רגע לפני ההפגנה הגדולה של מוצאי השבת, ערכו אמש (שבת) בני הנעורים של קיבוץ בארי טקס וערב שירה לזכר חבריהם, אחיהם ואחיותיהם שנרצחו, ובתחינה להשיב את בני הקיבוץ שעדיין נמצאים בשבי כבר 190 ימים.

קבוצות בני נוער עלו לבמה זו אחר זו. כיתות שלמות, צעירים כל כך, אך מבטים כבדים בעיניהם. בעוד תמונה שמחה מזמנים אחרים מוקרנת מאחוריהם, של כל בני הנעורים בקיבוץ שלובי זרועות ומחויכים ביום כיף בים, סיפרו על הודעות הווטסאפ שקיבלו באותו היום בקבוצה של הכיתה, על החוויות והקשיים המשותפים, על תשעה מחבריהם בני 13–18 שנרצחו, על שישה שנחטפו לעזה ושבו, ועל הגעגועים ל-11 בני הקיבוץ שעוד נמצאים בשבי.

זוכרים ובוכים (צילום: הדס יום טוב)

מספרים על בני הכיתה שנרצחו (צילום: הדס יום טוב)

הקהל באירוע (צילום: הדס יום טוב)

על המסך, לפי התור, הוקרנו תמונותיהם של תשעה ילדים תמימים ויפים שחייהם נגדעו, לצד מילות שיר. על כל אחד ואחת מהם סיפרו חברי כיתתו, ולכל אחד ואחת הוקדש שיר שייחד אותם עבור החברים, והושר על הבמה. כל כיתה עלתה בתורה, סיפרה על חבריה שאיבדו, על החור שנותר בלב. הקהל שר את השירים ובכה יחד עם הנערים, השתנק איתם, כמו אלף הורים שלא יודעים מה להגיד לילדיהם.

"זה ערב שמוקדש להנצחת החברים שלנו ולהחזרת החטופים", מספרת ל'דבר' דנה יטח (16), ממארגנות הטקס. "רצינו שיידעו איזה אנשים מיוחדים איבדנו, להקדיש להם שיר שאפיין אותם, שאנשים ישירו איתנו ויתחברו למי שהם היו. רצינו שיזכרו את החברים שלנו כמו שהם היו בשבילנו, ולא כרשימת שמות". מכיתתה של יטח, כיתת מורן (י'), נרצחו שני חברים, כרמל בכר ותהל בירה ז"ל. שניהם נרצחו ב-7 באוקטובר, בבתיהם, יחד עם בני משפחה נוספים.

תכנון הערב, מספרת יטח, היה פעולה מחברת עבור החברים שנותרו. "היינו ביחד בזה. גם בתכנון וגם בביצוע. כולנו מאוד נחושים להנציח אותם. נעלה לבמה גם עוד אלפיים פעמים אם צריך, כדי שלא אצטרך לשיר שירי זיכרון לעוד חברים וחברי קיבוץ שלי. תזכרו אותם", מבקשת יטח בדמעות מהציבור הישראלי ומהקהל, אלפים שהגיע לשמוע. "תעריכו את החברים שיש לכם ואת כל מה שיש לכם שאתם לא צריכים לבכות עליו".

שרים וזוכרים את החברים: "יש לנו חור בלב שאף אחד לא יוכל למלא"

בני כיתת לילך (ז') ספדו לחבריהם, התאומים ינאי וליאל חצרוני ז"ל, שיום הולדתם היה בשבוע שעבר. "הילד עם הלב הכי גדול שקיים, שיודע לשמח גם בזמנים קשים. לא ניתן היה לפספס את הנוכחות שלו בחדר", אמרו על ינאי. "אתה חסר לנו בכל כך הרבה מובנים. מתגעגעים אליך, אהוב שלנו". לינאי הקדישו החברים את השיר "שקיעות אדומות" של עדן חסון.

