קוראות וקוראים יקרים,

גיליון זה מוקדש בראש ובראשונה לכבודה של אילנה בן שחר, שבחרה לפרוש מתפקידה כיו"ר המערכת אחרי עשור של עשייה מרובה למען מידעו"ס. זה היה עשור שהקפיץ את מידעו"ס בשנות דור לפחות; שנים שבמהלכן הוביל כל משבר להתחדשות יצירתית ולקפיצת מדרגה: משבר הקורונה הוליד את המעבר לגיליונות דפדוף אלקטרונים; מתקפת ה–7/10 ומלחמת "חרבות ברזל" הולידו את גיליונות החירום ואת החבירה לפלטפורמה אינטרנטית נגישה.

אילנה, אני מרשה לעצמי לומר שהעבודה הסוציאלית כולה מודה לך! אַתְּ הדוגמה והמודל לאמירה ש"גובה הכנפיים הוא גובה החלום". זכות גדולה היא להיכנס אחריך לנעלי יו"ר מערכת מידעו"ס. השארת לי מקום מרופד, המאפשר להמשיך ולפתח את כתב העת.

את הגיליון הנוכחי, שאנו עורכות יחד והוא גיליון מעבר מעבודה בחירום לעבודה בשגרת–חירום, בחרנו להוציא כגיליון דפדוף. מבחינתי, גיליון זה הוא בחזקת "כניסה עוטפת" לתפקידי החדש, בהיותו משקף את ערכי המקצוע, שהם גם התשתית לדרכי המקצועית:

שאיפה לקידום מקצוע העבודה הסוציאלית והשירותים החברתיים בישראל מתוך יצירת שיתופי פעולה, פיתוח שירותים חדשניים והעשרת גופי הידע. שאיפה זו עומדת, בין היתר, בליבו של המאמר "היערכות מנהל הרווחה בנתניה בזמן מלחמת 'חרבות ברזל' – אתגרים, מענים וערבות הדדית" המופיע בגיליון זה.

ראיית הבסיס ליצירת שינוי מוצלח בלמידת עומק המובילה תפיסה אסטרטגית, ראייה מערכתית ויכולת ביצועית, כפי שמשתקף במאמר: "תפיסת השיקום של נכי כוחות הביטחון – המודל החברתי–תפקודי".

עבודה מושתת איתור והבנה של צרכים ומשאבים למען מימוש חזון ראיית האדם במרכז וטיוב השירותים בהתאם, כפי שמדגימים כותבי המאמר: "תהליכי תמיכה וקידום שגרה בחירום במסגרת מלחמת חרבות ברזל – אינטגרציה בין עקרונות מרכזיים בריפוי בעיסוק ועבודה סוציאלית". חזון זה נסמך גם על מחקר דוגמת זה המוצג במאמר: "'להבין שהיולדת היא בת אדם': למידה מחוויותיהן של יולדות לצורך הפחתת סימפטומטיזציה פוסט–טראומטית לאחר לידה".

בעירה פנימית לעיצוב דמותם המקצועית של סטודנטיות וסטודנטים לעבודה סוציאלית כסוכני שינוי השואפים למקצוענות ומצוינות. דוגמה מצוינת לכך תמצאו במאמר העוסק בתוכנית הכשרה ייחודית של סטודנטיות לעבודה סוציאלית ממכללת ספיר עם מפונים באילת.

כל אלה יכולים להתקיים רק כאשר הם נשזרים בחוט השני של העבודה הסוציאלית – האתיקה המקצועית. אתיקה חיה, נושמת ומתפתחת ללא הרף, כפי שניתן ללמוד גם מהמאמר "אתיקה בעולם הדיגיטלי – סוגיות אתיות בטיפול מרחוק".

לסיום, אך אולי הראשון במעלה, הוא המשאב המרכזי שלנו – האדם שבתוך המטפל או המטפל שבתוך האדם. גם במצבים מורכבים, כמתואר במאמר: "'אין פרוטוקול חזרה': חוויות היציאה מהמלון והחזרה ל'שגרה' בקרב עובדות סוציאליות אשר עבדו עם מפונים במלונות". לצערנו, בתקופה זו אנו חווים מצבים מורכבים ביותר בתדירות ובעוצמות שלא חווינו מעולם כחברה בישראל. מאמרה של פרופ'  אורית  נוטמן–שוורץ: "בין 'מציאות משותפת' ל'מציאויות משותפות': תובנות חדשות בראי מלחמת 'חרבות ברזל'", מפנה את הזרקור בדיוק לנקודה זו.

אני מקווה שהעובדות והעובדים הסוציאליים – חברי המערכת, הכותבים, ובעיקר הקוראים – ימשיכו ליהנות מגיליונות מידעו"ס ומחלוקת הידע וההוויה, בכל הפלטפורמות החדשות שנציג בהן את התכנים.

מייחלת, כמו כולנו, לשובם של החטופים והחטופות במהרה ולצמיחתנו, כחברה וכפרופסיה,  מהמשבר הנורא שפקד ועדיין פוקד אותנו.

ד"ר עדי פכטר–אלט