טקס הדלקת המשואות ביום העצמאות ה-76, שייערך מחר (שני) בהנחיית אשת התקשורת מגי טביבי והעיתונאי תמיר סטיינמן, כולל 40 משיאי משואה שרבים מהם לחמו, הצילו, וטיפלו בפצועים באירועי 7 באוקטובר.

כשבועיים לפני הטקס פורסם כי המשואות יודלקו בקבוצות. לדברי השרה מירי רגב, שאחראית על מערך הטקסים הממלכתיים, "המשימה לבחור משיאים מתוך אלפי המלצות הייתה בלתי אפשרית". עוד נמסר, כי הוגשו למעלה מ-6,100 הצעות למדליקי משואות.

משואת כוחות הביטחון: צה"ל, שב"כ, המוסד ומשטרת ישראל

השנה, בצל הטבח ב-7 באוקטובר והמלחמה המתמשכת בעזה, קיבלה הממשלה את המלצת השרה הממונה על טקס המשואות, שרת התחבורה מירי רגב, לשנות את התקנות לבחירת משיאי המשואות ולאפשר למספר נבחרים ונבחרות להשיא משואה יחד, כמייצגים-שותפים של אחת מפניה הרבות והשונות של הגבורה הישראלית.

תחת אש התופת ב-7 באוקטובר התגלתה גבורתם ותושייתם של נשות ואנשי ארגוני הביטחון, שעל אף ההפתעה וערפל הקרב התעשתו ופעלו בחירוף נפש לבלימת הפלישה ולהצלת חיים, ומתמידים בעשייתם זו עד היום, ביום ובלילה, בגבולות ישראל ומחוצה להם, בים, באוויר וביבשה.

השרה רגב קיבלה את המלצת הרמטכ"ל על סרן שביט בן משה, המלצת מפכ"ל המשטרה על ממ"ז דרום, ניצב אמיר כהן, המלצת ראש השב"כ על לוחם השב"כ ע' והמלצת ראש המוסד על קצינת האיסוף ג'. עודי שיא איתם משואה סג"ד י'. הם ישיאו יחד, כנציגי כוחות הבטחון, את אחת מ-12 משואות הגבורה בהר הרצל, ביום העצמאות תשפ"ד.

נציג צה"ל סרן שביט בן משה, מפקד לוחם ביחידת הצנחנים, מיהר ב-7 באוקטובר לצאת מביתו שבמעלות-תרשיחא ולחבור לכוח של חטיבה 35 אליה הוא שייך. לאורך כל אותו היום הוא נלחם בקיבוץ רעים ובהמשך ביישוב חולית. שם, בשדה הקרב, קיבל את הבשורה המרה שאחיו, רס"ן אריאל בן משה ז"ל, מפקד פלגה בסיירת מטכ"ל, נהרג בהיתקלות עם מחבל בעת שנלחם כדי לטהר בתים.

לאחר שיחה עם אמו, החליט שביט, בהמלצתה ובתמיכתה, להמשיך ולהילחם עד שייקרא לצאת ללוויה של אחיו משה. שביט חזר להילחם בחולית, נפצע בקרב ופונה לטיפול רפואי. לאחר ניתוח ושיקום קצר חזר ללחימה ופיקד על מכלול גדוד 890 לפני ובמהלך התמרון הקרקעי ברצועת עזה.

נציג משטרת ישראל ניצב אמיר כהן, מפקד מחוז דרום של משטרת ישראל, היה מהראשונים שהבינו את היקף ועומק ההתקפה על גבול ישראל והיה המפקד שהכריז על "פרש פלשת" – קוד להקפצת כוחות המשטרה והצבא במקרה של חדירת מחבלים ואירוע רב-זירתי.

הודות לפקודה המהירה יצרו כוחות משטרה ומג"ב קו בלימה, באמצעות חסימות צירים ראשיים, ועצרו חוליות מחבלים שהיו כבר בדרכן לערים נוספות בעומק שטח ישראל. בכך מנע כהן אסון גדול עוד יותר.

בשדרות, עיר מגוריו, הוביל כהן את הקרב על תחנת המשטרה המותקפת כשהוא חמוש באקדחו האישי בלבד. במשך שעה וחצי של קרב הוא נפצע בגבו ובעינו, אך סירב להתפנות והמשיך בלחימה עד שהחליט להפיל את קירות התחנה על המחבלים וסיים את הקרב.

נציג שירות הביטחון הכללי ע', כיהן כראש אגף המבצעים בשב"כ, טיפח דורות של לוחמים והמציא שיטות לחימה מבצעיות חדשניות. גם אחרי שפרש לגמלאות המשיך לצאת לפעולות מבצעיות בשטח האויב.

ב-7 באוקטובר ע' יצא אל אזורי הלחימה כמפקד חוליית לוחמים בצוות 'טקילה'. הוא חתר למגע, חיסל עשרות מחבלים וחילץ עשרות משפחות מקיבוץ כפר עזה תחת אש. החולייה איבדה את אחד מלוחמיה ולוחם אחר נפצע אנושות, אך ע' ואנשיו המשיכו להילחם עד לטיהור העוטף.

אשת המוסד ג' עלתה לארץ באופן לא חוקי בצעירותה מאיראן. היא החלה את דרכה במוסד כמומחית לגיוס יעדים במדינות היעד, ובייחוד באיראן. מזה מספר שנים היא משרתת כקצינת איסוף מצטיינת במסלול החוד המבצעי.

במהלך שנות פעילותה המבצעית ג' יזמה והובילה מבצעי גיוס רבים ומגוונים בליבת הנושא האיראני בתחכום, חתירה למגע, ובאומץ אישי ומבצעי, תוך הקרבה אישית. היא עומדת גם מאחורי פיתוח יכולות מיוחדות, תוך שהיא נעזרת בכישרונה הייחודי והבנתה המעמיקה בנפש האדם.

חלק מהסוכנים אותם גייסה ג' השתתפו במבצעים אסטרטגיים של המוסד, בהם מבצעים שהיו קשורים בפעילויות מול איראן לאחר מתקפת הטרור ב-7 באוקטובר.