השיר "שקיעות אדומות" לזכר ינאי חצרוני ז"ל (צילום: הדס יום טוב)

על ליאל סיפרו חברי הכיתה: "ילדה מיוחדת עם קסם שגרם לכל אחד להתאהב. החיוך היפה, העיניים הטובות, הצחוק והטוב שקרן ממך תמיד ילוו אותנו", והקדישו לה את השיר "יש לך אותך" של הודיה חיוט.

השיר "יש לך אותך" לזכר ליאל חצרוני ז"ל (צילום: הדס יום טוב)

בנות כיתת שלדג (ח') ספדו לחברתן יהל שרעבי ז"ל, שאביה, אלי שרעבי, עדיין חטוף בעזה: "כמה ימים לפני המלחמה, יהל חגגה יום הולדת 13. בדיעבד, זו הייתה מסיבת הפרידה שלנו ממנה. יהל הייתה המצחיקה בחבורה, הלב של הכיתה. בקיץ האחרון, בבריכה, יהל קנתה אוכל לכולם. כשרצינו להחזיר לה, היא לא הסכימה. כזו היא הייתה, נדיבה ורחבת לב. אנחנו בטוחות שאם היית פה היית נלחמת על חזרתו של אבא אלי הביתה". הן סיפרו על אהבתה לכדורגל והערצתה לזמר חנן בן ארי, והקדישו לה את שירו "חוץ מכדורגל".

בני כיתת שסק (ט') סיפרו על חברם עידו אבן ז"ל: "עידו אהב את הטבע, ילד מצחיק ושובב, רגיש עם לב ענק שמכיל כל אדם, וגם האחראי שידע לעצור אותנו. מתגעגעים לשטויות ולספונטניות, לכדורגל. מאז 7 באוקטובר יש לנו חור בלב שאף אחד לא יוכל למלא". הם הקדישו לעידו את השיר "מלך העולם" של שלמה ארצי.

השיר "מלך העולם" לזכר עידו אבן ז"ל (צילום: הדס יום טוב)

בני כיתת מורן (י') ספדו לחבריהם תהל בירה וכרמל בכר ז"ל. "הצלחת לגעת בכל אחת מאיתנו בדרך שונה", סיפרו חברותיה של בירה. "הצטיינת בכול: בריקוד, בשירה, אהבת מוזיקה מגוונת, ממש כמו מי שהיית – שילוב של קווין ועדן חסון. את לא ידעת כמה את מיוחדת. אנחנו כן, ועכשיו כשאת לא כאן אנחנו מרגישים שאת מאירה עלינו מלמעלה". החברות הקדישו לה את השיר "אור הירח" של אביב גפן.

"מלי שלנו, מאז שעזבת, הרבה השתנה כאן", אמרו חבריו של בכר, וסיפרו על ילד חברותי, בוגר אך גם ילדותי, מוכשר ומצחיק, שאהב לגלוש. "היית הדבק שלנו, עם בדיחות שאנחנו עדיין מריצים. לעולם לא נהיה אותו דבר בלעדיך". לבכר הקדישו החברים את השיר "בלוז כנעני" של אהוד בנאי.

בני כיתת מורן (י') סופדים לחבריהם תהל בירה וכרמל בכר ז"ל (צילום: הדס יום טוב)

בני כיתת אפרסק (י"א) ספדו לחבריהם נויה שרעבי, אלון אבן וליאור טרשצ'ינסקי ז"ל. "לפעמים עולות לנו מחשבות – מה היית עושה, מה היית חושבת. אנחנו יושבות הבנות ולא מפסיקות להתגעגע", סיפרו חברותיה של שרעבי. "את חסרה, הרגישות שלך, השיגעון שלך, האהבה שלך. אנחנו מתגעגעות לאפות יחד, לעשות סרטונים מטופשים, לראות סרטים או לרבוץ על הספה ולא לעשות כלום ביחד איתך". לשרעבי הקדישו החברות את השיר "אמן על הילדים" של חנן בן ארי.

