מחקר חדש של המכון הישראלי לדמוקרטיה המתפרסם לקראת כנס אלי הורוביץ שייערך השבוע (שלישי-רביעי), מנתח את ההשפעה ארוכת הטווח של פינוי יישובים על התעסוקה וההכנסה של המפונים. מניתוח הנתונים עולה כי לפינוי היישובים הייתה השפעה שלילית ניכרת הן על שיעורי התעסוקה והן על רמת השכר. 

המחקר שנעשה על ידי החוקר איתמר יקיר על רקע פינוי תושבים מהדרום והצפון במהלך מלחמת חרבות ברזל, מתבסס דווקא על ניתוח נתונים מתקופת ההתנתקות ב-2005. למרות ההבדלים בין תקופת ההתנתקות למציאות הנוכחית, מדובר באירוע הפינוי הגדול בישראל לגביו קיימים נתונים סטטיסטיים, המאפשרים את בחינת השלכות הפינוי. 

הנפגעים העיקריים: עצמאים ומבוגרים

יקיר השווה את נתוניהם של תושבים שהתגוררו במועצה האזורית חוף עזה (גוש קטיף) לנתונים של קבוצת ביקורת מקבילה, ודומה במאפייניה, של תושבי התנחלויות בארבע רשויות מקומיות ביהודה ושומרון.  

שיעורי התעסוקה החודשיים בקרב תושבי גוש קטיף ותושבי 4 מועצות אזוריות ביו"ש (קרדיט: המכון הישראלי לדמוקרטיה)

בעד שבשנים שלפני ההתנתקות, עלתה התעסוקה גם בחוף עזה וגם בקבוצת הביקורת מ-50% ל-60%, בעקבות ההתנתקות צנח שיעור התעסוקה של תושבי חוף עזה לשעבר ל-45%. סגירת פערי התעסוקה בין שתי הקבוצות לקחה כ-5-6 שנים. גם בגובה השכר בין שתי הקבוצות שהיה דומה ערב ההתנתקות, נוצר פער של כ-1,000 שקלים, פער שנותר על כ-900 שקלים גם כעשור לאחר ההתנתקות.  

לצד ההשפעה הכללית, מצא המחקר כי ישנן קבוצות ספציפיות שהושפעו מהפינוי יותר מאחרות. בקרב ילידי שנות ה-40, שהיו באותה תקופה לקראת גיל פרישה, נרשמה ירידה הדרגתית בתעסוקה בקבוצת הביקורת מ-60% ל-30% בחלוף עשור. לעומת זאת, בקרב המפונים חלה ירידה מוקדמת ומהירה – ל-40% בטווח הקצר לאחר ההתנתקות, ול-20% ו-30% בטווח הארוך. בסך הכל, הפער שנפער בין הקבוצות מגיע ל-18 נקודות האחוז והצטמצם רק לקראת סוף התקופה, אך לא נסגר לחלוטין גם בחלוף עשור מההתנתקות. ההתנתקות למעשה הגבירה את הנטייה לפרישה מוקדמת מעבודה. 

הכנסה חודשית מעבודה בקרב תושבי גוש קטיף ותושבי 4 מועצות אזוריות ביו"ש (קרדיט: המכון הישראלי לדמוקרטיה)

בקרב ילידי שנות ה-50 עמד הפער בשיעור התעסוקה בין המפונים לבין קבוצת הביקורת גם הוא על 20 נקודות האחוז בטווח הקצר, ונותר משמעותי גם לאורך העשור שלאחר ההתנתקות, כשנע בין 8 ל-12 נקודות האחוז. לעומת זאת, ילידי שנות ה-70 המפונים צמצמו את הפער במלואו כעבור פחות מ-3 שנים מההתנתקות. 

קבוצה נוספת שהושפעה במיוחד היא אוכלוסיית העצמאים, גם כאן שיעור היחידים שלא קיבלו הכנסה מעבודה היה גבוה בקרב המפונים ב-12 נקודות האחוז בהשוואה לקבוצת הביקורת, וגם בחלוף 8 עד עשר שנים לא נסגר הפער לחלוטין ונותר סביב 9 נקודות האחוז. נתון נוסף שעלה היא כי בעקבות ההתנתקות עצמאים רבים עברו לעבוד כשכירים – שיעור העצמאים שהפכו לשכירים מקרב האוכלוסייה המפונה היה גבוה ב-10 נקודות האחוז בהשוואה לקבוצת הביקורת. 

