מעל ל-1,000 מתושבי הצפון חסמו הבוקר (שלישי) את צמתי הצפון במחאה על מדיניות הממשלה כלפי התושבים. "תפארת המדינה זה המחאה בצמתים של הצפון ולא הטקסים בירושלים", אמר אחד המפגינים. 

"שבעה חודשים תושבי הצפון עקורים מבתיהם, ואין להם מושג מתי יחזרו הביתה", אמר ראש המועצה האזורית מטה אשר ופורום ראשי קו העימות, משה דוידוביץ', בהפגנה בצומת כברי הבוקר, יום העצמאות. "שבעה חודשים בהם ראשי הרשויות קיבלו עשרות פעמים הבטחה מראש הממשלה ומשרי הממשלה לקבל תקציב ולא קיבלו עד כה דבר".

את הדברים אמר דוידוביץ' על רקע התוכנית הממשלתית לשיקום הגליל, שעל פי מנכ"ל משרד ראש הממשלה, יוסי קרן, אמורה לעמוד על סכום של בין 3.5 ל 6.5 מיליארד שקלים. נכון להיום, התוכנית עדיין נמצאת בתהליכי תכנון במשרדי הממשלה, והמתווה הסופי טרם הועבר לראשי המועצות. 

מפגינים בצפון. "רוצים לראות את קריית שמונה עיר בירה חזקה" (צילום: רונן גורביץ)

"אף אחד לא ייקח אותנו מהגליל – אנחנו רוצים לראות את קריית שמונה עיר בירה חזקה, שגם הגליל העליון יהיה חזק", נאם ראש מועצת מבואות חרמון, בני בן מובחר, בצומת כח. כמו שאר ראשי מועצות הצפון, בן-מובחר קרא לקבינט הביטחוני ושאר חברי הממשלה להכריז על התוכנית האופרטיבית לשיקום, לוח זמנים לחזרתם של תושבי הצפון, ויצירת מתווה פיצויים לתושבים שנשארו באזור אצבע הגליל ולא פונו. 

סדרת ההפגנות שהתרחשה בעשרה צמתים במקביל בצפון, תוכננה מזה שבוע במחאה שתפסה תאוצה בזמן האחרון, על רקע ההבנה שהממשלה לא מתכוונת לקבל החלטות לגבי המשך מצב העורף הצפוני והמלחמה המתמשכת מול חיזבאללה, שהביאה לפינויים של כ-70 אלף תושבים. כ-200 מפגינים הפגינו בצומת עמיעד, בחלק הדרומי של הגליל העליון. בחצי השנה האחרונה האזור קלט אליו מאות מפונים מאצבע הגליל. 

"הקהילות שלהם מפורקות. החברים של התלמידים מפונים, בתי הספר לא חזרו לפעול, ויש להם 3-4 שעות לימוד ביום", אמרה ענבל וורטמן-שהם, תושבת מושב כחל שיצאה להפגין מחוץ לביתה. "יש פה דור של ילדים שעבר את הקורונה ולא יודע מה זה בית ספר. אומרים להם שייתנו להם הקלות, אבל לימודים זה רק ציון סופי?". 

וורמטמן, מנכ"לית עמותה שתומכת בבעלי מוגבלויות הממוקמת בקריית שמונה, מספרת כיצד העמותה פינתה את עצמה לטירת צבי בתחילת המלחמה, וכיום מנסה להבין איך לחזור צפונה.

"אנחנו רוצים להגיע לראש פינה כדי לשמור על הצוות והפעילות בצפון. אנחנו לא עסק ואין לנו הנחות מס, ולצורך המעבר יש אפס שיפוי מהמדינה – הכל בפילנתרופיה".

וורטמן מספרת שמאז המלחמה האזור הדרומי של המועצה פועל במגוון גזרות כדי לתמוך במפונים שהגיעו אליו, והיא מודאגת מה יקרה אם המצב יימשך כפי שהוא. "אנחנו רוכשים מאזור הצפון, קולטים תושבים – כל מה שאפשר לעשות. ועכשיו במחאה אנחנו הפה שלהם. החשש שלי הוא שאנחנו נראה את האזור מתרוקן מצעירים. יישארו רק מבוגרים ומשפחות עם משכנתאות". 

"אני שומע הרבה אנשים מתרסקים וזה מטורף", אומר אלון שדה, תושב עמיעד. הוא התחיל לצאת להפגנות לאחרונה בהרגשה שהמצב הכלכלי והחברתי של שכניו הגיע לנקודת רתיחה. "אני מפגין ותיק, אבל הפסקתי לצאת לרחוב בתחילת המלחמה. עכשיו אין ברירה. יש אלפי אנשים בכל הצפון שלא פונו מהבית ונמצאים באזור הלחימה והמדינה אומרת להם להסתדר בעצמם. מציגים תמונת מצב כאילו החיים ממשיכים כרגיל".  

יוני וורטמן, תושב כחל וראש החוג למדעי החי במכללת תל-חי, יצא להפגין מהדאגה לעתיד הצעירים באזור. "יש פה 4,000 סטודנטים שלא מקבלים תשובות, ואנחנו נמצאים בשלבים הקריטיים לפני ההרשמה לשנת הלימודים", אומר וורטמן.

הוא מלמד את תלמידיו בזום כבר שבעה חודשים ומתאמץ לשמור על שגרת מחקר, למרות שהחוקרים מפוזרים בכל הארץ. "אנחנו הדוגמה למדינת ישראל שנלחמת בשיניים רק כדי לא לעצור. הצפון לא בשיח, המדינה מסרבת לקבל כל החלטה. אני חייב שהמדינה תחליט מה קורה פה בשביל שאני אוכל לדעת אם אני פותח את שערי המכללה ב-1 באוקטובר".