שבועיים אחרי נפילתו של סמ"ר עידן רז ז"ל, ב-7 באוקטובר, נמצאה במוצב פגה חולצה אדומה של הפועל תל אביב עם הכיתוב 373, מספר הכביסה שלו בקיבוץ עין המפרץ, הסמוך לעכו.

"זאת הייתה ההלוויה האדומה הראשונה, מאז לצערי היו עוד הרבה", מספרת אתי רז, אמו של עידן, בן 20 בנופלו. "העליתי פוסט ובקשתי שכל מי שמגיע ילבש אדום. פתחנו חמ"ל, הדפסנו 500 חולצות אדומות עם הכיתוב 'לעולם לא תצעד לבד'. הגיעו אלפים באדום. ברגע שהורידו את הארון לקבר, כולם התחילו לשיר 'לעולם לא תצעד לבד'. מאז, הפועל ת"א לא עוזבים אותנו".

חולצה אדומה של סמ"ר עידן רז ז"ל, שנמצאה במוצב פגה, בו נפל ב-7 באוקטובר (צילום: באדיבות המשפחה)

בבוקר שבת ה-7 באוקטובר היה עידן רז במוצב פגה, המכונה גם 'מגן בארי'. בשעה 6:30 הגיעו כמה עשרות מחבלים למוצב, וניסו להשתלט על המקום. עידן, יחד עם עוד 25 לוחמי פלוגה מבצעית ג' בגדוד 13 של גולני היו במיגונית וניהלו משם קרב עיקש, עם מעט מאוד תחמושת, מול כ-150 מחבלי חמאס.

"ב-8:30 בבוקר שלחתי לו הודעה ושאלתי אם הכול בסדר", מספרת אתי. "הוא ענה לי: 'אמא, הכול בסדר'. היום אנחנו מבינים שהוא היה כבר באמצע הלחימה, אבל הוא פשוט לא אמר לנו שום דבר".

"ב-9:30 בערך הוא שלח לב אדום. תמיד הוא היה שולח לב קטן, והפעם הוא שלח לב גדול עם פרחים, לב פועם. היום אני מבינה שזאת הייתה הפרידה שלו. ב-10:00 הוא שלח הודעה לחברים שלו: 'אתם לא מבינים מה שקורה בעזה, אנחנו במלחמה'".

אחרי שעות ארוכות בהן המחבלים ניסו להשתלט על המוצב ללא הצלחה, הם החלו לשרוף אותו. "זה מבנה סגור שאין בו חלונות, והם זרקו לתוכו בקבוקי תבערה ורימונים, כדי לשרוף את החיילים בחיים", מספר האב, ארנון רז. "עידן וחבריו שלו ברנס, איתי גליסקו ויקיר לוי, החליטו שהם לא יישרפו בחיים, וקיבלו החלטה שהם יוצאים ומסתערים על המחבלים. לא היה להם מושג כמה מחבלים יש ומה המצב בחוץ, אבל הם יצאו, הסתערו, וארבעתם נהרגו מהר מאוד".

אחרי הפעולה ההירואית הזו לא נשארו עוד מחבלים במוצב. "או שהם הצליחו להרוג את כל המחבלים שנשארו שם, או שהמחבלים חשבו שהם החיילים האחרונים ועזבו את המוצב", אומר ארנון. "בדיעבד הסתבר שנשארו שם 23 חיילים חיים". 15 לוחמי גולני נפלו במהלך הקרב ובעקבותיו, באותו יום איבדה החטיבה 82 מלוחמיה.

 "אי אפשר היה להתעלם ממנו"

"עידן נולד אחרי שתי בנות, שקד (25) וזיו (23), אחריו יש את יובל (17)", מספרת אתי. "הוא נולד בתאריך מאוד מיוחד, 6.6, ביום שישי, ערב שבועות. אני הייתי בבית חולים, ובטקס המסורתי של הקיבוץ הכריזו שעידן נולד. הוא גם התחיל את עידן הבנים במשפחה. בגלל זה בחרנו את השם עידן".

