"ברשתות החברתיות באיראן עולה השאלה אם מי שחיסל את ראיסי זה המוסד, או שלוחיו של חאמנאי המנהיג העליון", אומרת ל'דבר' איילת סביון, מנהלת דסק איראן במכון ממר"י לחקר תקשורת המזרח התיכון. "המון איראנים לא חוששים להביע את שמחתם מהתאונה. היו מי ששיגרו הלילה זיקוקי דינור. רבים מצטערים רק על כך שעלי חאמנאי המנהיג העליון לא היה גם הוא במסוק שהתרסק".
נשיא איראן אבראהים ראיסי שנהרג בהתרסקות מסוק אמש, איננו האדם החזק ביותר ברפובליקה האסלאמית. מתוקף תפקידו הרשמי כנשיא הוא אחראי על ניהול הזרוע הביצועית של המדינה אולם מי ששולט בעניינים הוא המנהיג העליון עלי חאמנאי, המרכז בידיו את עיקר סמכויות ניהולה, שולט במשמרות המהפכה שהם הגוף החזק ביותר גם מבחינה צבאית וגם מבחינה כלכלית, מתווה מדיניות אסטרטגית וקובע את מדיניות החוץ והביטחון.
"על הנייר, הנשיא הוא מספר שתיים בהיררכיה אבל בפועל הוא לא, וגם לא בטוח שהוא מספר שלוש", אומרת ל'דבר' איילת סביון, מנהלת דסק איראן במכון ממר"י לחקר תקשורת המזרח התיכון. "במערב סימנו את ראיסי כיורש אפשרי לחאמנאי, המנהיג העליון שכבר מלאו לו 85 שנים, אולם גם זה לא בטוח. יש מאבק ירושה בין ראיסי לבין מוג'תבא חאמנאי, בנו השני של המנהיג העליון, שהולך ונהיה דומניננטי במעגלי הכוח. ויש גם שמות נוספים, ככה שההשערה שראיסי הוא היורש אינה נכונה".
כנשיא איראן, אין בסמכותו של ראיסי את היכולת לנהל את המדיניות של המדינה. הוא חלק ממערך של נבחרי הציבור – המג'לס (פרלמנט), הממשלה, המועצות המקומיות – שיש להם תפקיד שעיקרו ייצוגי. מי שמנהל את המדיניות הן מועצות ממונות שנשלטות על ידי המנהיג העליון. "טיב הקשר של עם המנהיג העליון קובע את מעמדך יותר מהתפקיד הרשמי" מסבירה סביון, שטוענת שקסאם סולימאני שחוסל לפני ארבע שנים על ידי ארה"ב היה "חזק יותר מהנשיא".
ראיסי נולד בעיר משהד ב-1960. המהפכה האסלאמית התרחשה כשהיה בן 19. בשל מעמדו הדתי הוא קודם במהירות בממסד המשפטי הצעיר של הרפובליקה האסלאמית. בגיל 25 בלבד הוא מונה לסגן התובע הראשי של טהראן. "כבר אז הוא נחשב לאחד ממנהיגי הזרם האידאולוגי של המהפכה האסלאמית", מסבירה סביון. "אדם קר רוח וצמא דם, דתי אדוק. הוא היה אחראי להוצאתם להורג של אלפים בטהרן".
ראיסי נישא לביתו של מטיף ידוע והשתלט על המערך מסגד האימאם רזא – תפקיד שבמסגרתו חלש על הון וכח רב. ב-2017 הוא התמודד לנשיאות איראן תוך שהוא זוכה לתמיכתם של כמה ממרכזי הכוח המשמעותיים ביותר של המשטר, אולם הדימוי הציבורי האכזר של מי שכונה "הקצב מטהראן" הוביל להפסדו. בבחירות של 2021 הוא נותר כמועמד ריאלי יחידי לאחר שהמועצה העליונה פסלה את יתר המועמדים.
"ראיסי כנשיא, זה התשובה הדכאנית של חאמנאי להתקוממויות הרבות מבית, ולאתגרים מבחוץ כמו חיסול סולימאני. בתהליך של עשרים שנה הצליח חאמנאי לסלק מכל מוקדי הכוח הנבחרים – ברמה המוניציפלית, במג'לס ובנשיאות – את הדמויות שהציגו תדמית מתונה או חייכנית למערב. זה לא אומר שהם לא קיצוניים או לא תומכי המהפכה האסלאמית, אבל גם מי שהציג תדמית פייסנית סולק".
