יותר ממחצית מהערבים הישראלים אינם משתמשים בשפה העברית בחיי היום יום, והעסקתם ויכולתם להרוויח נפגעים מכך.

כך עולה מכנס 'השפה העברית והדור הצעיר בחברה הערבית בישראל' של 'המרכז לחברה משותפת גבעת חביבה' והמערך לגיוון, הכללה וקהילה באוניברסיטת חיפה, שהתקיים ביום רביעי האחרון, בו דנו המשתתפים במצב לימודי העברית במערכת החינוך הערבית. כלל הדוברים הסכימו שהמצב דורש תיקון.

מריאן תחאוכו ממכון אהרן הציגה בכנס תוצאות סקר שנערך בקרב תלמידי כיתות ו', לפיו 56% מהתלמידים הערבים, 60% מהתלמידים הבדואים ו-46% מהתלמידים הדרוזים לא משתמשים בעברית מחוץ לבית הספר. תחאוכו ביקרה את מערכת החינוך, וטענה כי אין אחידות בכלי המדידה ואין תיאום בין בית הספר, האוניברסיטה והחינוך המקצועי בכל הקשור ללימודי העברית.

נייר המדיניות "התשואה לידע בשפה העברית בחברה הערבית" של מכון אהרן באוניברסיטת רייכמן משנת 2020", מגלה כי קיים מתאם חיובי בין רמת ידיעת העברית לגובה השכר ולעלייה בסיכוי למצוא תעסוקה בקרב האוכלוסייה הערבית בישראל. 

מריאן תחאוכו. ביקורת על מערכת החינוך (צילום: אלבום פרטי)

השכר הממוצע של גברים ערבים בגילאי העבודה הבקיאים בעברית גבוה ב-19.7% מעמיתיהם בעלי רמת בקיאות נמוכה. בקרב נשים ערביות הפער בשכר הוא של 20.2%.

עוד עולה מנייר המדיניות, כי שיפור רמת הבקיאות בשפה העברית בקרב האוכלוסייה הערבית בגילאי העבודה העיקריים מתואם עם עלייה של 1.27 מיליארד שקלים בתוצר השנתי.

לצד נתונים אלה, מציג נייר המדיניות תמונת מצב עגומה. ב-2020 56% מהנשים הערביות בגיל העבודה דיווחו על רמה גבוהה בדיבור בעברית ו-61% על רמה גבוהה בקריאה וכתיבה בעברית. בקרב הגברים הערבים דווח על שיעורים דומים, אם כי בשונה מהנשים, אצלן השיעור דומה לשיעור ב-2016, אצל הגברים הערבים חלה ירידה בשיעור יודעי העברית מאז 2016.

כותבי נייר המדיניות, תחאוכו, עידית קלישר ועידו מושקלב, איתרו מספר כשלים בלימודי העברית במערכת החינוך הערבית: הפרדת מערכת החינוך הערבית מזו העברית, הכשרת מורים בלתי מספקת, היעדר חשיפה מספקת לעברית מחוץ לכותלי בית הספר, והיעדר תכנים רלוונטיים לחיי התלמידים.

אל ביקורתה של תחאוכו הצטרפה רפרנטית החינוך באגף התקציבים במשרד האוצר, הדר פוקס, שאמרה כי "רק בשנים האחרונות נוצרו הכלים למדוד את ידע העברית לאורך כל השלבים", והוסיפה כי "יש נתק בין תוכניות משרד החינוך למתרחש בכיתות".

מנהלת אגף א' בחינוך הערבי במשרד החינוך, שירין חאפי-נאטור, הגיבה לביקורת והודתה כי "משהו לא עבד עד עכשיו". לדבריה, יש בעיה בתיאום הציפיות. "העברית נתפסה כתחום דעת ולא ככלי לתקשורת", אמרה. חאפי-נאטור טענה כי המחיר להצלחת תוכניות החומש הוא ירידה מעטה בשיעור המפגש בין החברה הערבית לחברה היהודית, וכי פחת הצורך בעברית ככלי תקשורת.

במהלך הכנס הוצגו יוזמות ללימוד עברית בבתי הספר הערביים, וכן עלו הצעות לשיפור ולשינוי. חאפי-נאטור הדגישה בתגובה כי "כל ניסיון לשנות את מערכת החינוך שלא דרך מערכת החינוך, ייכשל. יש לנו קושי, אבל אנו לוקחים אחריות".

חאפי-נאטור אמרה עוד כי תוגש הצעת החלטה לממשלה, שעניינה לימוד השפה העברית. "זה צורך של החברה הערבית. הגיע הזמן שהם יוכלו להשתלב במדינה. השינוי מתחייב גם תפיסתית וגם פדגוגית".

חאפי-נאטור ציירה תמונה, לפיה הפיתוח המקצועי של המנהל אינו נפגש עם הפיתוח המקצועי של המורים. "צריך לשלב ידיים", הוסיפה, "האחריות שלי היא החברה הערבית. זה כשל של המערכת שהבוגר לא יכול לנהל שיחה. למהפכה שלנו ארבעה עוגנים: המורים, תוכנית לימודים רלוונטית ומותאמת לעולם התוכן של הילדים, ביסוס סביבה –  תמיכה למפגש, ועבודה קשה. העברית המדוברת היא כלי שלא לא ניתן בלעדיו".