קוראות וקוראים יקרים,

זהו טור פרידה; סיכום של עשור בתפקידי כיו"ר מערכת מידע"וס. מלאכה קשה, שתמיד היה שכרה בצידה: הזדמנות להכיר מקרוב את העשייה העצומה שלכם, העו"סים, על שלל גווניה, תחומיה וההתחדשות המתמדת שלה, המותאמת לרוח תקופה ומוטמעת בקהילת העו"סים.

מידעו"ס התחיל לצאת לאור כבר לפני 48 שנים, ועד כה הגיע ה"יבול" לכדי 103 גיליונות מודפסים ו–3 גיליונות דיגיטליים. מזה עשור אני מלווה דרכו את ההתפתחות הפרופסיונלית של מקצוע העבודה הסוציאלית, לצד התפתחות איגוד העו"סים, אשר מלווה ותומך בהוצאתו לאור. זהו האיגוד היחיד בהסתדרות המשלב את ההיבט ה"איגודי" עם זה הפרופסיונלי.

המאמרים המופיעים במידעו"ס משקפים את עבודת השדה לצד עבודת המחקר. הם גם מתעדים פרויקטים חדשניים, התואמים את רוחות התקופה ואת מצבי החירום והמשבר – החל ממשברים פנימיים של המקצוע, המשך בתקופת הקורונה ובתקופה הנוכחית – עת מלחמה ומשבר קולקטיבי אקוטי. כל אלה נוסף על תכנים מקצועיים של ימי שגרה, למידה, ימי עיון, ספרות מקצועית ושלל יוזמות. עם השנים אנו שותפים יותר ויותר לעשייה המחקרית והאקדמית, לעבודת השדה ולעבודה המשולבת.

לאורך העשור ליוו אותי חבריי למערכת המידעו"ס, שפועלים כולם בהתנדבות ובמסירות אין קץ ומביאים/ות כל אחד/ת מהידע והניסיון שצבר בתחום מומחיותו/ה. אני רוצה להודות להם ובמיוחד לשלוש עורכות המשנה שליוו אותי בעשור זה: מיטל ויסמן צברי, ד"ר לירון בן עזרא ואיה אלמוג זקן, שסייעו לנווט את העיתון לאורך עשור של שינויים, התפתחויות מקצועיות וכיוונים חדשים ומחדשים.

אבל "איפה היינו" שייך להיסטוריה. החשוב הוא היכן אנו נמצאים, ובעיקר – לאן נוליך את מידעו"ס בעתיד.

אנו נמצאים בעיצומה של תקופה מטלטלת, כתושבי המדינה בכלל וכעובדות ועובדים סוציאליים בפרט. הפכנו ל"חזית שבעורף", ואנו פועלות ופועלים במרכז הבמה החברתית. כחברות מערכת מידע"ס, החשוב לנו מכול הוא להעלות את העשייה הזאת על הכתב, כדי שבעתיד נוכל להשתמש בה כתורה.

אנו ערים לקושי שבהעלאת העשייה על הכתב ובהקצאת זמן לצורך העניין, ולכן חשוב לי שתבינו שיש לכך חשיבות גדולה, והיום יותר מתמיד. רגעי משבר ומצוקה הם הזמן שבו מודגשים חיוניותה ויכולותיה של העבודה הסוציאלית, הנדרשת לבנייה ולהטמעה של כלים חדשים. בעבודה זו שותפים ושלובים האקדמיה והשדה, תחומיה השונים של עבודת השדה ושילוב שלה עם מגוון גורמים נוספים.

בחצי השנה האחרונה התאמנו את עצמנו למצב החירום, ערכנו שינוי גדול בתכנים ובמסגרת ומדי חודש בחודשו הנגשנו את התורה ואת דרכי העבודה באופן דיגיטלי. ניסינו לפתוח צוהר אל העשייה במציאות המשותפת, ולאפשר לכם לחלוק את העושר המקצועי הזה עם כלל נשות ואנשי המקצוע.

הגמישות שלכם, הנכונות להתיישב ולכתוב בתוך הכאוס, הטלטלה, הלחץ והמצוקה – מעוררות גאווה אדירה. חשוב לי לחזור ולהדגיש שרק בזכותכם, כותבות וכותבים יקרים, אנחנו מצליחים להעביר לקהילת העו"סים ולקהילות מטפלות נוספות את החידושים והחדשנות, את העשייה והמחקר. יש לכך חשיבות רבה להתפתחות המקצוע.

עומדות לפנינו לא מעט משימות חדשות, ובעיקר להרחיב את קהל הקוראות והקוראים ולהגיע לכלל העו"סים גם בעידן הדיגיטלי החדש. אנו מודעים למגבלות של עידן זה, המציף אותנו במידע רב, כמו גם ליתרונות הרבים שלו. אנו רוצים לוודא שהקריאה במידעו"ס תמשיך להיות מעניינת, מעשירה וממקדת לכל אחת ואחד מכם בתחום העשייה שלו; כולל הסטודנטים, דור העתיד של העבודה הסוציאלית. העת הזו היא נקודת מפנה, אשר דורשת מאיתנו לשנות ולעדכן את התכנים ואת דרכי השיווק וההפצה ולהתחבר לטכנולוגיות ולשיטות עבודה מתקדמות. חשוב, למשל, שנבנה אתר למידעו"ס, שיהיה אפשר גם לשוטט בו בכל עת וגם להתמצא בקלות ולהגיע ביעילות למאמרים ספציפיים.

אני מאחלת הצלחה ליו"ר המערכת החדשה, ד"ר עדי פכטר אלט, ובטוחה שתנווט ביד מיומנת למקומות חדשים. זהו עידן חדש, וכפי שנאמר בשירו של יורם טהרלב: "אם זה טוב ואם זה רע, אין כבר דרך חזרה".

ואולי טוב שאין דרך חזרה, כי יש לנו לאן לשאוף. עלינו לפלס דרך חדשה של תקווה. של תקווה להחזרת החטופים; תקווה לשמירה על כל מה שבנינו כאן, בארצנו ובמקצוע; תקווה לימים טובים לכולם.

אני רוצה להודות לכולכם על עשור מעניין ומחדש. נהניתי מהעשייה. נהניתי מהקשר עם העו"סים בשדה ועם אנשי האקדמיה. נהניתי לראות את המקצוע שלנו הולך ומתפתח. אני רוצה לאחל לכם, העו"סים, להמשיך לפתח ולהתפתח, להתאים את עצמכם למצבים המשתנים, לעולם לא לוותר על חלומותיכם, על היוזמה וגם על הכתיבה – ותמיד להישאר בקדמת הבמה.

שלכם בהוקרה ובהערכה,

אילנה בן שחר