"ראיסי נחשב לנשיא הנאמן ביותר עבור חאמנאי"
"בחירתו לנשיאות שיקפה שינוי במאזן הכוחות הפוליטי ברשות המבצעת ובישרה את החזרת השליטה השמרנית בכלל מוקדי הכוח" אומר ל'דבר' ד"ר רז צימט, מומחה לאיראן במכון למחקרי ביטחון לאומי. "קודמו בתפקיד, חסן רוחאני, היה מזוהה עם המחנה הפרגמטי. בחירתו של ראיסי הביאה גם לחיזוק הרכבה הניצי של המועצה העליונה לביטחון לאומי".
בשלוש שנות שלטונו ראיסי לא הצליח להשתחרר מהדימוי הביורוקרט האפרורי, והאכזרי שדבק בו, מה שלפי צימט עורר ספקות בנוגע לסיכוייו לרשת בבוא היום את חאמנאי. "עם זאת, אין ספק כי מותו מהווה מכה אישית קשה עבור המנהיג העליון. ראיסי נחשב לנשיא הנאמן ביותר עבור חאמנאי מבין חמשת הנשיאים שכיהנו תחתיו מאז מונה לתפקיד בקיץ 1989".
"מותו של ראיסי תופס את איראן ברגע קריטי בכל הזירות", אומר ד"ר צימט, מומחה בכיר במרכז אליאנס ללימודים איראניים באוניברסיטת ת"א. "המשטר האיראני ניצב מול משבר לגיטימציה מתמשך בקרב אוכלוסיית המדינה. משבר שהולך ומחריף.
![רז צימט, מומחה לאיראן מהמכון למחקרי ביטחון לאומי: "ברור שהנשיא ראיסי הוא בן טיפוחיו של חמינאי" (צילום: אלבום פרטי)](https://static.davar1.co.il/www/uploads/2018/05/030518_iran4-338x338.jpg "רז צימט, מומחה לאיראן מהמכון למחקרי ביטחון לאומי: "ברור שהנשיא ראיסי הוא בן טיפוחיו של חמינאי" (צילום: אלבום פרטי)")
תנועת המחאה, שפרצה בספטמבר 2022 בעקבות מותה של הצעירה מהסא אמיני, דוכאה אומנם בהצלחה והשקט שב בינתיים לרחובות. אולם המשטר כשל במאמציו לספק מענה למצוקות הכלכליות והחברתיות המחריפות בקרב האזרחים. שיעור ההצבעה הנמוך באופן חסר תקדים בבחירות הפרלמנטריות, שהתקיימו לאחרונה באיראן, הוא עדות מובהקת לשחיקה באמון הציבור במוסדות הרפובליקה האסלאמית".
סביון מזכירה שראיסי הבטיח שיבנו באיראן מיליון יחידות דיור בכל שנה, על מנת להתמודד עם משבר הדיור החמור ממנו סובלת האוכלוסייה. הוא הבטיח להילחם בשחיתות, להתמודד עם האינפלציה הקיצונית והאבטלה הגבוהה. "זה שהוא הבטיח לא אומר שיש בכוחו לקיים" מסבירה סביון, "הרי מוקד השחיתות הגדול ביותר הוא משמרות המהפכה ששולטות ביותר ממחצית מהמשק האיראני. משמרות המהפכה נשלטות על ידי המנהיג העליון, ככה שגם אם ראיסי היה רוצה הוא לא יכול היה למגר את השחיתות בארגון העל הזה. לחאמנאי זה נוח שראיסי והממשלה סופגים את האש על הכישלונות הכלכליים. זה חלק מהותי מהתפקיד שלהם".
צימט סבור שלנשיא ראיסי היתה השפעה על מדיניות החוץ האיראנית, ומוסיף כי בזירה האזורית, גם למותו של שר החוץ אמיר חוסיין עבדוללהיאן צפויה להיות השפעה בלתי מבוטלת. "היכרותו העמוקה עם המזרח התיכון, שליטתו בערבית והיותו מקורב מאוד לכוח קודס של משמרות המהפכה הפכו את עבדוללהיאן בשנים האחרונות, ובמיוחד מאז פרוץ המלחמה בעזה, לגורם משמעותי בהובלת המערכה המדינית האיראנית".