משפחת רז. מימין לשמאל: אתי וארנון, שקד ומעליה יובל, עידן ומעליו זיו (צילום: אלבום פרטי)

איזה ילד הוא היה?
אתי: "אחרי שתי בנות שהיו סופר רגועות, הוא היה ההיפך הגמור. הוא בעט בכל מסגרת אפשרית, כל הזמן בדק גבולות. בדק אותנו. ילד דעתן, אי אפשר היה להתעלם ממנו. אבל גם תמיד הולך עם האמת שלו ומחפש צדק. בבית הספר היסודי המורים תמיד הזמינו אותנו לשיחות. בכיתה ד' הייתה מורה שהתעצבנה עליו ואמרה לו 'אתה ילד זבל'. הוא לא שכח לה את זה ולא הסכים לדבר איתה. אנחנו כהורים לא ויתרנו לו, ומצד שני, אם חשבנו שהוא צודק היינו בשבילו עד הסוף. החלטנו שהוא לא ילמד אצלה, ולמרות שהיא התנצלה הוא לא קיבל את ההתנצלות".

"אמרנו להם שאי אפשר כל הזמן להקטין אותו, צריך לתת לו אחריות", מוסיפה אתי. "ביקשנו מבית הספר שישתמשו ביכולות שלו כדי להעצים אותו, וכך קיבלו אותו להיות 'מורה צעיר'. בכיתה ה' הוא לימד מתמטיקה ילדים קטנים ממנו, דרך משחק כדורגל. זה היה עבורו מאוד משמעותי. כשגדל הוא היה מדריך של הילדים הקטנים בקיבוץ והם העריצו אותו, כי הוא ידע טוב איך להתחבר אליהם. הוא עבד 6 שנים בחינוך הבלתי פורמלי וידע שאחרי הצבא הוא יחזור לעבוד בחינוך בקיבוץ".

בתיכון עידן למד בבית החינוך אופק בקיבוץ עברון, וחווה שם מפגש משמעותי עם דמות מחנך. "בכיתה י"א מורה צעקה עליו ואמרה לו 'לא ייצא ממך כלום, ההורים שלך מבזבזים שכר לימוד'", נזכרת אתי, "זה היה רגע מכונן, כי אז הוא פגש בחצר מורה בשם דניאל קליינהנדלר שראה אותו נסער ולקח אותו תחת חסותו. היה ביניהם חיבור נשמתי. הוא שמר עליו והיה בשבילו עד הסוף. אחרי שעידן נהרג, דניאל קעקע על הזרוע שלו 'לעולם לא תצעד לבד' עם לב אדום וכתב שהוא מקדיש את זה לעידן".

"עידן היה ילד טוטאלי. הוא רצה מאוד להיות בקרבי, ממש נלחם להיות לוחם", מספר ארנון. "הוא היה אלרגי לדבורים ועשינו מלחמות כדי שיתנו לו להתגייס. הלכתי איתו למרפאה מיוחדת לאלרגיה באיכילוב. הרופאה ראתה אותו וחשבה שהוא רוצה פטור. הוא אמר לה 'מה פתאום, אני רוצה להתגייס'. על המקום היא חתמה לו. היא אמרה שזו פעם ראשונה שמגיע אליה מישהו שלא רוצה פטור. הוא הגיע לשם כל חודש לקבל זריקות וטיפולים".

למה דווקא גולני?
ארנון: "יום אחד נכנס לו לראש שהוא רוצה גולני, אנחנו אפילו לא יודעים למה. גולני זה כור היתוך של החברה הישראלית, יש שם הכול וזה מה שהוא רצה. הוא בא לשם ילד מהקיבוץ, אוהד הפועל, ורוב הפלוגה אוהדי בית"ר. אבל זה לא עניין אותו, הוא ידע תמיד להפוך לזה שאתה הכי רוצה שיהיה לידך".

סמ"ר עידן רז ז"ל (צילום: דובר צה"ל)

"כמה שבועות לפני 7 באוקטובר עידן עבר תאונה מאוד לא פשוטה במהלך השירות", מספרת אתי, "המג"ד תומר גרינברג ז"ל, (נפל ב-13 בדצמבר בצפון רצועת עזה – י.צ.), התקשר אליי ואמר שנדאג שיעשה טיפול נפשי. עידן לא רצה טיפול, הוא קיבל 40 ימי גימלים ופשוט הלך למשחקים של הפועל. זה היה הטיפול הנפשי שלו. ב-5 באוקטובר התקשרו אליו וביקשו שיחזור ויחליף חייל אחר שהיה צריך לצאת הביתה. הוא התנדב מיד, למרות שהיה עדיין בגימלים".

