פרופ' קרנית פלוג, נגידת בנק ישראל לשעבר, ממליצה על הרחבת ההוצאה הממשלתית בכ-60 מיליארד שקלים בשנה. לפי פלוג, יש לעלות את המיסוי, שרמתו נמוכה בישראל בהשוואה ל-OECD, כדי לענות על צרכי הביטחון וההוצאה האזרחית מבלי לפגוע ביחס בין החוב הציבורי לתוצר.

ההמלצות מגיעות כחלק ממסמך של המכון הישראלי לדמוקרטיה לכנס אלי הורביץ לכלכלה וחברה אותו עורך המכון היום (שלישי) ומחר בירושלים. את המסמך כתבה פלוג עם צחי דוד ורועי קנת-פורטל, ובו הם מבקרים את הממשלה על כך שהתקציב מוטה לכספים קואליציוניים.

פלוג הצביעה על הפיגור של ישראל בהוצאה ציבורית אזרחית, כמו חינוך ותחבורה, עוד בזמן כהונתה כנגידת בנק ישראל בשנים 2013-2018. במסמך, שותפיה והיא מדגישים שוב את הפער הניכר בהוצאה אזרחית בהשוואה ל-OECD. כדי להשוות את ההוצאה האזרחית הישראלית לזו שבקרב חברות הארגון, ישראל תצטרך להעלות אותה ב-11.3%.

לפי המלצת פלוג, יש להעלות תוך עשור את ההוצאה האזרחית ב-2.5 עד 3 אחוזי תוצר. נכון למספרי 2023, 3% הם כמעט 60 מיליארד שקלים בשנה. את התוספת יש להשקיע בתחומי החינוך, הבריאות, התחבורה וההשקעות (תשתיות), התעסוקה ופריון העבודה.

שכר מורים והוצאה ציבורית נמוכים במיוחד בחינוך

המחסור בתקצוב לחינוך בישראל בולט בהשוואה ל-OECD ונוכח החשיבות של חינוך לצמיחה כלכלית ארוכת טווח, כך לפי כותבי המסמך.  ההוצאה השנתית על חינוך לגילי לידה עד 3 למשל, עומדת בישראל על 2,971 דולרים בשנה, פחות מרבע מהממוצע ב-OECD שעומד על 12,080 דולרים. בקרב המדינות הסקנדינביות, ההוצאה עוד יותר גבוהה ומגיעה במקרים של פינלנד ונורווגיה ליותר מ-20,000 דולרים בשנה, יותר מפי 6 מאשר בישראל.

למעשה, כותבים פלוג, דוד וקנת-פורטל, ישראל מצליחה לקיים מערכת חינוך חרף תת התקצוב על ידי תשלום שכר נמוך יחסית למורים ובאמצעות כיתות גדולות ביותר מ-25% בהשוואה למקובל בעולם. לפי הנתונים המוצגים במסמך, מורה ביסודי בישראל משתכרת בכ-6,000 דולרים פחות בשנה מאשר מקבילותיה בעולם; מורות בחטיבות הביניים והעליונות משתכרות בכ-5,000 דולרים פחות.

מחסור של 32 מיליארד בבריאות, 400 מיליארד בתשתיות

לפי הנתונים המוצגים בדו"ח, מצבה של ישראל קשה גם בתחום הבריאות. כמות הרופאים, האחיות, והמיטות לנפש בישראל הן מהנמוכות ב-OECD. הגיל הממוצע של הרופאים גבוה, וקצב הכשרת הרופאים הוא האיטי בארגון. הכותבים משבחים את היעילות של מערכת הבריאות הישראלית, אך מזהירים שעקב תת-תקצוב היא אינה בת קיימא. כדי להגיע לממוצע ה-OECD, מערכת הבריאות בישראל זקוקה לתוספת של 32 מיליארדי שקלים בשנה.

מלאי התשתיות בישראל, המהוות לפי המסמך בסיס חיוני לצמיחה כלכלית, מפגר ב-21% אחוזי תוצר, שהם כמעט 400 מיליארד שקלים לפי מספרי 2023, אחרי הממוצע ב-OECD.

העלאת המע"מ, מס ההכנסה ומסים נוספים

מימון הרחבת ההוצאה הציבורית מתווסף לעלייה הצפויה בתקציב הביטחון. במסמך מפורטות הצעות להעלאת נטל המס בישראל מ-29% מהתוצר ב-2023 עד לכ-35% מ-2031 והלאה. לפי הנתונים המוצגים, נטל המס בישראל וסך ההכנסות של הממשלה (כולל כלל הרשויות הציבוריות) ביחס לתוצר נמוכים ב-4.7% לעומת ה-OECD (כמעט 90 מיליארדי שקלים במונחי 2023).

צעדי המיסוי המוצעים כוללים את העלאת המע"מ באחוז אחד עד 2%; העלאת מס ההכנסה על העבודה בכ-1.5%; ביטול פטורים ממס אשר אינם מוצדקים מבחינת התמריצים, למשל על שכר דירה; העלאת מס החברות, כתוצאה מההסכם מיסוי המינימום לחברות של ה-OECD; החלת מיסי סביבה, למשל על פליטות פחמן; והעלאת הארנונה. סך הצעדים צפוי להגדיל את ההכנסה ממיסוי ב-1.65% עד 3.3% מהתוצר, שהם כ-31 עד 62 מיליארדי שקלים בשנה.