מרבית הסוגיות שבהן עסקו חברי הכנסת הערביים מאז קום המדינה נגעו ישירות לחיי הציבור הערבי בישראל – כך עולה ממחקרה של פרופ' אסנת עקירב על הפעילות הפרלמנטרית של ח"כים ערבים בשנים 1949-2019.

"הזהות שתמיד דומיננטית היא של ערבי בישראל" אומרת עקירב, "זהות זו הייתה הבסיס ל-75% עד 90% מהפעילות הפרלמנטרית של הח"כים הערבים לאורך השנים. בתקופות השונות, על בסיס אירועים, התמהיל משתנה ונכנסות לתמונה זהויות נוספות".

עקירב, נשיאת האגודה הישראלית למדע המדינה וראש המכון לחקר הגליל במכללה האקדמית גליל מערבי, בחנה את הצעות החוק, השאילתות והנאומים שנשאו חברי הכנסת הערביים. במחקרה 'Parliamentary Representation of Political Minorities' (ייצוג פרלמנטרי של מיעוטים פוליטיים – חברי הכנסת הערבים בישראל), בחנה עקירב את פעילות חברי הכנסת, תוך השוואה בין חמישה מימדי זהות: מגדר, דת, ערבי בישראל, ערבי אזרח ישראל במרחב הפלסטיני, ופלסטיני במרחב הערבי.

עקירב זיהתה חמש תקופות בהתפתחות הפוליטית של הציבור הערבי בישראל, ובחנה את פעולות החקיקה בכל אחת מהן.

בין 1949 ל-1974 העשייה הפרלמנטרית של הח"כים הערבים התמקדה ביחס לממשל הצבאי. הממשל הצבאי בישובים הערביים, שהוחל מקום המדינה, בוטל ב-1966, אך לדברי עקירב הוא המשיך להיות הגורם המשפיע ביותר במשך כמעט עשור לאחר מכן.

התקופה בין 1974-1996 מתאפיינת בהתפתחות של עיסוק בזהות הפלסטינית, לצד שיח אזרחי. "במלחמת לבנון התגבר השיח על העולם הערבי, אבל זה אף פעם לא האפיל על השיח על המשמעות של להיות ערבי בישראל". בין 1996 ל-2009 הדיון בזהות הפלסטינית התפתח יותר: "הסוגיה הזו הפכה לדומיננטית בעיקר בשנות ה-90", לדברי עקירב. זאת לצד נושאים כמו העולם הערבי, ומגדר: "ב-1999 נכנסו נשים ערביות לכנסת, ועלה נפח העיסוק בנושא".

בין 2009 ל-2015 עלתה חשיבותו של השיח הדתי, לצד דרישה להכרה כמיעוט ודיון בסוגיות חברתיות ואזרחיות. ובין 2015 ל-2019 נוצר לראשונה איחוד פוליטי בין המפלגות הערביות ('הרשימה המשותפת') והתפתח המאבק ללגיטימציה במרחב הפוליטי הישראלי.

"בחנתי מקרוב את פועלם של עזמי בשארה וחנין זועבי, שנתפסים כמייצגים את הפלסטינים" מדגישה עקירב, "מרבית פעולתם הפרלמנטרית נגעה בבעיות היומיום של אזרח ערבי בישראל".

"מגישים הצעות חוק עם ח"כים יהודים מהצד השני"

מהן אסטרטגיות הפעולה הפרלמנטרית של חברי הכנסת הערבים?
"שתי אסטרטגיות מאוד בלטו. האחת, של הפוליטיקאים הדרוזים, שהשתלבו במגוון מפלגות ממרץ ועד ישראל ביתנו, וכך זכו לייצוג יתר ביחס לחלקם באוכלוסייה. מעולם לא היתה מפלגה דרוזית".

"לעומת זאת, שאר חברי הכנסת הערבים בדרך כלל באופוזיציה. בשביל להעביר חקיקה הם מגישים הצעת חוק בשיתופי פעולה עם חברי כנסת יהודים מהצד השני. כאשר יש שיתופי פעולה חוצי מחנות יש יותר סיכוי לחברי כנסת ערבים להעביר חקיקה. אחמד טיבי הגיש הצעות חוק בנושאי רפואה עם אריה אלדד, כי הן קידמו את טובת הכלל".

