"תרצו לברך את המדינה ליום הולדת?", שואלת טל גוטמן מהרצליה, בידיה עוגה עם הכיתוב "עצמולדת לישראל". המעגל הספונטני שנוצר בכיכר החטופים ברחבת מוזיאון תל אביב בערב יום העצמאות פוסק משירתו, וכל אחד מהמשתתפים מברך בתורו את המדינה בת ה-76. "כבר 16 שנה, כמעט ברצף", מספרת טל, "אני מסתובבת עם עוגה ביום העצמאות ומבקשת מאנשים לאחל משהו למדינת ישראל".
טל ובן זוגה שי פדרו גוטמן גרים בהרצליה. היא בת 30 ממשפחה עם שורשים ארוכים בארץ המגיעים עד לעליות שלפני הציונות, והוא בן 31, עלה לפני 20 שנה מאורוגוואי, והמבטא הדרום אמריקאי עוד מתנגן בקולו. היא עובדת בעיריית רעננה ומרכזת פרויקטים וקהילות סביב תחום איכות הסביבה, והוא איש טיפול שמסייע למילואימניקים לחזור לשגרה ונותן מענה לנפגעי פוסט טראומה שמשרד הביטחון מכיר בהם. ביום ירושלים הקרוב יציינו שנה לנישואיהם.
"בשנים האחרונות אנחנו שומעים הרבה שיח על 'מה לא' – לא רוצים את זה ולא את זה", מסביר שי פדרו. "כשאנחנו מציעים לברך, זה נותן מקום לשיח על מה אנחנו כן רוצים. בעולם הנפש זה ברור שהעיסוק רק במה שלא רוצים תוקע אותנו במקום ולא מאפשר צמיחה".
טל זוכרת היטב איך עלה במוחה רעיון העוגה והברכות. "כשהייתי בכיתה ט', ביום העצמאות ה-60, דיברנו בבית על המעבר בין יום הזיכרון ליום העצמאות. היה אז טקס הדלקת המשואות וחשבתי לעצמי, 'אילו אנשים מעוררי השראה!' רציתי גם אני לעשות משהו משמעותי בחג, שהוא לא רק הופעות ועל האש – ואז חשבתי על הרעיון של העוגה, ולהציע לאנשים לברך את המדינה. בערב יום הזיכרון אנחנו מדליקים נר נשמה וזוכרים את הנופלים. ביום העצמאות עולות השאלות מה הלאה, מה אנחנו רוצים, מה אנחנו מבקשים לעצמנו לאורם, ואיך מקדשים גם את חיים". השניים פתחו השנה גם עמוד באינסטגרם, והם מזמינים עוד אנשים להכין עוגות, לברך את מדינת ישראל ולשלוח להם את הסרטונים כדי שיעלו לעמוד.
המלחמה, טבח 7 באוקטובר והמתחים החברתיים ניכרים בברכות השנה. "אפשר להרגיש מה הדופק בערב יום העצמאות מבחינת החוגגים", אומר שי פדרו. "הברכות השנה ברורות ועמוקות – רובן עוסקות במלחמה, בחטופים, בחיילים, בפצועים, במפונים. כולם צועקים ומייחלים מעומק הלב שיחזרו כבר החטופים. זו ממש תפילה עמוקה שעולה. מבקשים לשלוח כוח לכוחות הביטחון ושיחזרו בשלום. הרבה מהילדים שדיברנו איתם איחלו שלא יהיו עוד מלחמות, והרבה מאוד אנשים בירכו את ישראל באהבת חינם – שזה התיקון שלנו מאז בית המקדש השני ועד היום. יש גם כאלה שבחרו לא לברך, אמרו שהם לא מסוגלים, שהשנה הזו קשה וכואבת מדי. אבל גם איתם היו לנו שיחות מאוד מעניינות וכנות".
כל ברכה מלווה בחיוך ובהרבה חן. "אני רואה שהברכות כל כך משותפות", אומרת טל. "אנחנו עובדים על סרטון שיראה כמה הפנים שונות מבחוץ, אבל האיחולים דומים. כולם בסופו של דבר רוצים פה את אותם הדברים. יש להם רעיונות שונים על איך צריך להגיע לשם – אבל התקוות משותפות. כולם רוצים שיהיה לנו פה טוב ביחד. הרבה מאוד מאחלים שנמשיך להיות טובים זה אל זה, לא רק בעתות משבר. שלא נחזור ל-6 באוקטובר".
מה אתם מאחלים למדינה?
שי פדרו: "אני בעיקר מאחל שנהיה יותר רגישים זה לתפיסות של זה, שנצליח להכיר בהסתכלות השונה על החיים של אנשים אחרים ולתת מקום, ושנהיה באמת גאים בזה שאנחנו עם שיש בו כל כך הרבה שונוּת – שזה יהיה מקור לגאווה ולכוח. שנשמח מזה שיש לנו דעות שונות, זו מעלה טובה מאוד. זה מורכב אבל זה גם מפתח".
טל: "אני מקווה, במיוחד השנה, שנמצא נחמה האחד בשנייה, ושנמשיך לעזור ולתמוך זה בזה, ביחד עם יהדות התפוצות שהם חלק בלתי נפרד מאיתנו. לפעמים אני רוצה לפתור את הבעיות של כולם, וזה חייב להתחיל בשאלה – איפה זה פוגש אותי? האם אני מצליחה לעשות את השינוי שצריך בעצמי? על זה אני עובדת וזה גם מה שאני מאחלת למדינה שלנו. ושנראה זה את זה לטובה. שנבין שהעיקר זה השלום הפנימי בתוכנו, והוא יקרין על השלום החיצוני. שנשנה את עצמנו ולא את האחרים. זו עבודה קשה".