עוד התקבלה המלצת נציב שב"ס על סגן גונדר (סג"ד) י' מפקד יחידת מצדה, להשיא את משואת כוחות הבטחון יחד עם נציגי צה"ל, שב"כ, המוסד ומשטרת ישראל.

סג"ד י' משרת 29 שנים במערכת הביטחון, ומזה כעשור הוא מפקד על יחידת מצדה של שירות בתי הסוהר – יחידה טקטית הנמנית עם יחידות החוד של מדינת ישראל, ופועלת בכל הגזרות כתף אל כתף עם היחידות המיוחדות של צה"ל, משטרת ישראל ושב"כ, לצד מתן מענה מבצעי ייחודי מול כלל אוכלוסיות האסירים השוהים במתקני הכליאה בישראל.
בקרבות שהתרחשו ב-7 באוקטובר הוא הוביל את פקודיו בהצלחה רבה בלחימה מורכבת ביישובי הנגב המערבי, תוך חתירה למגע תחת אש, ומתן מענה רפואי להצלת מספר רב של אזרחים בגזרה.

משואת כוחות ההצלה: מד"א, איחוד הצלה, כיבוי אש וזק"א

מתנדבי כוחות ההצלה הממלכתיים והאזרחיים חילצו וטיפלו באלפי פצועים תחת אש, ונתנו חוסן לרבבות. אל הוועדה הציבורית לבחירת משיאי המשואות הגיעו עשרות המלצות על אנשי ונשות כוחות ההצלה שפעלו באופן יוצא דופן ב-7 באוקטובר.

נבחרו להשיא יחד משואה כנציגי כוחות ההצלה פראמדיקית מד"א אושרית חדד, מתנדבת איחוד הצלה ד"ר תמר שלזינגר, מתנדבת זק"א נורית אירן כהן, ומפקד צוות תחנת כיבוי האש יואל דמרי.

אושרית חדד היא פראמדיקית בתחנת מד"א אשדוד. כשפרצה המתקפה על יישובי העוטף היא יצאה במהירות מביתה לתחנה ולקחה את הפיקוד על ניידת טיפול נמרץ. יחד עם חובשים נוספים היא יצאה אל אזור הלחימה ושם הקימה בית חולים שדה לצד הדרך – לא רחוק ממקום הטבח, בשעה שעוד התחוללו באזור קרבות עם מחבלים. חדד וחבריה הצילו כך, תחת אש, את חייהם של עשרות פצועים.

ד"ר תמר שלזינגר, תושבת ראש פינה, מייצגת בטקס הן את אנשי ונשות איחוד הצלה והן את אלפי העובדים והעובדות הסוציאליות. כמתנדבת במוקד "חוסן" של איחוד הצלה קיבלה ד"ר שלזינגר את שיחתם מקפיאת-הלב של הילדים מיכאל ועמליה אבידן, שהוריהם נרצחו ואחותם הקטנה נחטפה. במשך 12 שעות ארוכות שמרה ד"ר שלזינגר על קור רוח, הרגיעה ועודדה את הילדים המסתתרים, ונשארה איתם עד להגעת החילוץ.

נורית אירן כהן ממודיעין מתנדבת ביחידת הצוללנים של ארגון זק"א. מיד עם תום הקרבות ביישובי הנגב המערבי יצאה אירן כהן, יחד עם חבריה המתנדבים מכלל ארגוני זק"א (ירושלים, תל אביב ו-360), למשימה של איתור וזיהוי גופות הקורבנות ביישובים, בכבישים ובשטחים הפתוחים. במשך ימים ארוכים הם עברו בין מאות הבתים המפויחים ואלפי המכוניות השרופות, מחפשים כל שריד לחללי הטבח וחולקים להם כבוד אחרון בהבאתם לקבר ישראל.

לוחם האש יואל דמרי הוא מפקד צוות תחנת כיבוי האש בנתיבות. ב-32 שנותיו במערך הכבאות פעל במאות אירועי כבאות והצלה והציל חיים רבים. בבוקר 7 באוקטובר היה דמרי בחופשה. כשהבין את חומרת המצב מיהר להתייצב עם ציודו המבצעי בתחנת נתיבות.

משם נשלח עם רכב מבצעי של מערך כיבוי האש לסייע לכוחות הימ"מ שניסו להשתלט מחדש על תחנת המשטרה בשדרות. תחת אש כבדה קירב דמרי את המנוף אל גג התחנה, כשהוא מאפשר בכך את העלאתם הבטוחה של לוחמי הימ"מ לגג התחנה, חילוץ פצועים דרך הגג והעלאת תחמושת ומים ללוחמים ולפצועים. לוחמי הימ"מ מספרים כי דמרי פעל באומץ רב, העלה והוריד אותם במשך שעות, תוך שבאזור מתנהל קרב יריות והוא עצמו פועל תחת אש.

משואת המחלצים

ביממות הקשות של הלחימה, בתוך הבלבול, הפחד וחוסר האונים, התגלו אינספור סיפורי גבורה של אזרחים ואזרחיות, מיישובי הנגב המערבי ומכל רחבי הארץ, שנחלצו להציל אחרים תוך סיכון אישי גדול. מאות סיפורי חילוץ הגיעו אל הוועדה המייעצת, ומתוכם נבחרו מעטים המייצגים את הרבים. 

נבחרו להשיא משואה כמייצגים של גבורת המחלצים הרב שחר בוצחק מאופקים, יוסף אלזיאדנה מרהט, רמי דוידיאן ממושב פטיש והאחים דניאל ונריה שרעבי. גם נסרין יוסף מהיישוב יתד נבחרה להשיא את המשואה, אך ויתרה על הכבוד.

יוסף אלזיאדנה, תושב רהט, הוא נהג מיניבוס. בבוקר 7 באוקטובר הוא הוזמן לאיסוף שישה צעירים ממסיבת הנובה בקיבוץ רעים. במהלך הנסיעה הבין שהאזור נמצא תחת מתקפה אך המשיך לנסוע היישר אל תוך שדה הקרב מתוך תחושת מחויבות עמוקה לצעירים אותם לא הכיר.