"הם היו הצבא של עצמם"

יומיים קשים של חוסר ודאות עברו על המשפחה. "ביום שני 9 באוקטובר, הגיעו אלינו מהצבא ובישרו לנו שעידן נהרג. עד אז ידענו שהוא מנותק קשר. הבנו שיש שתי אפשרויות – חטוף או מת. הוא לא היה בשום רשימה", מספר ארנון. "אחר כך הבנו שלקח הרבה זמן להבין מי הרוג ומי חטוף. בדיעבד אנחנו יודעים שהוא נפל בשבת אחר הצהריים, אבל אסור היה עדיין להגיד לנו".

קברו של עידן סמ"ר עידן רז ז"ל עם דגלי הפועל תל אביב (צילום: באדיבות המשפחה)

הופתעתם מהגבורה שלו בקרב?
אתי: "לא. היה לנו ברור שאם הם מחליטים לצאת ולהילחם עידן הוא הראשון שיוצא להסתער. הייתה פה חברות, אחווה, אחד נלחם למען השני ובעיקר היה קרב חכם. המחבלים ירו בלי הבחנה, אבל החיילים של גולני ספרו את הכדורים. זה היה ניצחון הרוח".

"שאלתי את איתי נגר, אחד החברים שהיו איתו בקרב, 'הוא אמר לך משהו תוך כדי?' הוא אמר לי 'אתי, הוא היה ממוקד על הדלת, לא זז ולא נתן לאף מחבל להיכנס. בסביבות 9:00 עידן יצא כדי להביא אפודים עם מחסניות וחזר פנימה תוך כדי שיורים עליו".

"מצאו על המחבלים מפה שאומרת שהם נתנו שעה עד שיכבשו את פגה. בפועל זה היה מעל 8 שעות של קרב. אף חייל לא נחטף והמוצב לא נכבש. לפני כמה חודשים היה אצלנו המח"ט ואמר שזה קרב שייכנס למורשת הקרב של גולני ועוד ילמדו עליו".

ארנון: "זה גם היה מוצב שברור שאם יש חדירת מחבלים הוא יהיו הראשון שילחמו. אני מניח שהם חשבו שאוטוטו באים אליהם לתגבורת. הם גם לא הבינו מה סדר הגודל של מחבלים שהם מתמודדים איתם ובכמה זירות מדובר. הם היו הצבא של עצמם".

שיירה של האמרים, שלושה דגלים ויקינטון

ככל שעברו הימים, התחילה המשפחה לקבל עוד עדויות מהקרב בו נפל עידן, בניסיון להבין יותר לעומק מה קרה שם. "הסתבר לנו שבלילה שאחרי הקרב הגיעו לוחמים של הלוט"ר למוצב פגה. הם ראו שנשארו שם חיילים בחדר אוכל שרובם מתים או מעולפים", מספרת אתי.

"תוך כדי שהם היו שם, הם מצאו על הרצפה שני פאצ'ים שכתוב עליהם עידן רז ולקחו אותם. אחרי כמה ימים אחד הלוחמים שהיו שם חיפש למי זה שייך וגילה שעידן נפל בקרב. הם הגיעו אלינו הביתה והביאו לנו את הפאצ'ים שלו. ילד בן 21 בתוך מלחמה לוקח משהו שהוא מצא ומבין שבטח יש אמא אחת שזה יהיה בשבילה דבר כל כך חשוב".

המדים של סמ"ר עידן רז ז"ל, שנמצאו בחדר שלו במוצב פגה, לאחר נפילתו (צילום: באדיבות המשפחה)

"חמישה שבועות אחרי שעידן נהרג, רופא מהקיבוץ שלנו הלך לעשות מילואים והגיע למוצב פגה. הוא התקשר אליי ושלח סרטונים ושאל אם אני רוצה משהו. אמרתי לו שיילך לחדר שלו ויסתכל אם נשאר משהו. הוא הלך לחדר ומצא מדי א' של עידן תלויים על הקיר.

"החלטנו להפעיל קשרים ולנסוע למוצב פגה. הפעלנו קשרים והצלחנו לארגן הסעה. לקחו אותנו עם ארבעה האמרים. באנו רק אנחנו, חברים ומשפחה. זה היה מאוד עוצמתי", מספרת אתי. "בשלב הזה החלטתי שאין לי בושה, וכתבתי הודעה לתומר גרינברג המג"ד".