השיר "אמן על הילדים" לזכר נויה שרעבי ז"ל (צילום: הדס יום טוב)

"היית אדם מושלם, ילד קסם שכולם אוהבים", סיפרו חבריו של אבן. "אחד שדואג, שלא ייתן למישהו לשבת בצד ולהרגיש לא חלק, היית הראשון שניגש. היית מודל לחיקוי עבורנו, רצינו לגדול ולהיות כמוך. אתה איתנו בכל רגע ביום, כשאנחנו קמים בבוקר וכשאנחנו הולכים לישון. נמשיך להנציח ולהזכיר אותך בכל דרך". החברים הקדישו לו את השיר "אחרי הנצח" של פאר טסי, שאף עלה בעצמו לבמה והצטרף לשירה.

על טרשצ'ינסקי סיפרו החברים: "היית החבר הכי טוב, כזה שכולם באו לפרוק ולגלות לו את הסודות הכי כמוסים. בעל אינטליגנציה רגשית גבוה, אנשים תמיד רצו להיות בסביבתך", וסיפרו על תשוקה גדולה לכדורגל ולמכבי חיפה. "תמיד יחכה לך כיסא באצטדיון", הבטיחו לו. "טוב הלב והחברות הנצחית יישארו איתנו לעולם". לטרשצ'ינסקי הקדישו החברים את השיר "ילד השדה" של גדעון כפן.

נערות בארי שחזרו מהשבי: "החטופים סובלים כבר 190 ימים, והם כל רגע בסכנה"

את השיר האחרון בערב, "עד שתחזור" של עידן חביב, הקדישו כלל חברי הנעורים ל-11 החטופים מקיבוץ בארי שטרם שבו הביתה: דרור אור, אוהד בן עמי, כרמל גת, אלי שרעבי, טל שוהם, סהר ברוך ז"ל, מני גודארד ז"ל, אילן וייס ז"ל, איתי סבירסקי ז"ל, יוסי שרעבי ז"ל ועפרה קידר ז"ל.

השיר "עד שתחזור" למען שובם של החטופים (צילום: הדס יום טוב)

"נחטפתי מהבית שלי, מהמקום שהיה אמור להיות הכי בטוח שלי", אמרה עלמה אור, חברת הנעורים בבארי שנחטפה והייתה בשבי חמאס במשך 50 ימים עד ששבה בעסקת החטופים. "לא ישנו בלילות, הרעיבו אותנו בימים וגרמו לנו לתחושה שלא רוצים אותנו בישראל. מה שהחזיק אותנו זה שלא היינו לבד, עכשיו הם שם לבד". אביה של אור, דרור, נמצא עדיין בשבי. "כבר 190 ימים לא ראיתי את ההורים שלי. אני צריכה את אבא שלי בבית עכשיו".

"כל דקה שם נוראית ומרגישה כמו שעה", העידה הילה רותם שושני, חברת הנעורים שנחטפה וחזרה מהשבי. "לא היה כמעט אוכל ומים והיינו שם בחושך מפחיד. חשבתי שבכל רגע יבואו ויהרגו אותי, לא ידעתי מתי אצא משם ואם בכלל. בזמן שאנחנו פה, החטופים סובלים כבר 190 ימים, והם כל רגע בסכנה".

שלט למען שובו של החטוף יגב בוכשטב (צילום: הדס יום טוב)

אופיר שרעבי, חברת נעורים שאביה ודודה אלי ויוסי שרעבי נמצאים עדיין בשבי: "יש לנו תקווה שנחווה גם דברים אחרים, שאולי נוכל לחזור לחוות אמון במדינה, באנשים, בחיים ובעולם. אנחנו מחכים פה ל-133 חטופים וחטופות, 11 מהם מבארי. אחד מהם הוא אבא שלי ז"ל, אחד מהם הוא דוד שלי. אנחנו דורשים לא לחכות עוד רגע, איבדנו מספיק, תחזירו לנו את המשפחות והאהובים שלנו".