בגבורה יוצאת דופן, חרף ירי שנורה לעברו ללא הפסקה, הוא החליט להציל בנסיעה כמה שיותר אנשים. אלזיאדנה הצליח להעלות לרכבו 30 ניצולים מהטבח ולהציל את חייהם. במאורעות איבד אלזיאדנה קרוב משפחה שנרצח. ארבעה מבני משפחתו נחטפו לעזה.

הרב שחר בוצחק הוא רב קהילה באופקים. בבוקר שמחת תורה התעורר הרב בוצחק יחד עם שאר תושבי הדרום לקולות של אזעקות ולמטחים בלתי פוסקים. מתוך הבנה שמדובר באירוע יוצא דופן פתח הרב את הטלפון, שהיה סגור במהלך החג והשבת, ודרך קבוצת כיתת הכוננות של מושב מבטחים, בה היה חבר, הבין את ממדי הפלישה ואת גודל הסכנה.

בלי להסס לקח הרב בוצחק את נשקו האישי ויצא במהירות כדי לסייע לחבריו. בדרך חבר לחייל בחופשה, נהוראי סעיד ז"ל, ולמאבטח שב"כ. באותה השעה כבר פלשו חוליות מחבלים לאופקים והשלושה נתקלו באחת מהן.

בקרב היריות שהתפתח נהרג סעיד, והרב בוצחק נפצע ברגלו. על אף פציעתו, ותוך שהוא ממשיך להילחם, הרב שמר על קור רוחו, עדכן בטלפון את חברי קהילתו באופקים, את רבש"ץ מבטחים ואת בני משפחתו, ואף ארגן בעצמו את פינויו לבית החולים.

רמי דוידיאן ממושב פטיש קיבל בבוקר אותה שבת שיחת טלפון מחבר שביקש ממנו לסייע בחילוץ של נער ממסיבת הנובה. דוידיאן לא חשב פעמיים ונכנס לרכב. במהלך הנסיעה נחשף לממדיה של המתקפה האכזרית וקיבל החלטה הרת גורל – לחלץ כמה שיותר מניצולי המסיבה.

במשך יום שלם חילץ דוידיאן ניצולים מכל מקום אפשרי – מהוואדיות, מהפרדסים וממתחם המסיבה, תוך שהוא רותם למשימת ההצלה עוד בני משפחה וחברים. היכרותו המעולה עם הדרכים החקלאיות סייעה לו להגיע למוקדי הטבח בדרכים עקיפות מבלי להיפגע.

במהלך אחד החילוצים הצליח דוידיאן באומץ רב ובתושייה יוצאת דופן להציל נערה מידיהם של שישה מחבלים תוך שהוא מתחזה לערבי. במבצעי החילוץ שהוביל, הציל את חייהם של למעלה מ-700 איש שחבים לו את חייהם.

ב-7 באוקטובר הפכו האחים דניאל ונריה שרעבי ל"צוות שרעבי". אחרי לילה שלם של מוזיקה וריקודים, ברגע אכזרי אחד, השתנתה התפאורה ומרחב מסיבת הנובה הפך לשדה קטל. קולות ירי ופיצוצים נשמעו מתקרבים, ואנשים סביבם החלו להיפצע.

במשך שעות הם נלחמו בגבורה, מקבלים הנחיות בטלפון מקצין ששירת בעבר עם דניאל. נריה יורה בנשק שמצאו ודניאל מנהל את הקרב. מדי פעם התפנו כדי לחבוש את הפצועים שמצבם הלך והידרדר. "ידענו שנמות, אבל עוד לא ידענו איך, אז המשכנו להילחם", אמרו.

דניאל שרעבי ואחיו נריה יצאו לחגוג במסיבת הנובה ברעים. כל הלילה התכוננו לשיא שיגיע עם הזריחה, אבל בדיוק אז כוסו השמיים בטילים שנורו מעזה, ומאות מחבלים פשטו על אזור המסיבה והיישובים הסמוכים.

יחד עם מבלים אחרים הם ניסו לברוח אבל מצאו את עצמם בשדה קרב. כמו מתוך סרט הופיע על הכביש טנק צה"לי ונעצר לידם. כל צוות הטנק נהרג מפגיעה ישירה של טיל, ולא נותר להם אלא להשתמש בכלי הכבד כנקודת מסתור בלבד.

האחים שרעבי גדלו בבית חרדי. נריה שירת כלוחם בגדוד נצח יהודה ודניאל שירת כחובש קרבי. באותם רגעי אימה ובלבול השתמשו השניים ברקע הצבאי שלהם והתחילו לנהל את הלחימה.

מאותו רגע הפכו השניים ל"צוות שרעבי". בעזרת הנחיות טלפוניות שקיבלו מיוני סקריסבסקי, המפקד של דניאל מהשירות הסדיר, הם איתרו נשק בתוך הטנק והתחילו לירות. הם חילקו הוראות למי שהיו איתם והעניקו טיפול ראשוני לפצועים.

עם מעט מאוד תחמושת אבל עם נחישות ואומץ לב בלתי נדלים, הם הצליחו להגן במשך שעות ארוכות על עצמם ועל עשרות מבלים שהיו איתם, עד להגעת החילוץ.

"עבר הרבה זמן עד שהתחלנו להתאושש", אומר דניאל, "אבל מה שעזר לנו בסוף היה הכוח של האחדות בעם. ה'ביחד'. אסור להרוס את זה. זה הדבר הכי חשוב שיש לנו".

ונריה מוסיף: "את המשואה הזאת נשיא לכבודם של הנופלים".

משואת כיתות הכוננות

בבוקר 7 באוקטובר ניצבו חברי כיתות הכוננות ביישובי הנגב המערבי במשך שעות ארוכות מול אלפי מחבלים חמושים. רבים מחברי כיתות הכוננות נפלו ונפצעו בקרבות הקשים, בהם לחמו באומץ לב ובאחווה.

המלצות רבות מספור הגיעו לוועדה הציבורית בבקשה להעלות על נס את פועלן של כיתות הכוננות. נבחרו להשיא יחד משואה ענבל ליברמן מקיבוץ ניר-עם, ברק שלום מקיבוץ עלומים, אביחי אליה מהיישוב חוות יאיר וטל לויט ממטולה, כנציגי כיתות הכוננות בכל הארץ.