עקירב נותנת דוגמא דווקא למקרה שבו שיתוף הפעולה הזה נתקל במכשול: "בכנסת ה-24 רע"מ היו בקואליציה, וחד"ש תע"ל ובל"ד היו באופוזיציה. בכנסת הזו עבר חוק הסדרת החשמל (החוק שמאפשר בתנאים מסוימים חיבור לחשמל של מבנים ללא היתר, י.ש). חברי הכנסת הערבים באופוזיציה נעדרו מההצבעה או נמנעו, כי לא יכלו לשתף פעולה עם מפלגות ימין".

האם יש שוני בין המפלגות, בין חברי כנסת?
"חברי הכנסת הדרוזים מדברים הרבה על היותם דרוזים, מוסלמי בדואי ידבר על זכויות קרקע, זכות תנועה, בדואי מהצפון ידבר על חיבור לחשמל. אבל כולם מדברים על ההזדמנות להיות בתוך החברה הישראלית, על הבעיות היומיומיות של הציבור. הם באים מהשטח ומכירים אותו".

פרופ׳ אסנת עקירב (צילום: לילי צישנבסקי)

עם זאת, מציינת עקירב שקיימים הבדלים בין ח"כים שונים ובין קדנציות שונות של אותו ח"כ, כאשר המשתנים העיקריים הם ותק, ביוגרפיה ורקע מקצועי.

עקירב מציין נקודת נוספת המשותפת לנציגי הציבור הערבים: "הח"כים הערבים תומכים בכלכלה מרחיבה ובמדינת רווחה. התמיכה במדינת רווחה מאפיינת את כל המפלגות הערביות. הוויכוח הוא על דמותה של המדינה מבחינה אזרחית".

"בעשור האחרון יש תהליכי השתלבות, אך הם עלולים לקרוס"

כניסתה של רע"מ בהובלת ח"כ מנסור עבאס לקואליציה בממשלת בנט מהווה נקודת שיא בתהליך כניסת הציבור הערבי לקהילה הפוליטית הישראלית. "אנחנו לא אזרחים סוג ב', אנחנו רוצים את זכויותינו המלאות כמיעוט" אמר עבאס, ולצד זאת הכיר במדינת ישראל כמדינת העם היהודי.

"אלה תהליכים של החברה בעשור האחרון, תהליכי השתלבות בחברה הישראלית" מסבירה עקירב, "עבאס מדבר הרבה על זכויותיו כמוסלמי, וכוחו עלה במנדט. לעומתו מפלגת בל"ד, שרצתה לייצג סיפור פלסטיני, לא נכנסה לכנסת".

"אחת האינדיקציות לשינוי היא התנהגות הציבור הערבי מאז 7 באוקטובר. לעומת ציפיית חלק משרי הממשלה, החברה הערבית הייתה מאופקת, גינתה את הטבח והושיטה עזרה. אך התהליכים האלו עלולים לקרוס אם מדינת ישראל לא תצליח להכניס את החברה הערבית לתוך החברה הישראלית, לגייס אותה לשירות הציבורי והשירות הלאומי-אזרחי. צריך לטפל ב-100 אלף אנשים שחיים בכפרים לא מוכרים".

מנסור עבאס במליאת הכנסת. "עבאס שמדבר הרבה על זכויותיו כמוסלמי עלה במנדט, בל"ד שרצתה לייצג סיפור פלסטיני לא נכנסה לכנסת" (צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת)

מה היחס של הצעירים לסוגיות הללו?
"הצעירים ציפו מאיימן עודה להוביל לעתיד אחר בפוליטיקה ובחברה הישראלית. זה לא קרה, והציבור הערבי העניש אותו.

"הדור הצעיר שאני מלמדת במכללת הגליל המערבי רוצה להיות חלק מהמדינה. יש נטישה של בעיות הפלסטינים, לצד דרישה מהמדינה להכיר במיעוט הערבי כמיעוט, להוסיף את המושג 'שיוויון' לחוק הלאום או לבטל את החוק. זה יכול לייצר דינמיקה של השתלבות. החברה הערבית מצידה צריכה להמשיך להילחם בפשיעה, ולהתגייס לתוך החברה הישראלית".