילדיהם מדי יום לבית הספר, מרחק 25 דקות נסיעה. 

הכפר, שנמצא על גבול הלבנון, ספג נפילות רבות של טילים לאחרונה. באחת מהן נפגע כלי רכב צבאי.

"יש מיגון בכפר", מספר מזאל, ומוסיף כי כביש הגישה לכפר חשוף לירי מלבנון. "באמצע הנסיעה אפשר לחטוף טיל נ.ט".

הוא מספר על סודאנים שחצו את הגבול לישראל. "אם הסודאנים יכולים, אז בוודאי גם חיזבאללה יכולים".

לדבריו, יש קבוצה קטנה של תושבים בבית המלון שמתעקשים לא לחזור לכפר, עד שיוסר האיום. "לצערי, עד לפני הרמדאן כולם יחזרו הביתה. זה מאוד מסוכן, אבל מה אפשר להגיד לאנשים שאין להם שקל אחד?".  

"המדינה צריכה לשלם לשתי הקבוצות – אלה שחזרו ואלה המפונים", אומר מזאל. "הכפר שלנו הוא חולייה חלשה מבחינה כלכלית, המדינה צריכה להתחשב".

מזאל מציין, כי המועצה האזורית מטה אשר היא הגוף היחיד שעזר לתושבים. "חמישה חודשים אחרי פרוץ המלחמה, ושום גורם בכיר בממשלה לא ביקר את הקהילה לא בכפר ולא במלון, גם לא חברי כנסת מהקואליציה", מספר מזאל. "רע"ם עזרו לנו ומלווים אותנו והנשיא ביקר".  

בשל המצב, הקהילה לדבריו אינה נערכת לחודש הרמדאן. "אין שום היערכות", מסכם מזאל. "אנו הכפר הבדואי היחיד שמפונה והולך לצום ברמדאן. הממשלה לא חושבת לתת מענק. הרבה תושבים איבדו אמון בממשלה. ציפינו ליחס אחר, לכפר שכל חייו בכוחות הביטחון. בפינויים קודמים היה יחס יותר טוב. במלחמת לבנון השנייה הייתה הצהרת פינוי וחלוקת סלי מזון. לא שמעתי חבר מהקואליציה מזכיר את עראמשה או מתעניין בנו. מה נשאר לעשות? אין מי שישמע, ואם שומעים אז לא מקשיבים".