ענבל ליברמן, רק בת 26, היא רכזת הביטחון של קיבוץ ניר עם. בבוקר 7 באוקטובר, תחת מתקפת הרקטות על יישובי הנגב המערבי, זיהתה ליברמן רעשים חריגים ליד הקיבוץ והחליטה לפעול במהירות. היא הותירה את שער הברזל של הקיבוץ סגור, העמידה חברים חמושים על גדר הקיבוץ ופרסה את חברי כיתת הכוננות במארבים לקראת פלישה אפשרית. במעשיה, הצילה ליברמן את חייהם של חברי הקיבוץ.

ברק שלום, מפקד כיתת הכוננות של קיבוץ עלומים, עמד בבוקר 7 אוקטובר בראש כיתת כוננות מצומצמת של 12 מתנדבים. על אף הנחיתות המספרית והמחסור בתחמושת, הצליחו שלום וחבריו, יחד עם עוד שלושה חיילים שהצטרפו ללחימה, להתארגן ולהתייצב כחיץ בין מרצחי החמאס לבין הבתים הראשונים בעלומים. בלחימתם מנעו מהמחבלים להגיע לבתי הקיבוץ והצילו את חבריו.

אביחי אליה הוא חבר כיתת הכוננות ביישוב חוות יאיר שבשומרון. ב-7 באוקטובר, עם קבלת הידיעות הראשונות על הפלישה ליישובי העוטף, הוא מיהר יחד עם עוד תשעה מחבריו ליישוב כדי לצאת ולהצטרף ללחימה ולהגנה על יישובי הנגב המערבי – כשהם חמושים באקדחיהם בלבד. אליה נלחם בצומת מעון וברעים, נפצע פצעים קשים וניצל בנס. בימים אלה הוא עובר עדיין ניתוחים ושיקום.

טל לויט הוא חקלאי, חבר כיתת הכוננות ודור שישי במושבה מטולה. ביתו נפגע מפגיעה ישירה של טיל לבנוני. יחד עם חבריו מכיתת הכוננות של המושבה, לויט ממשיך להילחם על הגנת המושבה. הוא עושה זאת מתוך חמ"ל תת-קרקעי, שממנו הוא וחבריו מנהלים את הקו הראשון של הלחימה על הבית.

אחרי הטבח בנגב המערבי, פרסו חברי כיתת הכוננות של מטולה רשת מצלמות ברחבי העיר. הם מבצעים גם תצפיות אל מעבר לגבול ואל מקורות הירי של האויב ומסייעים לצה"ל לאתר יעדים לתקיפה. לויט חי בחמ"ל כבר למעלה מחצי שנה, והוא מתכוון להמשיך ולהגן על המושבה ככל שיידרש ממנו.

משואת חזית ההסברה

במקביל למתקפת הטרור האכזרית על יישובי הנגב המערבי, הותקפה ישראל במאמץ מתואם ואדיר ממדים בתקשורת וברשתות החברתיות – הפצת מידע שקרי ומניפולטיבי, שימוש בעשרות אלפי זהויות בדויות וקמפיינים שטופי שנאה במימון של מאות מיליונים.

מול כל אלה מצאה ישראל את עצמה בודדה במערכה, מול גורמים רבי עוצמה ששמו להם למטרה לפגוע בעצם זכותה של מדינת ישראל להתקיים ולהגן על אזרחיה.

כנגד כל אלה התייצבו אזרחים ואזרחיות שבחרו לא לעמוד מנגד ובחוסר אונים. גיבורים וגיבורות אלה פועלים ללא לאות, תוך שהם נחשפים להטרדות ואיומים רבים מספור, על מנת לספר את סיפורה של מדינת ישראל ולחזק את מעמדה בעולם.

להשיא משואה נבחרו יוסף חדאד, אלה קינן ונת'ניאל בוזוליץ' כנציגי חזית ההסברה הישראלית.

יוסף חדאד, בן למשפחה ערבית נוצרית מחיפה, התנדב לשירות קרבי בצה"ל, שירת כמפקד ונפצע קשה במהלך מלחמת לבנון השנייה. לאחר שהשתקם החליט להקדיש את חייו למען ההסברה הישראלית בעולם, תוך הדגשת השותפות בין יהודים לערבים.

בשנת 2018 הקים את עמותת "ביחד- ערבים זה לזה", המקדמת את שילוב הערבים בישראל תוך קידום וצמצום הפערים ועידוד גיוס לצבא ולשירות הלאומי.

החל מ-7 באוקטובר 2023, עם תחילת מלחמת חרבות ברזל, החל חדאד במסע הסברה נרחב ברשתות החברתיות בעד ישראל, כשהוא חושף את פשעי חמאס והג'יהאד האסלאמי. חדאד משמיע את קולם של רבים מערביי מדינת ישראל, הגאים באזרחותם הישראלית וחפצים בחיים של שותפות ושלום. תכניו איפשרו למיליונים רבים להיחשף לפניה האמיתיות של החברה הישראלית – חברה המקריבה את עצמה לטובת ערכים של שלום, מוסריות ואהבת האדם. חרף איומים רבים על חייו, ממשיך חדאד באומץ במאבקו להשמעת קולה של ישראל.

אלה קינן היא בלוגרית טיולים ומשפיענית רשת ישראלית. כנכדה למקימי קיבוץ כפר עזה וכקצינה במילואים, לא יכלה לעמוד מנגד בעת שהחלו מתקפות על מדינת ישראל ברשתות החברתיות עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל. קינן הסבה את כל פעילותה ברשתות החברתיות לטובת המאבק ההסברתי למען מדינת ישראל.

קינן יצרה וקידמה את ההאשטג hamasisisis# שהידהד בכל העולם. בפעילותה ברשת החברתית X (לשעבר טוויטר), נאבקה בתכנים מעודדי הסתה של משפיעני רשת וסייעה בהסרת ערוצים תומכי טרור.

