בימים כתיקונים, הפריימריז הדמוקרטיים למועמד המחוז ה-16 של ניו יורק, המכסה מספר שכונות בחלקים הצפוניים של העיר ניו יורק שיערכו מחר (שלישי), לא היו מושכים תשומת לב רבה ברמה הלאומית, בוטח לא ברמה הבינלאומית. אבל הימים אינם ימים כתיקונם, והמחוז ה-16 של ניו יורק אינו עוד מחוז.

חבר הקונגרס המייצג את המחוז ה-16 הוא ג'מאל באומאן, דוקטור לחינוך ומנהל בית ספר שחור שנבחר לייצג את המחוז ב-2020 תוך שהוא מביס (בפער אדיר של 15%) את הנציג המכהן, אליוט אנגל, המועמד המתון יותר שייצג את המחוז ב-16 השנים שקדמו לכך.

באומאן, שמגדיר עצמו סוציאל-דמוקרט ומשתייך לאגף השמאלי ביותר של הפוליטיקה האמריקנית, רץ על פלטפורמה פרוגרסיבית למדי – כולל אימוץ יוזמות הדגל של האגף הפרוגרסיבי, גרין ניו דיל וביטוח בריאות לכולם – וזכה לתמיכת שורת ארגונים המזוהים עם השמאל האמריקני, כולל מערכת עיתון הניו יורק טיימס והעיתון הסוציאל דמוקרטי האמרקיני.

ג'מאל באומאן. איפא"ק גייסו עשרות מיליוני דולרים כדי להביסו בפריימריז (צילום: AP Photo/Ted Shaffrey)

ההצטרפות שלו לסקוואד (Squad), קבוצת המחוקקות השמאלית ביותר בבית הנבחרים, הייתה מובנת מאליה, בעיקר אחרי שהצהיר שהקמפיין המוצלח של חברת הקונגרס אלכסנדריה אוקסיו-קורטז (מהמחוז ה-14 של ניו יורק) נתן לו השראה לפרוץ את תקרת הזכוכית.

מסלול ההקצנה של ג'מאל באומאן

אבל הפוליטיקה האמריקנית היא עולם של דקויות, ולמרות שזכה לתמיכת הגרעין הקשה של השמאל, באומאן החל את דרכו בשמאל האמריקני כמועמד פרגמטי יחסית, לפחות בכל הנוגע לישראל.

ב-2020, לאחר שניצח בפריימריז, הוא פרסם מכתב שבו הרחיב על עמדותיו בנושא הישראלי-פלסטיני, והבהיר כי הוא "לא יודע מספיק" ו"בא ללמוד". הוא כתב באריכות איך החוויה שלו כאדם שחור לימדה אותו על הכאבים והנזקים של גזענות שחווים גם יהודים וערבים, וכיצד על ארה"ב לקדם פתרון צודק שייתן מענה לדרישות הלגיטימיות של ישראלים ופלסטינים גם יחד לחיים בביטחון ובכבוד.

באומאן הצביע גם בעד מימון החירום לכיפת ברזל בספטמבר 2021, שנועד לחדש את מלאי המיירטים של ישראל אחרי מבצע "שומר החומות", ואף ספג על כך ביקורת חריפה מחבריו ל-Squad ול-Democrat Socialists of America. 

אך לא לעולם חוסן. בשנים האחרונות באומאן זז לאזורים הרדיקליים יותר של האגף הפרוגרסיבי בארה"ב, לרבות ביחס לישראל. במרץ 2023 הוא חתם (יחד עם הסנאטור ברני סנדרס, עצמאי מוורמונט) על מכתב שקורא לממשל ביידן לבדוק כיצד ישראל משתמשת בנשק אמריקני, והאם היא מבצעת בעזרתו הפרות של זכויות אדם; באפריל הוא סירב לחתום על הצהרה של בית הנבחרים, לפיה מדינת ישראל אינה מדינה גזענית או מדינת אפרטהייד; ביולי הוא החרים את נאום הנשיא הרצוג בפני הקונגרס. אבל את שפל המדרגה, באומאן שמר לאחרי 7 באוקטובר: הוא אמנם גינה את הטבח האיום שביצע חמאס (כמו כמעט כל חברי הקונגרס האחרים), אך עוד בנובמבר מיהר להכחיש את מעשי האונס והעינויים שביצע ארגון הטרור. רק נוכח סקרים מדאיגים, באומאן מיהר להבהיר שטעה ושפשעי המלחמה של חמאס אכן בוצעו.

מכאן המצב רק הלך והידרדר – באומאן מיהר לאמץ את נרטיב "ציד המכשפות" שהובילה קלודין גיי, נשיאת הארוורד לשעבר, לפיו היא פוטרה בגלל היותה אישה שחורה ולא בגלל שזייפה את הדוקטורט שלה (או בגלל אמירותיה לפיהן "קריאות לרצח עם של יהודים עשויות להיחשב בריונות, תלוי בהקשר"). 

