מעל ל 1000 משתתפים בערבו הראשון של מאהל המחאה בגליל דרשו מהמדינה להציג תכנית ברורה לשיקום הצפון, החזרת התושבים לבתיהם והכרעת המערכה מול חיזבאללה. המאהל ממוקם בצומת עמיעד שבגליל העליון וצפוי להמשיך לשבת בו לתקופה בלתי-מוגבלת, כך לדברי המארגנים.
ראש המועצה האזורית מבואות החרמון, בני בן-מובחר התייחס בעצרת שנערכה במאהל לתכנית הכלכלית לשיקום הצפון, שהייתה אמורה לעלות ברביעי האחרון להצבעת הממשלה אך נדחתה ברגע האחרון, ואמר שראשי הרשויות יאבקו על כל שקל, והבטיח שהיא תעבור כבר ביום שני הקרוב.
"רוצים לחיות בצפון אבל גם רוצים לדעת שהצבא פועל באמת"
"אחרי שמונה חודשים בחדר מלון בחדר הדרישה באמת פשוטה – רוצים הביתה", אומרת שני קפון רוט ממעיין ברוך, שעברה לקיבוץ עם משפחה רק בקיץ שעבר מחיפה ובעלה חבר בכיתת הכוננות של הקיבוץ מהיום הראשון של המלחמה.
"למדתי בתל חי ותמיד רציתי לחזור ועכשיו אני שמונה חודשים בחדר בגודל 15 מטר", אומרת קפון רוט. "אנחנו רוצים לחיות בצפון אבל גם רוצים לדעת שהצבא פועל באמת – לא נקודתית כמו שאומר שר הביטחון. איך יכול להיות הסדר כשהלחימה רק מתגברת, מי יחזור ככה?".
הוויכוח על מה שעתיד להיות המצב הביטחוני באזור חוצה את כלל המשתתפים שמגיעים לאזור. לירון קרומה מקיבוץ יפתח, מפונה למלון בקיבוץ גינוסר מתחילת המלחמה, מרגיש שהמחאה הייתה "נחמדה מדי" עד כה, ושהיא חייבת להגביר הילוך. "לאנשים לקח זמן לעכל את מה שקרה להם". הוא מחזיק בשלט "אין בית, אין מיסים" וקורא בגלוי לחרם כלכלי של אי תשלום מסים למדינה. הנשק היחיד שנותר לתושבים.
לדבריו, היציאה ההמונית החוצה רק עכשיו, בסוף חודש מאי, קשורה לתאריך אחר – ה-1 בספטמבר, הרגע בו הילדים שלו יצטרכו לחזור לבית הספר, כעת זמן ההכרעה לאן לרשום אותם, ולהגביר את הלחץ על המדינה לקבל החלטות. "אני לא מכיר ארגון חיזבאללה. יש את מדינת לבנון שפוגעת בביטחוני, ולכן צריך להשיב את הביטחון בכל אמצעי, גם אם במחיר של מלחמה, אבל אין תחושה שההנהגה הנוכחית יכולה לעשות את זה".
"הדבר הכי חשוב כרגע זה בחירות, אין אמון בשום דבר עם הממשלה", אומרת מירי סלע, מפגינה ותיקה בגליל. הקיבוץ שלה, מחניים, אמנם אינו מפונה, אבל היא נפגשת עם המשפחות המפונות מהאזור הצפוני יותר של הגליל, שעברו לשכור דירות אצלה בקיבוץ, חלקן מכספן שלהן מכיוון שהמדינה סירבה לפנות אותם. "קרה לנו מחדל בסדר גודל היסטורי, שאחריו אין למדינה מנדט להישאר שנייה בשלטון", אומרת סלע. "עבור נתניהו המלחמה הזו היא נשק יום הדין – אז למה שהוא יפעל לסיומה או עבור סיוע לתושבים?"
נתי הנדרי, מחנך ממושב כחל שחזר ללמד בשנת השבתון שלו, מספר שגם הבנות שלו, שגרות ביישוב לא מפונה אבל לומדות בבית ספר שחציו מפונה, סיימו שנת לימודים עם שגרת למידה חלקית, שכללה ימי למידה של שלושה עד ארבעה שיעורים ביום ונסיעות תחת אזעקות. "זו פשוט עוד שנה אבודה. בלי לימודים ובלי הסביבה החברתית – וזה כשכבר יש לנו שנתיים של קורונה מאחורינו", אומר הנדרי.