אך גולת הכותרת של פעילותה היא ניהולה של רשת עולמית בת עשרות אלפי מתנדבים, שתפקידם להגיב באופן מיידי לאירועים ולחולל באמצעותם תהודה למסרים ולתכנים שמייצגים את הסיפור הישראלי.

נת'ניאל בוזוליץ', שחקן טלוויזיה אוסטרלי, גדל בסידני, אוסטרליה בשכונה שבה אוכלוסייה מוסלמית גדולה, חלקה פלסטינית. כילד הוא שמע דברים נוראיים על ישראל, אבל כל זה השתנה בשנת 2017 כשהגיע לראשונה לישראל וראה אותה בעיניו.

הוא הבין ששמע שקרים כל חייו, והתאהב בעם היהודי ובמדינת ישראל. בוזוליץ' פיתח הבנה עמוקה של הצד הישראלי והערבי כאחד, והתחיל לתמוך באופן רשמי בישראל ברשתות החברתיות.

המסרים שלו זכו להד חזק, במיוחד בעמוד האינסטגרם שלו, שאחריו עוקבים יותר מ-3 מיליון בני אדם ברחבי העולם.

עם פרוץ מלחמת 'חרבות ברזל', שיתף בוזוליץ' את הסרטונים ממתקפת החמאס ותמך באופן מוחלט בעמדה הישראלית, מה שגרר מתקפות רבות נגדו ברשתות החברתיות מצד תומכי חמאס. אבל בוזוליץ' לא הורתע. כאדם מאמין, התחייב בוזוליץ' לתמוך תמיד בטוב, ונעמד באופן מוצהר לצד ישראל.

לאחר מספר שבועות בוזוליץ' אפילו הגיע לארץ על מנת להראות את תמיכתו, ומיד משדה התעופה נסע לאתר שספג פגיעה ישירה של טיל בתל אביב.

בזכות השפעתו העצומה של בוזוליץ' בעולם, כנוצרי וכשחקן הוליוודי, הוא מצליח להגיע לקהלים נרחבים ולהציג להם את הצד הישראלי.

משואת המגן

בליל ה-14 באפריל מימשה איראן את איומיה נגד מדינת ישראל וירתה למעלה מ 350 טילים בליסטיים, כטב"מים וטילי שיוט על מדינת ישראל. המתקפה הגדולה ביותר מסוגה בהיסטוריה של המלחמות. גם אם רק חלק קטן מעוצמת האש הזו היה פוגע במטרותיו, הפגיעות בנפש וההרס היו בסדרי גודל בלתי נתפסים. אך לתדהמת העולם כולו, מדינת ישראל הצליחה, יחד עם שותפותיה במזרח התיכון ובעולם, ליירט 99% מכוח האש שהופנה אליה. ההצלחה ההיסטורית הזאת הושגה בזכות שותפים רבים אך בראש ובראשונה בזכות אנשי ונשות הטכנולוגיה הישראלית שמקדישים את חייהם להגנת ישראל מפני אויביה.

מתוך הערכה והוקרה לפועלם הסמוי מן העין, בחרה השרה רגב במהנדס בועז לוי, בתא"ל במיל' פיני יונגמן, ובאל"מ במיל' שאול לוי להשיא את אחת מ-12 משואות הגבורה בהר הרצל, ביום העצמאות תשפ"ד.

בועז לוי, ממובילי פרויקט ה'חץ' ותפיסת ההגנה השכבתית, כיהן כמהנדס הראשי וראש תכנית 'חץ' במל"מ והוביל למבצעיות 'חץ 2' והמצאת 'חץ 3'. הוא כיהן כמנהל מפעל ההגנה האווירית וכראש חטיבת הטילים והחלל וכיום הוא מנכ"ל התעשייה האווירית לישראל.

תא״ל במיל' פיני יונגמן שירת במערך ההגנה האווירית. הוא ממייסדי מערכות 'כיפת ברזל' ו'קלע דוד' וממובילי התוכנית. כיום הוא ראש חטיבה במערכות ההגנה האווירית ברפאל.

אל"מ במיל' שאול לוי הוא ממייסדי מערך השליטה והבקרה של מערך ה'חץ' בחברת אלביט, הוא הקדיש את חייו המקצועיים לפיתוח מערכת ההגנה ומהווה אורים ותומים בתחום ההגנה האווירית.

משואת התקווה

256 גברים ונשים, זקנים וילדים, נחטפו לעזה באכזריות. 132 מהם עדיין מוחזקים שם – מתמודדים בגבורה עם גיהנום עלי אדמות. מי ששוחררו מתארים מאבק יום-יומי להישרדות, ומולו – אחווה אנושית ומאבק לשמור על התקווה בתהומות האפלים ביותר. בכל הזמן הזה, כאן בארץ, המשפחות מתמודדות עם פחד ודאגה שאין לתארם. בשעות הקשות האלה מלווים את בני המשפחה אנשי מערך השבויים והנעדרים של ממשלת ישראל, מערך הנפגעים של צה"ל, חברים, בני קהילה ואינספור ישראלים שבאים לתמוך, לסייע ולחבק.

פדוית השבי אורי מגידיש התבקשה ע"י השרה רגב להשיא את אחת מ-12 משואות הגבורה בהר הרצל, ביום העצמאות תשפ"ד. יחד איתה תשיא את המשואה קצינת הנפגעים סגן אלוף ליאת נפש – כנציגת המערך הממשלתי והצבאי המלווה את משפחות השבויים והנעדרים. עוד תשיא איתן משואה ראש מערך הנפגעים של צה"ל, החברה בצוות הממונה על החטופים והנעדרים, ורדה פומרנץ.

התצפיתנית רב"ט אורי מגידיש נחטפה ממוצב נחל עוז. היא שרדה 23 ימים בשבי בעזה, עד שחולצה במבצע נועז של צה"ל ושב"כ. אחרי תקופת התאוששות קצרה, אורי בחרה לשוב ולהמשיך את שירותה הצבאי. היא ממשיכה להילחם למען אחיותיה ואחיה שבשבי, ומספרת את סיפורה ואת סיפורם לעולם כולו.

