המתקפה המשולבת אתמול (רביעי) על שטח הכינוס הצה"לי הצמוד ליישוב הדרוזי חורפיש בגליל המערבי, כ-4 ק"מ מגבול לבנון, תוכננה לעומק ובמשך זמן רב, על פי הפרסומים בערוצי החיזבאללה. המתקפה כללה ירי משולב ומתואם של שני כטב"מים. לוחם מילואים אחד נהרג ו-8 נפצעו במתקפה, בדרגות חומרה שונות.
איזה אבסורד. רק כמה שעות קודם למתקפה, בבג"ץ, בתשובה לעתירה שהגישו 14 יישובים סמוכים לגבול שלא פונו, ובהם חורפיש, טענה המדינה שהיישובים שלא פונו לא נדרשו לכך מבחינה ביטחונית, וגם כעת אין צורך לפנותם, ועל כן אין המדינה יכולה חוקית לצרף אותם לתוכנית הפיצויים של היישובים המפונים.
המדינה, צריך לומר, לא מתכננת לעומק את הטיפול בתושבי "העורף", החיים צמוד לבסיסי צה"ל וסובלים מדי יום את הריקושטים של המלחמה: ריצות למרחבים המוגנים (אם יש כאלו), רעש תותחים, שריפות, חסימות כבישים, פגיעה בעסקים ושירותי החינוך והבריאות. ובחורפיש גם פגיעה פיזית בתושבים. כשזה מגיע למדיניות הממשלה, חורפיש שקולה להרצליה או נתניה.
"אני מודה ליהודים בארה"ב שנתנו לי 100 אלף דולר בשביל מיגוניות, ולא המדינה שנלחמתי להגן עליה", אמר רק בשבוע שעבר אנור עאמר, ראש מועצת חורפיש, בדיון בוועדת הכספים, וזו לא הייתה ההתייחסות הראשונה שלו לנושא. הוא חזר על כך כמה פעמים בביקורים של חברי הכנסת והשרים בצפון במשך כל המלחמה. וגם אתמול הזכיר, שרק מחצית מהבתים ביישוב ממוגנים.
וזה לא רק הביטחון. בסיור של ועדת הגנב והגליל באזור, באפריל האחרון, תיאר את מצב המועצה: "הכל בהתמוטטות; הרווחה, הכלכלה. אין עסקים, אין מסעדות, אין צימרים, אין כלום. אני בחובות של 10 מיליון ש"ח מכיוון שאני מממן את הדברים האלו ולא המדינה, איך זה יכול להיות?"
הנהגת חורפיש, ישוב שרוב תושביו דרוזים, הצהירה עוד בימי מלחמת לבנון השנייה, שלא יתפנו מסיבות אידאולוגיות. "הדרוזים לא מתפנים מאדמתם לא משנה עד כמה קשה", אמרו אז ומאז יותר מפעם אחת, ובמלחמה הנוכחית הציבו דרישה: עיבוי וחיזוק מערך המיגון ביישוב.
תוכנית "מגן לצפון", שנועדה לתת פתרון ביטחוני, או לפחות להגביר ולו במעט את תחושת הביטחון של תושבי חורפיש, שאיבדו שניים מבניהם במלחמה, החלה את יישומה כבר בתקציבי 2019, והייתה אמורה להיות מתוקצבת ב-5 מיליארד שקלים עד 2030.
אלא שמתקציב המיגון, שעמד על 900 מיליון שקלים, משרד הביטחון מימש עד 2024, רק כחצי מיליארד שקלים, על פי דוח מבקר המדינה מינואר האחרון – רוב הסכום עבור היישובים צמודי הגדר. חורפיש, יאנוח ג'ת, פסוטה ופקיעין, הממוקמים עד כ-7 ק"מ מהגבול, זכו לחלק קטן מאוד מהתקציב.
באוצר מתכוונים אמנם להשקיע כ-1.4 מיליארד שקלים במיגון האזור, במסגרת התוכנית הממשלתית לחיזוק ושיקום הצפון, אבל הכסף ילך קודם כל ליישובים הקרובים ביותר לגדר.
והצרות של תושבי חורפיש עוד יגדלו, משום שהאוצר מבקש להפריט את מערך המיגון וליקר אותו על ידי קידום מדיניות סבסודים, שתחייב את התושבים שירצו להתמגן, במימון עצמי חלקי. במקרה של חורפיש המימון כזה יכול להגיע עד ל-150 אלף שקלים.
התוכנית הממשלתית לא מספקת ליישובים הלא מפונים מענה לטווח הקרוב. הכניסה של חורפיש לתוכנית לטווח הארוך הושגה רק לאחר לחץ על הממשלה, אך, נכון להיום, יוני 2024, תקציב התוכנית הזו לא אושר. אם כך, לתושבי חורפיש נותר רק לקוות שליבם הנדיב של יהודי ארה"ב, המרוחקים מהם אלפי קילומטרים, ימשיך לפעום, מכיוון שלאלה הקרובים, בירושלים, פשוט לא אכפת.
