"בכדורגל אין מגיע", היא אחת הקלישאות שרווחות בעיקר אצל אנשי תקשורת. אוהדי כדורגל חושבים תמיד שמגיע להם. נדמה לי שהרבה מאוד אנשים, שאינם אוהדי הפועל ב"ש, חשבו ביום חמישי בלילה שלמכבי פ"ת מגיע, ועוד איך מגיע, לזכות בגביע המדינה.

מכבי פ"ת הוא אחד המועדונים הוותיקים ביותר בכדורגל הישראלי. למען האמת, הוא המועדון השני הוותיק ביותר אחרי מכבי ת"א. הוא מעולם לא זכה באליפות, ובגביע האחרון שלו הוא זכה ב-1952, בדיוק באותו מקום בו זכה בו ביום חמישי, רק בתצורתו הקדומה ביותר: באצטדיון באסה.

72 שנה הסתובבה מכבי פ"ת בינינו כמועדון די נטוע בליגת העל, עם מעט מאוד שנות ליגה שנייה, אבל בלי תואר ממשי ועם בדיחה קבועה על גודל קהל האוהדים. לא חושב שהופתעתי מ-6,000 האוהדים שהגיעו ביום חמישי לבלומפילד, מאורגנים ומאובזרים.

ב-2004 הזדמנתי לאצטדיון אבה לנסטרה בחבל פריסלאנד ההולנדי, שם שיחקה מכבי פ"ת (וחטפה 5-0) מהרנביין במסגרת הסיבוב הראשון של גביע אופ"א. היו שם 250 אוהדי מכבי פ"ת, בניגוד לכל הבדיחות ויותר מקבוצות בסדר הגודל שלהן. למכבי פ"ת יש קהל, לא גדול, אבל לא תמיד קהל שהייתה לו את הסיבה לצאת מהבית.

אוהדי מכבי פתח תקווה בגמר גביע המדינה בכדורגל (צילום: עמוד הפייסבוק של הקבוצה, לפי סיעף 27 א')

בניגוד לכל הסנסציות המקומיות כמו הפועל יהוד ב-1982, הפועל לוד ב-1984, בני סכנין ב-2004, ושתי הזכיות של הפועל ר"ג ב-2003 ו-2013 (אגב, ספרתי פה שלושה הפסדים בגמר של הפועל ב"ש לסנסציות האלה…), מכבי פ"ת זה חומר אחר. הסנסציה שלה היא לא באמת סנסציה. לא באמת היה מישהו שהופתע מהזכייה שלה.

***

זה נורא פשוט: מכבי פ"ת הוא מועדון הנוער המצליח ביותר בעונת 2023/24, וכנראה המצליח ביותר בשנים האחרונות. יותר ממכבי ת"א, ממכבי חיפה, מהפועל ת"א, בטח מהפועל ב"ש. לבית"ר ירושלים למשל יש את אחד משני הקהלים הגדולים בארץ, פי כמה עשרות מזה של מכבי פ"ת, וכל שלוש הקבוצות הבכירות שלה במחלקת הנוער בליגה השנייה.

מכבי פ"ת לעומת זאת זכתה בארבעה מששת התארים הנחשבים במחלקות נוער, אלה שמחולקים בשלושת השנתונים הנחשבים: נוער, נערים א' ונערים ב': אליפות בנוער, גביע בנערים א' ודאבל בנערים ב'. יותר מזה, בהרכב הראשון שלה בגמר עלו שלושה שחקנים בגיל נוער: לירן חזן, ניב יהושע ועידן טוקלומטי. רק שני זרים עלו בהרכב שלה בגמר. הפועל ב"ש העלתה בגמר ארבעה זרים ומתאזרח אחד ואף לא שחקן נוער, אפילו לא שחקן בית.

עידן טוקלומטי (עם הכדור) במדי מכבי פתח תקווה מול הגנת הפועל ירושלים (צילום: אורן בן חקון/פלאש90)

ההבדל בין הפועל ב"ש למכבי פ"ת בהשקעה בנוער הוא תהומי. באר שבע מקיימת מחלקת נוער כי זה הצורך בעיר כל כך גדולה כמו באר שבע, אבל לא מעבר לכך. עד לפני כמה שנים לא היו בבאר שבע קבוצות מתחת לשנתון ילדים ב'. בתי ספר לכדורגל כן, לא שנתונים תחרותיים בחטיבה הצעירה. היום יש שם 10 קבוצות במחלקת הנוער, פחות מעירוני בת ים. למכבי פ"ת יש לעומת זאת 17 קבוצות.