סא"ל ליאת נפש, היא ראש ענף נפגעים במילואים של חיל הגנת הגבולות, ומלווה את אורי ומשפחתה. מערך הנפגעים של צה"ל מלווה את משפחות החטופים, החללים והפצועים בגוף ובנפש בכל היבט, והוא חלק מהמאמץ הלאומי שמובילה ממשלת ישראל, המחויבת להשבת החטופים, לליווי הפצועים, לכבוד החללים ולדאגה לבני המשפחות. ליאת עצמה היא יתומת צה"ל, בתו של רב סמל ראשון ראובן נפש, שנפל בעת מילוי תפקידו כקצין נפגעים.

במהלך שירותה הצבאי של ורדה פומרנץ כקצינת ח"ן בחטיבת גולני, פרצה מלחמת יום הכיפורים. מהשעות הראשונות של המלחמה תפסה פומרנץ פיקוד בשטח, דאגה לפינוי החיילות ותמכה בלוחמים במהלך המלחמה.

בשל ריבוי הנפגעים שהיו לחטיבת גולני, הפך אותה המח"ט לקצינת נפגעים, תפקיד שלא היה קיים באותה עת בצה"ל.

מאז שירתה פומרנץ ועבדה במשך שנים במערך הנפגעים של צה"ל, ותמכה באינספור משפחות נופלים, עד שלמרבה הצער, במבצע צוק איתן מצאה את עצמה בצד השני.

בנה של ורדה, דניאל פומרנץ, נפל בַּּקרב בעזה.

למרות האובדן הנורא והכאב החד, הצורך של פומרנץ לעזור ולתמוך במשפחות החללים, הנעדרים והשבויים רק התחזק.

אחד הפרויקטים המרגשים שיזמה הוא 'פרויקט הברקודים', שבו על כל קבר של חלל יהיה ברקוד שניתן לסרוק בעזרת המכשיר הנייד, ובאמצעותו להיכנס לאתר זיכרון ייעודי לאותו חלל, שבו יהיו קטעי וידיאו שלו, תמונות, סיפורים ופרטים עליו.

עם פרוץ מלחמת 'חרבות ברזל' גויסה פומרנץ להצטרף לַמִִּּנְהֶֶלֶת העוסקת בטיפול בחטופים. ניסיונה רב השנים  בהקמת מערך הנפגעים היה משמעותי מאוד בהקמת המנהלת. הייתה זו משימה קשה ומורכבת בגלל המספר הרב של החטופים.

מאז עומדת פומרנץ בקשר עם משפחות החטופים ודואגת להעניק להם טיפול ותמיכה, עד שישובו כולם.

משואת הרפואה והשיקום

מערך הרפואה הישראלי, ובייחוד בתי החולים הדרומיים סורוקה בבאר שבע וברזילי באשקלון, פעלו ב-7 באוקטובר ובימים שבאו אחריו בתנאים בלתי-אפשריים ובמסירות מעוררת השראה. תחת אש, כשרבים מאנשי הצוות מגויסים בעצמם למילואים, העניקו צוותי בתי החולים טיפול רפואי לאלפי הפצועים שהגיעו אליהם באמבולנסים וברכבי מתנדבים, וביצעו ניתוחים מצילי חיים בזה אחר זה. אליהם הצטרפו יתר בתי החולים בכל רחבי הארץ, שקלטו רבים מהפצועים להמשך טיפול ושיקום.

רבבות אנשי הרפואה והשיקום הישראלים מלווים גם היום את הפצועים בגופם ובנפשם, במסע הארוך והקשה אל ההחלמה.

להשיא את אחת מ-12 המשואות, נבחרו ה⁠אחות ענת בן דור, הפראמדיקית ⁠גאיה צוברי, ד"ר דן שוורצפוקס, ד"ר דקלה מצליח, והיזם החברתי יוסף ערבליך.

ענת בן דור התחילה לעבוד כאחות בבית החולים שיבא-תל השומר לפני 35 שנה. בן דור, אשר נשואה לפצוע מלחמה, מטפלת בפצועי מלחמה הנמצאים בשיקום אורתופדי כבר עשור. היא מובילה את השיקום האורתופדי בשיבא, מטפלת בעצמה בפצועים הקשים ביותר, קושרת איתם קשר מיוחד ומסייעת להם למצוא בתוכם את הכוחות להתמודד עם קשיי השיקום.

גאיה צוברי שירתה בקרבות בעזה כפראמדיקית במילואים בגדוד שריון. באחד הקרבות יצאה צוברי מנגמ"ש הרפואה כדי לטפל בפצועים, ונפגעה מירי. היא מוגדרת כלוחמת הפצועה קשה ביותר במלחמה. בימים אלה היא משתקמת מפציעתה בבית החולים שיבא.

ד"ר דן שוורצפוקס, מנהל המרכז לרפואה דחופה בבית החולים סורוקה בבאר שבע, קלט בבוקר 7 באוקטובר למעלה מ-750 פצועים וממשיך ללוות רבים מהם עד היום.

ד"ר דקלה מצליח, רופאה מבית החולים ברזילי באשקלון, היא גם קצינה בדרגת סרן במילואים. ב-7 באוקטובר טיפלה ד"ר מצליח בעשרות מפצועי הטבח בחדרי ההלם ובחדרי הניתוח. אחרי שלושה שבועות עזבה את עמיתיה בבית החולים לתקופה של חצי שנה, וטיפלה תחת אש בחבריה לנשק בגבול הצפון, בלב ח'אן יונס ובג'נין.

הרב יוסף ערבליך הוא יועץ רפואי, שבעמותה שהקים, "למענכם", פעילים כ-160 מומחים בכל תחום רפואי, לרבות מנהלי בתי חולים, מנהלי מחלקות ופרופסורים בעלי שם, אשר מתנדבים על בסיס זמן פנוי לטיפול בתיקים רפואיים מורכבים ובהם פצועי צה"ל רבים.

משואת ניצחון הרוח

מתקפת הטרור ב-7 באוקטובר הייתה הגדולה ביותר שידעה החברה הישראלית מאז קום המדינה. לא היה בית בישראל שלא חווה את הצער והכאב על הקורבנות, הדאגה העמוקה לגורל החטופים ולשלום החיילים והחשש מפני מחיריה הגבוהים של המלחמה.