"היי תומר, כותבת לך אמא של עידן רז ז"ל. אחרי הרבה ימים של המתנה למידע, החלטנו לנסוע עצמאית למוצב פגה ולנסות להבין מה היה שם באותו יום שחור. בתיאום מראש, התקבלנו בזרועות פתוחות ע"י גדוד מעורב שעושה כרגע קו במוצב. הגענו לשטחי כינוס ליד קיבוץ בארי, שם אספו אותנו שיירה של האמרים. נכנסנו לבסיס, ובליווי המפקד של המוצב, עברנו תחנה תחנה להבין ולקבל קצה חוט מהקרב הלא ייאמן שהיה שם. אחר כך, הנפנו דגל של גולני עם השמות של איתי גליסקו, שלו ברנס ועידן כאשר כל החיילים במוצב התבקשו להגיע לחלוק כבוד. המון חיילים בכו והתרגשו".

דגל גולני, ישראל והפועל ת"א. לזכר הלוחמים שנפלו בהגנה על מוצב פגה (צילום: אלבום פרטי)

"אחר כך שתלנו פקעות של יקינטון אדום ותקענו עוד יתד עם דגל בכניסה למוצב. החיילים הבטיחו להשקות את העציץ שאלתרנו ולשלוח לנו תמונות ברגע שיתחילו ללבלב. הבוקר התחיל עם המון בכי לא מוסבר… אבל כשהגענו למוצב, היינו חזקים ומרוגשים וסיימנו עם גאווה גדולה בלב".

סא"ל תומר גרינברג ז"ל, מפקד גדוד 13 בחטיבת גולני (צילום: דובר צה"ל)

"היום, הבנו לעומק איזה גיבורים הילדים שלנו היו!!! זה שהמוצב לא נכבש כנגד כל הסיכויים, מראה על גבורתם של הלוחמים בשטח. עוד ידובר על הקרב הזה. עידן מחייך מלמעלה. בעמדת התרנים, מונפים כרגע – דגל גולני עם שמות הנופלים של טורפי הלילה, דגל הפועל ודגל ישראל".

עידן לנצח

זהו יום הזיכרון הראשון שתציין משפחת רז, מאז נפילתו של עידן. "אנחנו לומדים תוך כדי תנועה מה זה להיות הורים שכולים. אתה לא מדמיין שתיכנס לשיעור הזה, אבל אם זה נגזר עלייך, בוא נהיה התלמידים הכי טובים", מספרת אתי. "כל עוד אנחנו מדברים עליו, הוא מבחינתנו חי. יש כל כך הרבה חיילים ואפשר בקלות לשכוח. מבחינתנו, לדבר עליו כל הזמן זה 'עידן לנצח'. אנחנו משקיעים בזה המון מהזמן שלנו".

ארנון: "אנחנו גם רואים עוד משפחות כמונו. הכיוונים שאתה הולך בהם מאוד משפיעים על מה שיהיה אחר כך. זו לא רק בחירה. מאוד קל לשקוע, זה קורה בשנייה וכל שנייה כזאת קשה מאוד לצאת ממנה. מי שלא בוחר בדרך החיים זה מושך אותו למטה מהר מאוד. ולא שאין נפילות. זה חלק מהעניין".

"שישי-שבת מאוד קשים. חגים זה מאוד קשה. פתאום לדמיין שהדלת נפתחת..", מספרת אתי. "יש גם הומור שחור. לפעמים אני אומרת לילדים שלי 'תדברו יפה, אני אמא שכולה'. אז הם אומרים ו'מה איתנו? זה לא רק את'. הם בעצם רוצים לחזור לשגרה, לריחות של בישולים ובית. זה מזיז אותי מאיזור הכאב הפרטי".

איך נוצר החיבור עם הפועל תל אביב?
אתי: "רק מאז שעידן נפל הבנו עד כמה הוא אהד את הפועל. הוא היה אוהד מושבע. גם ביציאות הביתה הוא היה קודם כל מגיע למשחקים. רק אחרי שהוא נהרג הבנו באיזו רמה הוא היה. גם בכדורגל וגם בכדורסל, הכירו אותו הרבה אנשים ביציע. אפילו לא ביטלנו את המנוי. לא מבטלים דבר כזה. הוא חייל שהיה מגיע פעם בשבועיים-שלושה הביתה והצליח להגיע כמעט לכל המשחקים".

עידן רז ז"ל ביציע של הפועל תל אביב (צילום: באדיבות המשפחה)

המשפחה הקליטה לזכרו של עידן שיר שכתב חברו בן עוואד. להקלטה הגיעו אוהדים ושחקנים של הפועל תל אביב בהווה ובעבר. אוהדי הקבוצה וחבריו יצרו לזכרו קיר עם כתובת גרפיטי "עידן רז ז"ל, אדום לנצח".