יש שיגידו שזה בית חרושת לכסף, אבל זה לא הכסף שאיתו ממנפים מועדון. בקטגוריה הזו מכבי פ"ת היא יצרנית הכישרונות לייצוא מספר 1 בישראל: רן בן שמעון, גל אלברמן, עומר גולן, עומר דמארי, טל בן חיים, מנור סולומון, ליאל עבדה, דור אלו, תאי בריבו, ובקרוב גם עידן טוקלומטי, גדלו במכבי פתח תקווה ונמכרו, ובהרבה כסף. יש שיגידו שהלוזונים – שמחזיקים בזכויות הניהול במועדון קרוב לשלושה עשורים – מתנהגים בדורסנות גם בקטע הזה, אבל הכדורגל הישראלי דורסני במהותו והלוזונים אולי חריגים בהתלהמות שלהם, אבל לא חריגים בהתנהלותם.

***

מפעל החיים של הלוזונים הוא לא רק חזונו של אדם אחד, אבי לוזון. שבעה ילדים נולדו לכלפו ועליזה לוזון, חמישה בנים ושתי בנות, כולם היו מעורבים בצורה כזו או אחרת במכבי פ"ת. זאת ילדה ילדים ששיחקו במועדון, זאת ילדה ילד שהנהיג יציע ואימן במחלקת הנוער, אלה הולידו ילדים שמאמנים במועדון ולוקחים מדי שנה תארים ויש גם את המנכ"ל אופיר לוזון, שירש את מקומו של אביו, איציק לוזון, ונחשב לאחד המוצלחים בתחומו. זה לא מפעל חיים רגיל, זה מפעל חיים משפחתי.

יחסית לגודלה ואולי יחסית לתדמיתה, מכבי פ"ת חזקה מאוד בכדורגל הישראלי. שניים מארבעת יושבי הראש האחרונים של ההתאחדות לכדורגל הם אנשי מכבי פ"ת; מאמן הנבחרת הבוגרת, מאמן הנבחרת האולימפית ויו"ר ההתאחדות הנוכחי שיחקו במכבי פ"ת. לא מדובר באנשים שמכבי פ"ת לבדה דחפה אותם – אחרת הם לא היו מגיעים רחוק – הם דחפו את עצמם, הם הוכיחו את עצמם. במכבי פ"ת לא מגדלים רק שחקנים, בדור האחרון גידלו שם גם אופי. הדברים חשובים בעיקר לקראת ההופעה של מכבי פ"ת במוקדמות הליגה האירופית בסוף יולי.

נשיא המדינה יצחק הרצוג ויו"ר ההתאחדות לכדורגל שינו זוארץ, מעניקים את גביע המדינה לקפטן מכבי פ"ת תומר לוי (צילום: עמוס בן גרשום/ לע״מ)

נכון, גם הדחה משם תביא אותם לסיבוב מוקדמות מתקדם בקונפרנס ליג וזה כבר ארבע נסיעות לחו"ל, אבל בשתי הפעמים שבהן שיחקה מכבי פ"ת באירופה, לפני כמעט 20 שנה, היא הוכיחה שאין אצלה דבר בלתי אפשרי. ב-2004 היא הפסידה 3-0 בלרנקה לא.א.ק לרנקה במשחק הראשון בסיבוב המוקדמות האחרון, וניצחה בגומלין 0-4 (תוצאה שהושגה כבר במחצית הראשונה).

ב-2005 היא הפסידה ברמת גן 2-0 לפרטיזן בלגרד והדהימה את אירופה עם 2-5 בגומלין בבלגרד. היא לא הגיעה לאירופה מאז, היא אפילו ירדה ליגה שלוש פעמים בעשור האחרון, אבל העלייה המיידית חזרה לליגת העל, והזכייה המוצדקת הזו בגביע, לא מאפשרת לנו לזלזל גם בהופעה שלהם באירופה בקיץ הקרוב.

נדמה שהזכייה הזו בגביע, לראשונה אחרי 72 שנה, כמו גם הנוכחות היפה לכשעצמה של אוהדיה, מציבים את מכבי פ"ת בשורה השנייה של מועדוני הכדורגל בישראל שגודלם נקבע לפי כמות הקהל שלהם, ייצור שחקני הבית וזכייה בתארים. מכבי פ"ת הציבה ביום חמישי את עצמה מתחת לגדולות, בשורה אחת עם מכבי נתניה, הפועל פ"ת, בני יהודה והפועל חיפה. אפשר להיכלל בחבורה הזו גם בלי תואר אליפות אחד או חמישה ברצף. צריך גם להראות דרך.