בשעה קשה זו היו מי שהצליחו לרומם את רוח העם – במילים, במוזיקה ובמעשים. הם עברו בין יחידות צה"ל, השמיעו את קולם בתקשורת או נתנו דוגמה אישית במעשיהם.

נבחרו להשיא את אחת מ-12 המשואות לוחם הלח"י עזרא יכין, איריס חיים, אמו של החטוף יותם חיים ז"ל, והאמנים עברי לידר, רביב כנר וחיים אוליאל.

עזרא יכין, בן 95 מירושלים, היה לוחם בלח"י והשתתף בקרבות במלחמת העצמאות ובהם ניסיון הפריצה לעיר העתיקה, במהלכו נפצע קשה. למעלה מ-50 שנה שהוא מנחיל את מורשת הקרב של צה"ל באמצעות ספרים, הרצאות ואינספור מפגשים עם חיילים. בהרצאותיו מעוררות ההשראה הוא מדגיש את אחוות הלוחמים ואת חשיבותה להשגת הניצחון. עם פרוץ המלחמה התגייס שוב למילואים, והיה למילואימניק המבוגר בתולדות המדינה.

איריס חיים ממושב שדה ניצן היא אמו של יותם חיים שנחטף לעזה ב-7 באוקטובר 2023 ונהרג בשוגג מירי חיילי צה"ל ברצועה עקב טעות בזיהוי. מיד אחרי האסון שלחה איריס מסר מוקלט לחיילים שירו בשוגג בבנה, שבו הזדהתה עם כאבם, חיזקה אותם בלחימה וחיבקה אותם. מאז היא פועלת בכל דרך לחזק את רוח העם ולקרוא לאחדות.

היוצר עברי לידר, מהאמנים החשובים והמשפיעים במוזיקה הישראלית, התגייס מיד עם פרוץ המלחמה לחזק את רוחה של ישראל הלוחמת והכואבת. יחד עם צוות הנגנים שלו יצא בכל יום להופעות בכל רחבי הארץ.

לידר מייצג את אמני ישראל הרבים והצוותים הטכניים שהתגייסו להופיע ולרומם את הרוח באלפי הופעות בפני לוחמים בקו האש ובשטחי הכינוס, ליד מיטות הפצועים, במלונות התושבים המפונים, בבתי הקברות, ולהבדיל – בשמחות שנערכו בצל המלחמה. לידר איבד במלחמה את מנהל הבמה שלו אביב ברעם ז"ל, חבר כיתת הכוננות של כפר עזה שנפל בקרב.

אמנים רבים, אהובים ומוכרים, הצטרפו במלחמה ליחידותיהם ולחמו בכל החזיתות.

הזמר רביב כנר, לוחם ביחידת אגוז שגם התמודד עם הלם קרב בעקבות שירותו הצבאי, התגייס עם פרוץ המלחמה למילואים ושירת בגבול הצפון ובעזה. כנר מייצג את האמנים הרבים שמשרתים במילואים כלוחמים וכתומכי לחימה, ונותנים השראה לכולנו, ואת אלפי המתמודדים בכל יום עם מחירה הנפשי של המלחמה.

חיים אוליאל, בן שדרות, יוצר מוזיקה בעיר הדרומית כבר שנים רבות. יחד עם בני עירו הוא מתמודד עם אתגרי החיים בעיר תחת האיום התמידי מעזה. ב-7 באוקטובר הוא פונה מהעיר ולאחרונה שב אליה, מתוך החלטה נחושה להתמודד ולצמוח גם מתוך השבר הגדול. הוא מייצג את יוצרי התרבות ביישובי הנגב המערבי, שממשיכים ליצור למרות הכל.

משואת הנתינה/מאמות

תרומות מכל סוג זרמו לכוחות הביטחון וליישובי העוטף מ-7 באוקטובר, והן ממשיכות להגיע גם היום. תרומות המבטאות את ההתגייסות המופלאה של החברה הישראלית ועם ישראל כולו למען אחיו ואחיותיו. מאות אמהות, 'מאמות', ביישובי הסְפר, קנו, קילפו, חתכו, בישלו וטיגנו, מכל הלב ובאהבה, והביאו את הטעמים והריחות של הבית אל החיילים בשטח.

משפחות אנשי מילואים תמכו זו בזו בשעות הקשות של המתח והדאגה, רבבות מתנדבים התארגנו בחמ"לים כדי לענות על כל צורך של נפגעי הטבח, המפונים וחיילי צה"ל ונשים מסורות נלחמו למען אחיותיהן שנפגעו בשבי.

בשם רבבות המתנדבים והתורמים, נבחרו להשיא אחת מ-12 המשואות מרים כהן מהמושב טפחות, בת שבע דדון מהמושב מעגלים, בסמה הנו מג'וליס, בחן ארבל-מרינברג מחמ"ל נשות המילואים, שיר גולדשטיין מארגון 'לב אחד' וצילית יעקבסון, מייסדת עמותת 'בת מלך'.

מרים כהן היא אם ל-9 ממושב טפחות שבצפון. היא מתנדבת בולטת בפרויקט "טעימא", בשיתוף חיל הלוגיסטיקה של צה"ל, שבמסגרתו היא מגיעה פעמיים בשבוע למוצבים של צה"ל ומבשלת ללוחמים אוכל טריפוליטאי ביתי אותנטי. מאז שהתחילה הלחימה בצפון והגישה למוצבים לא התאפשרה, כהן פתחה בביתה "חמ"ל בישולים", שם היא מבשלת כמויות גדולות של אוכל ושולחת אותו בכלי רכב פרטיים למאות לוחמים בגזרה הצפונית. 

בת שבע דדון הקימה, יחד עם חברותיה במועצה האזורית שדות נגב, את "החמ"ל הקהילתי". באמצעות מיזם זה, כ-80 מתנדבות מכל הגילים הגיעו מדי יום והכינו כ-2,000 מנות שחולקו באמצעות מתנדבים לכוחות הביטחון בכל הארץ, ואף הוכנסו לתוך רצועת עזה.