המשפחה גם החליטה להקים לזכרו של עידן מגרש כדורגל בקיבוץ, אותו תחנוך הפועל תל אביב. "רצינו שיהיה על שמו משהו חי ולא פסל, זה גם החיבור לספורט וגם לילדים", אומר ארנון. "נתנו לנו שטח בקיבוץ. הפועל אמרו שיגיעו לחנוך את המגרש. יהיה שם מגרש כדורגל וגם מתקני כושר להכנה לצה"ל. אנחנו מגייסים לזה כסף בהד-סטארט".

"לא חסרים גיבורים במלחמה הזאת, עידן היה אחד מהם"

מועדוני הכדורסל והכדורגל של הפועל תל אביב קיימו ביום רביעי שעבר טקס זיכרון משותף, אליו הגיעו כ-250 בני משפחות אוהדי הפועל שנפלו במערכות ישראל או נרצחו בפעולות האיבה, משפחות האוהדים והאוהדות שנרצחו ב-7 באוקטובר ומשפחות החטופים והחטופות. בנוכחותם של שחקני וצוותי קבוצות הבוגרים של המועדונים וקבוצת הנשים של מועדון הכדורגל.

כתובת גרפיטי בתל אביב לזכרו של סמ"ר עידן רז ז"ל (צילום: באדיבות המשפחה)

"מתחילת המלחמה אנחנו מוצפים באין ספור בקשות של בני משפחה שאיבדו את יקיריהם, חטופים או פצועים", אומר ל'דבר' תומר גינת, שחקן הפועל תל אביב בכדורסל. "עשינו כל מה שיכולנו כדי לעזור טיפה. לתת תחושה טובה. רשמנו על הנעליים שלנו שמות שלאוהדים שנרצחו, לבשנו חולצות, או שרק הגענו לדבר איתם".

הנעל של תומר גינת עם שמו של עידן רז ז"ל (צילום: אלבום פרטי)

גינת מלווה את המשפחה וגם הגיע להקליט איתם את השיר, יחד עם פיני בלילי, כוכב קבוצת הכדורגל לשעבר. "המקרה של עידן נגע בי באופן אישי, כי הוא מהצפון לא רחוק מאיפה שגדלתי רשמתי את השם שלו על הנעל שלי במשחק שהיה לנו בוונציה", מספר גינת. "זה ממש היה המשחק הראשון אחרי שהמלחמה התחילה, ואפילו יצא שזה היה משחק טוב שלי".

"בעקבות החיבור נוצרה בינינו חברות עם המשפחה. הם עשו מחווה לעידן והקליטו שיר הם בקישו שאגיע וכמובן שהגעתי. זכיתי לראות הצצה לחיים המדהימים שהיו לו, להכיר את המשפחה, את בת הזוג שלו יובל והחברים הקרובים. זה היה רגע מאוד מרגש עבורי".

אתי וארנון רז, עם פיני בלילי ותומר גינת באירוע זיכרון לאוהדי הפועל תל אביב באצטדיון בלומפילד (צילום: אורן דגן)

"יצא לי לשמוע את הסיפור האישי של הקרב שבו הוא נפל. לא חסרים גיבורים במלחמה הזאת, עידן היה אחד מהם", מוסיף גינת. "לצערי איבדנו אותו וזה כואב לכולנו. כחלק מהקהילה של הפועל ת"א התפקיד שלנו הוא לעשות דברים כאלו ואני שמח שהייתה לי הזכות להכיר את המשפחה ולהעלות חיוך קטן על הפנים, בזמנים הקשים האלה".

בטקס, דיברה אתי בשם המשפחות השכולות. "לא פעם אני שואלת את עצמי, מה לי ולכדורגל? מה הקשר ביני ובין כדורסל? משערת שהרבה פה בקהל שאלו את עצמם לא פעם ולא פעמיים את אותן השאלות. התשובה שלי היא עידן".

אתי רז נואמת בטקס הזיכרון לאוהדי הפועל ת"א שנפלו במלחמה (צילום: אורן דגן)

"אחרי ההלוויה האדומה שערכנו לו, הבנו שיש לנו משפחה מורחבת, משפחת הפועל, שמחבקת אותנו מאז אותו יום ארור. התחלנו מיד להבין את משמעות הצבע האדום. וברוח הפועל, יש גם שיר עוצמתי ומרגש במיוחד שנכתב על ילד מלחמה אדום. השיר נכתב על הילד הפרטי שלי ובתקופה הנוכחית הוא מדבר על הילדים של כולנו –  ילדי המלחמה".