צימט מדגיש את השינוי הקיצוני בין עבדוללהיאן לקודמו בתפקיד, מוחמד-ג'ואד זריף, שיחסיו עם משמרות המהפכה התאפיינו לעתים קרובות במתיחות. "עבדוללהיאן מילא תפקיד מרכזי במאמציה של איראן להפיג את המתיחות עם שכנותיה הערביות. בזירה העולמית ניצב ראיסי במידה רבה מאחורי מאמצי המשטר לקדם את מדיניות הפנים-מזרח, שבבסיסה העמקת השותפות האסטרטגית עם רוסיה וסין".
"למשטר האיראני יש אויבים רבים מבית"
מי יכול להרוויח ממותם של ראיסי ועבדוללהיאן?
סביון: "קודם כל יש את מאבקי הכוח בטהרן לגבי ההשפעה על המנהיג העליון, וסלילת הדרך ליורש. בנוסף לכך, למשטר האיראני יש אויבים רבים מבית. זו מדינה עם מיעוטים אתניים ודתיים רבים שכמה מהם מנהלים מאבק מזוין נגד המשטר, המאבקים האקטואליים הם של הבלוצ'ים שפועלים בדרום מזרח המדינה, והכורדים במערב. באזור בו התרחשה התאונה חיים שני מיעוטים משמעותיים: האזרים שהם המיעוט הגדול ביותר באיראן, שרוב אוכלוסייתם נטמעה היטב באיראן וגם המנהיג העליון חאמנאי נמנה עמם. והלורים שהם מיעוט קטן יותר".
"מבחינה אזורית כדאי לציין שהאירוע ממנו המריא הנשיא ראיסי, חניכת סכר שישמש לתחנת כוח הידראולית משותפת לאיראן ואזרבייג'ן, סמוך למסדרון זנגזור. זה לא אירוע שגרתי שנשיא אזרבייג'ן ונשיא איראן נפגשים ומצטלמים יחד, שכן בין המדינות שוררת מתיחות במיוחד מאז שכבשה אזרבייג'ן את המובלעת הארמנית בנגורנו-קרבאך. אזרבייג'ן מבקשת לספח לעצמה את מסדרון זנגזור שיחבר את מובלעת מחצ'יבאן, מה שימנע מאיראן גישה יבשתית ישירה לארמניה – נתיב סחר מרכזי עבור איראן שמוציאה דרך ארמניה סחורות ונפט צפונה לכיוון רוסיה והים השחור".
"איראן וארבייג'ן מנהלים משא ומתן לגבי המסדרון הזה, והאזרים דורשים מיסים גבוהים. בתוך כך הסכר שנבנה יחד אמור להרגיע את המתיחות, ולספק לאיראן אנרגיה עבור זיקוק נפט בטאבריז. מלבד המשמעויות הכלכליות, לאיראנים יש קשר היסטורי לאזור הזה שהיה תחת שליטתם עד לפני כמאתיים שנה. יש להם רגש לאומי לאזורים האלה".
המנהיג העליון של איראן חאמנאי הכריז על חמישה ימי אבל. הוא הוסיף כי סגן הנשיא הראשון מוחמד מוח'בר ישמש ראש הרשות המבצעת וביחד עם שאר ראשי זרועות השלטון – יידרשו לארגן בחירות בתוך 50 יום.
מה צפוי להתרחש עכשיו?
צימט: "האסטרטגיה של איראן לא צפויה להשתנות. המשטר האיראני ערוך מבחינה חוקית וארגונית לתרחישים כאלה. מה שכן, מותו של ראיסי עשוי לטלטל את המערכת הפוליטית בטווח המיידי ולקראת מאבק הירושה העתידי. נסיבות מותו עשויות להסב פגיעה משמעותית נוספת באמון הציבור האיראני במוסדות הרפובליקה האסלאמית".
"גם אם התרסקות מסוקו של הנשיא קשורה בנסיבות מזג האוויר, היא מצטרפת לשורה של כשלים מצד שלטונות איראן בשנים האחרונות, כדוגמת פרשת הפלת המטוס האוקראיני בידי משמרות המהפכה בינואר 2020, התנהלותם הכושלת לנוכח אסונות טבע והתפרצות הקורונה, ושורה של מחדלים ביטחוניים שנחשפו בעקבות חיסולים ופעולות חבלה, שיוחסו לישראל בשנים האחרונות כנגד אישים ומתקנים ביטחוניים רגישים באיראן".
