מראשית ימי התנועה הקיבוצית טקסי הביכורים בשבועות נחגגו ברוב עם, בשמחה ובגאווה עם טרקטורים עמוסי תוצרת טרייה, וילדים לבושי לבן עטורים טנא על ראשם. השנה עומד חג השבועות בקיבוצים בצל אסון השבעה באוקטובר והמלחמה שפרצה בעקבותיו.

גני הילדים בקיבוצי עוטף ישראל ריקים כבר למעלה מ-8 חודשים. זה מראה שובר לב, אך לצידם דולק אור בקצה המנהרה בדמות מפעלי התעשיה הקיבוצית שממשיכים לעבוד, בחלק מהמקומות בתנאים בלתי אפשריים, ומפיחים תקווה לעתיד.

כך, למרות האבל הכבד והזוועות, חשוב שהציבור ידע: דפוס בארי פתוח, המפעל בקיבוץ סאסא עובד בין אזעקה לנפילה, ובחברת פולירון בזיקים ממשיכים ליצור. כ-70 ממפעלי התעשיה הקיבוצית, כרבע מכלל מפעליה, המעסיקים אלפי עובדים המגיעים מהקיבוץ, מהעיר ומהכפר ממשיכים לייצר, רובם באתר המקורי.

מעולם בתולדות המדינה והציונות לא נאלצו רבים כל כך לנטוש את בתיהם. בתנועה הקיבוצית פונו עשרות קיבוצים, ועשרות קהילות נוספים נמצאות תחת אש קילומטרים ספורים מקווי האש בגבול הלבנון ובנגב המערבי.

"בנגב ייבחן העם בישראל" קבע ראש הממשלה הראשון, דוד בן גוריון, ולא שיער עד כמה אמירתו תהיה רלוונטית כעבור כמעט 70 שנה. העם בישראל ומדינת ישראל ייבחנו בשיקום הנגב המערבי על יישוביו, כמו גם בשיקום גבול הלבנון ותושביו, והתעשיה הקיבוצית הינה מרכיב הכרחי בשיקום זה.

כבר למחרת האימה ב-8 באוקטובר, ולמרות ההלם והכאב, קמו הנהגות המפעלים ועשו מעשה: בתנאים בלתי אפשריים הקימו והפעילו מחדש את התעשיות, ובכך הוכיחו ללקוחותיהם את מחויבותם ויכולתם לספק את צרכיהם בכל תנאי; ובה בעת, יצרו מנוף רב עוצמה לשיקום עובדיהם וקהילותיהם באמצעות מיקוד בעשייה וביצירה.

ומהנגב לגליל: "במקום בו תחרוש המחרשה היהודית את התלם האחרון – שם יעבור גבולנו", אמר מנהיג ציוני סוציאליסטי אחר, יוסף טרומפלדור. אכן, בשבת השחורה, קיבוצי ויישובי הנגב המערבי שימשו כחומת מגן אנושית בפני המחבלים שחדרו לארץ בדרכם לקטול נפש בערי המרכז.

התעשיה הקיבוצית מושתת מראשיתה על החזון שחברה וכלכלה כרוכים אלו באלו, כאשר האחד משפיע על חוזקו וחוסנו של האחר.
אופייה של הפעילות התעשייתית מחייב את הפעלת המפעל גם בעתות חרום וכך, מהווה עוגן להמשך ההתיישבות וכלי לשיקום אישי לקהילות המפונות. מלבד ביטחון תעסוקתי שואבים העובדים ממקום עבודתם גם מימוש עצמי, הכרה, זהות ונראטיבים משותפים. אמת זו נכונה בעתות שלום וביתר שאת בזמן מלחמה, שאנו מייחלים שתסתיים במהרה ושכל חיילינו יחזרו בשלום, וכמובן, שכל חטופינו, חלקם עובדי התעשיה הקיבוצית, יחזרו הביתה, עכשיו.

מלחמת חרבות ברזל מזכירה למי שהספיק לשכוח את חשיבותם של תעשיה וחקלאות מקומיים בשמירה על הכלכלה בגבולות, כמו גם בצמצום התלות ביבוא ותוצרת חקלאית בעתות משבר.

אין למדינת ישראל את הפריווילגיה להתעלם מהכורח לבנות כלכלה יציבה, חיונית וצומחת המבוססת על ייצור חקלאי ותעשייתי לאורכה ולרוחבה של הארץ. יש לטפל ולתקצב בנדיבות פרויקטים של חיזוק החוסן בקהילות ובמפעלים, שכן הטראומה של השבעה באוקטובר לא תעלם מעצמה והעדר טיפול פרואקטיבי מזמין משברים קשים ומאתגרים.

כדי לערוך תיקון אמיתי, ועל מנת שבשבועות הבאים נוכל לשוב ולציין את החג עם קהילה מחוזקת ונחושה – על ממשלת ישראל לייצר מהלכי צמיחה והתחדשות באמצעות יישום תכנית מנהלת תקומה לשיקום הנגב המערבי, בפרט בתחומי הכלכלה והתעשייה, ולברוא תכנית דומה ומותאמת בגליל.

דגן לוין הוא מנכ"ל איגוד התעשיה הקיבוצית