לדבריו, הכריכה שחלק מהמוחים עושים בין הדרישה לתכנית לצפון לשאר המאבקים הפוליטיים במדינה כיום אינה נכונה, בין היתר כי רבים ממובילי המחאה נמנים עם מצביעי הממשלה הנוכחית. "יש פה הרבה מאוד כוח ויש להם קול שנשמע במסדרונות השלטון. כן, גם בימין יש ביקורת רבה על השלטון ולצאת נגדו באופן גורף יפיל את המחאה".
עם זאת, הוא טוען שאסור שרק קול אחד יוביל את החזון המדיני לאזור ביום שאחרי. "הפתרון הכי קל לשיווק הוא מלחמה לכן צריך שגם בתוך המחאה הזו יהיה כוח שישווק הסכם מדיני. אז מה, שתהיה פה עוד שנה של מלחמה שתהרוס פה את הכול אחרי מה שכבר הרוס? גם בימין יש תושבים שמבינים היטב שעוד מלחמה תחריב לנו את החיים ובסופו של דבר גם ככה היה הסכם מדיני".
"רצועת ביטחון בתוך לבנון עכשיו"
"הריקושטים של המלחמה בצפון יְחַוו לא רק בצפון, אבל אין לנו ברירה" אומר פרופסור עמוס עזריא, שהגיע מאריאל עם משפחתו למחות נגד מה שלדבריו הוא התרפסות המדינה מול הטרור.
"אנחנו משלמים בריבית את היציאה מלבנון, ואם לא נפרע את החוב עכשיו – הוא רק יתפח", מזהיר עזריא. "איך זה בכלל עולה על הדעת שמנהלים מו"מ מול ארגון שתמך במה שקרה ב 7.10 ומאיים להשמיד אותנו? רצועת ביטחון בתוך לבנון עכשיו".
שירן לוריא, מורה מצפת שמלמדת בבית ספר בקיבוץ עמיר שבצפון עמק החולה ונמצא צמוד לישובים המפונים, חושבת שהיציאה לשטח עכשיו קשורה לזה שתושבים רבים הסכימו להכיל את הסיטואציה עד כה, מטעמים של פטריוטיות לאומית ואחריות או כי האמינו שהמדינה תדאג לתושבים יותר משדאגה בפועל. "אני עדין מאמינה שזה שהמצב פה לא פותח כותרות קשור לאינטרס לאומי גדול יותר, אבל יש בזה גם אטימות מסוימת".
בנה ישיע, חזר הביתה לאחרונה אחרי חצי שנה של שירות בעזה. אבל גם היא מתארת את ימי הלמידה בצפון כשדה קרב בפני עצמו. "אני לא מפחדת על עצמי אבל מרגישה איך האגרסיביות של המלחמה מורגשים על פני הצוות והילדים, גם אלו שמפונים. כאשת מקצוע בשטח אני מרגישה שכבר עכשיו המדינה צריכה לתת מעטפת עוד הרבה יותר גדולה לילדים המפונים, כי במצב העכשווי פשוט צריך יותר, הרבה יותר ממה שאנחנו מסוגלים לתת עכשיו".
"המדינה צריכה לשלם את השיקום, לא אנחנו", אמר ראש המועצה האזורית מבואות החרנון בני בן-מובחר לגבי סעיפים רבים בתכנית השיקום לצפון, שעלותה נעמדת בין 3 ל 6.5 מיליארד שקלים, שביצועם בפועל מוטל בספק בין היתר בגלל לחץ של האוצר שלא להכניס את כלל הסעיפים לבסיס התקציב. בן-מובחר אמר שהוא אופטימי ושיש הסכמה כללית בין ראשי המועצות בנוגע לתוכנית הכלכלית, אך ציין שאין להנהגת הצפון פרטים מעבר לכך. "לשאלת הביטחון ומתי אנחנו חוזרים הביתה ואיפה נלמד, ראש הממשלה אמר שאין תשובה".