הן גייסו תרומות רבות מעסקים אזוריים ותושבים לצורך מימון ההוצאות, והקימו מערך שינוע אדיר שהגיע לאסוף ולחלק את המנות. יומן החל משעות הבוקר המוקדמות והסתיים בשעות הערב המאוחרות, אך למול עיניהן עמדו אנשי כוחות הביטחון שמגינים יום-יום, שעה-שעה על ביטחון ישראל.

בסמה הנו, בת הכפר הדרוזי ג'וליס בצפון, היא מסעדנית ואלמנת צה"ל. בעלה, מרסל ח׳יר, נפצע קשה בפעילות מבצעית בשומרון במהלך שירות מילואים בשנת 2003. הוא היה מאושפז במשך 13 שנים, עד שנפטר בגיל 45. בנה של הנו משרת במילואים כלוחם שריון בעזה.

חן ארבל-מרינברג היא ממייסדות "פורום נשות המילואימניקים", שנוסד במהלך המלחמה על ידי נשות מילואימניקים למען נשות מילואימניקים ומונה כבר למעלה מ-6,000 נשים שתומכות זו בזו בהתמודדות עם הדאגה, הבדידות והעומס הכפול בהיעדרו של בן-הזוג. הפורום פעיל בעשרות תחומים – מסיוע אישי ומיצוי זכויות לנשים של אנשי מילואים, ועד לקידום חקיקה ומתן מענה לאתגרים הרבים עימן מתמודדות משפחות אנשי המילואים.

שיר גולדשטיין מתל אביב הקימה ב-7 באוקטובר את חמ"ל המתנדבים של ארגון המתנדבים הלאומי בחירום 'לב אחד' בתל אביב וגוש דן. במשך שלושה חודשים הפעיל החמ"ל כ-1,000 מתנדבים ביום, זאת בנוסף לאלפי המתנדבים שפעלו במסגרת החמ"לים האחרים של ארגון לב אחד ברחבי הארץ – במלונות המפונים, בפעילויות לנוער ולמבוגרים, ובמתן מענה לאינספור צרכים שעלו מן השטח. בהמשך לפעילות החמ"ל הקימו גולדשטיין וחבריה את מרכז הנוער 'קומו' – מרכז לנוער מפונה בתל אביב, שנותן מענה לעשרות בני נוער מפונים מהדרום והצפון. 

צילית יעקבסון, מייסדת ויו"ר ארגון 'בת מלך', עוסקת כבר שנים בסיוע לנשים הסובלות מהתעללות מצד בעליהן. עם פרוץ המלחמה הפכו יעקבסון ובן זוגה מאיר את חברת התרופות שבבעלותם לחמ"ל סיוע לוגיסטי לחיילי צה"ל ותושבי הדרום. זאת בשעה ששני בניהם הגדולים מגויסים למילואים בצפון ובדרום. חמ"ל הסיוע של בני הזוג, שפעל בתיאום עם מערך הלוגיסטיקה של צה"ל, רכש והעביר לשטח ציוד חיוני בהיקף של מיליוני דולרים.

משואת התפוצות

מאז 7 באוקטובר התגייס העם היהודי בכל קצוות תבל לסייע למדינת ישראל ולחברה הישראלית. על אף ההתגברות המדאיגה באנטישמיות במדינות רבות בעולם, פועלים רבבות יהודיות ויהודים מכל הלב למען ישראל – בגיוס תרומות, בהפגנות תמיכה, בשתדלנות ובאינסוף גילויים של אהבה וסולידריות למשפחות החטופים, לפצועים, למשפחות השכולות, למפונים ולחברה הישראלית כולה.

מתוך הערכה גדולה לאחינו ואחיותינו היהודים באשר הם, התקבלה המלצת משרד התפוצות לבחור במנהיגת הציבור דברה סילברסטין משיקגו וברב דיוויד מאייר להשיא את משואת התפוצות.

דברה סילברסטין היא חברת מועצת העיר היהודייה היחידה של שיקגו – העיר השלישית בגודלה בארצות הברית. היא נעזרת במעמדה הייחודי בכדי לתמוך ציבורית בישראל ולהעלות את המורל והגאווה היהודית בשיקגו. בהובלתה של סלברסטין, שיקגו הייתה העיר הגדולה הראשונה שגינתה את חמאס אחרי טבח 7 באוקטובר והביעה תמיכה בישראל ובזכותה להגן על עצמה. היא מובילה שיתופי פעולה רבים עם פדרציות וארגונים יהודיים מכל הקשת הרעיונית, ופועלת רבות לשמירה על ביטחונם של יהודי שיקגו – כל זאת בשעה שחייה נמצאים תחת איום תמידי של קיצונים המבקשים לפגוע בה בשל תמיכתה בישראל.

הרב דיוויד מאייר, מנכ"ל PaJeS (Partnerships for Jewish Schools), פועל למעלה משלושה עשורים בתחום החינוך ומקדם חדשנות ויזמות בעולמות החינוך היהודי. הוא מרצה בפני קהלים רבים ברחבי העולם ופעיל בתחום המאבק באנטישמיות בבריטניה, ארץ הולדתו, ובעולם כולו, באמצעות פעילות ציבורית והקמת תוכניות חינוכיות בתחום.

מאז 7 באוקטובר, הגביר הרב מאייר את פעילותו במאבק באנטישמיות המתגברת, מתוך תובנה שהחינוך הוא אחד הכלים המרכזיים להיאבק בגזענות באנטישמיות ובדעות קדומות.

משואת החטופים

השנה, לנוכח העובדה כי 132 חטופות וחטופים עדיין נמצאים בשבי חמאס, הוחלט להדליק משואה ללא משיאים כדי לציין את התקווה לשובם. 

"החלטתי שבאופן סמלי, חריג וחד פעמי, ולנוכח המצב, תבער משואה חסרה. חסרה במשיאים, כאות לחסרים בינינו", מסרה השרה מירי רגב. "הלהבה שבוערת מסמלת את האש והתקווה שתמיד קיימת בלב לשובם ולהחזרתם של 132 חטופות וחטופים הביתה".