בקרב תושבים ללא השכלה גבוהה, חלה ירידה של 25 נקודות האחוז בשיעור התעסוקה בטווח הקצר, וכ־12 נקודות האחוז בטווח הבינוני; לעומת פער של כ־12-8 נקודות אחוז בטווח הקצר והבינוני, בקרב בעלי השכלה גבוהה. 

מפונים עם הכנסה נמוכה יותר נטו להיכנס מוקדם יותר ליישובי קבע

מרכיב שנמצא על ידי יקיר כבעל חשיבות בכל הנוגע לקצב ההשתקמות של השכר והתעסוקה, הוא תזמון ההגעה של המפונים ליישובי הקבע. יקיר בחן את המפונים שהגיעו ליישוב הקבע החדש עד שנת 2012, לעומת אלו שהצטרפו אליהם לאחר שנת 2012 או שלא הצטרפו אליהם כלל.  

באופן מפתיע, נמצא כי הירידה הגדולה יותר בהכנסה נרשמה דווקא בקרב קבוצת המפונים שהתכנסה מוקדם יותר ליישובי הקבע, בעוד שהמפונים שנכנסו אליהם מאוחר חוו ירידה מתונה יותר בהכנסתם. נתון זה עומד על כך שנראה שהקבוצה האחרונה כללה פרטים בעלי פוטנציאל הכנסה גבוהה יותר, שכן כבר בשנים הראשונות לאחר ההתנתקות ניכר פער קטן יותר בין הכנסתם להכנסת קבוצת הביקורת – או במילים אחרות, מפונים בעלי פוטנציאל הכנסה נמוך יותר נטו להתכנס מוקדם יותר ליישובי הקבע. 

"פינוי האוכלוסייה מהיישובים הביא לניתוק בין עובדים למקומות עבודה ולקטיעת הקריירה של רבים" הסביר יקיר את הממצאים. "חלק מהתושבים נאלצו למצוא מקום עבודה חדש, ובתקופת הביניים היו ללא שכר או שעבדו בעבודה זמנית והשתכרו ברמה נמוכה יותר".  

לדבריו, בתקופה זו היו זכאים המפונים לפיצויים וקצבאות שאינם מופיעים בנתונים שנבחנו, אך ייתכן שהפחיתו את התמריץ לחזרה לעבודה בקרב חלקם, וייתכן שהתקופה ללא העסקה אף פגעה בכישוריהם התעסוקתיים. לצד זאת, ציין כי ייתכן שההשלכות הפסיכו-סוציאליות של פינוי היישובים והתרופפות הרקמה החברתית עשויות היו להשפיע לרעה על הסיכויים לחזור לתעסוקה. 

לסיכום המחקר, העלה יקיר את השאלה מה במאפייני היישובים שפונו באוקטובר 2023 יכול ללמד על נקודות התורפה של אוכלוסיות יישובים אלה במבט קדימה. "במיוחד, ראוי לתת את הדעת על ההקשרים הבאים: שיעור העצמאים ביישובים. הממצאים מראים שבגבול הצפון קיים שיעור משמעותי מאוד של עצמאים, בעוד ששיעורם בקרב יישובי העוטף נמוך למדי", אומר יקיר. "דפוס זה קשור לעובדה שביישובי העוטף קיבוצים רבים, ואילו ביישובי גבול הצפון נכללים יותר מושבים. כאמור, ההשפעה של פינוי היישובים מגוש קטיף על העצמאים הייתה שלילית וחזקה במיוחד, בהשוואה להשפעה על שכירים. משמעות הדבר היא שיישובי גבול הצפון הם לכאורה מועדים יותר מכוח עובדה זו — ובקיזוז שאר ההבדלים — לפגיעה עמוקה ומתמשכת יותר בתעסוקה ובהכנסה של התושבים".