באומאן הקים עליו התנגדות עזה, לרבות מצד הקהילה היהודית, ובעיקר מאיפא"ק (AIPAC), שגייסו עשרות מיליוני דולרים כדי להביסו בפריימריז. בצד השני של המפה, איפא"ק וארגונים פרו-ישראליים אחרים נעמדו מאחורי ג'ורג' לטימר, ראש הזרוע המבצעת של מחוז ווסצ'סטר (בו קהילה יהודית פרו-ישראלית משמעותית) בניו יורק, על מנת לקטוע את הכהונה של באומאן באיבה. איפא"ק לבדם השקיעו מעל 11 מיליון דולר במירוץ, ולטימר זכה לתמיכתה של הסנאטורית מניו יורק לשעבר (וגם שרת החוץ והמועמדת לנשיאות לשעבר) הילארי קלינטון, תושבת ווסצ'סטר אף היא. 

לפי רוב ההערכות, לטימר הוא חבר הקונגרס הבא: סקר של אמרסון מ-11 ביוני מצא שלטימר מוביל על באומאן בפער של 17%, ובסוכנויות ההימורים מעריכים כי סיכוייו של באומאן להיבחר מחדש עומדים על כ-7% בלבד.

מגייסים את פוליטיקת הזהויות

לכאורה, יש מסר מעודד בסיפור של באומאן: שבהינתן יכולת התארגנות וגיוס משאבים, יש אפשרות "להעניש" נבחרי ציבור שעוינים את ישראל. לאיפא"ק יש רקורד הצלחה מרשים מאוד במערכת הבחירות הזו, במהלכה הצליחו להבטיח את הניצחון בפריימריז של עשרות מועמדים פרו-ישראליים ברחבי אמריקה, ולפי רוב ההערכות גם לטימר עומד להצטרף לרשימה.

אלא שאליה וקוץ בה: אל מול ההתגייסות של איפא"ק נגדו, באומאן מיהר למסגר אותה כניסיון של אליטות פריווילגיות להשתיק את נציגיה של "אמריקה העממית", מעמד הפועלים שאינו לבן. אנחנו, הוא טוען, הזזנו לכם את הגבינה. ניצחנו במערכות בחירות, זכינו בכוח ובהשפעה, קידמנו מדיניות שאינה מוצאת חן בעיניכם, ועכשיו אתם באים להחזיר אותנו למקום שאליו אנחנו, בתפיסתכם הגזענית, שייכים.

זו לא הפעם הראשונה שבאומאן, ולמעשה ה-Squad כולה, מגייסים את פוליטיקת הזהויות לטובתם. העובדה שרוב חברות ה-Squad הן נשים צעירות ושכולם הם people of color (מלבד באומאן, קורי בוש, סאמר לי, אילהאן עומאר ואיינה פרסלי הן שחורות; אוקסיו-קורטז, גרג קאזאר ודליה רמירז היספניים; ראשידה טאליב פלסטינית), מאפשרת להם למסגר את המאבק הפוליטי שלהם כחלק משינוי נחוץ באופן שבו החברה האמריקנית מיוצגת, ובמדיניות שנבחרי הציבור האמריקאים מקדמים.

ההתנגדות של איפא"ק (וארגונים דומים) ל-Squad, מתוארת על ידן במושגים שליליים ביותר, שלעתים נתפסים כאנטישמיים ממש ("AIPAC's Dark Money" הוא ביטוי שחוזר על עצמו) גם אם הכוונה שלהן אינה ממוקדת בזהות הפרו-ישראלית של איפא"ק, אלא בתפקיד של כסף גדול בפוליטיקה האמריקאית.

וזו הבעיה האמיתית: אני אישית אשמח אם באומאן יועף מהקונגרס האמריקני, ולו בשל אמירותיו הבזויות על 7 באוקטובר. אך בה בעת הדבר עלול להיות ניצחון פירוס – הוא יעצים את הדימוי של איפא"ק (ובהשלכה, של יהודי אמריקה ושל ישראל) כמי שמשתמשת בכסף גדול, לרבות כסף של תורמים רפובליקניים, כדי להשפיע מבפנים על פוליטיקה דמוקרטית.

התמיכה של איפא"ק במעל 100 מועמדים רפובליקנים שפעלו להפוך את תוצאות הבחירות ב-2020, רק תורמת לדימוי השלילי הזה. אם יצליח, הספין של "השתקת אמריקה העובדת" רק יעצים את הדימוי של יהודי אמריקה כפריווילגים מנותקים ואליטיסטים. משם, הדרך קצרה להעמקת האנטישמיות.

ההצגה הכי טובה בעיר

בלילה שבין חמישי לשישי (28 ביוני, 3:00 בבוקר שעון ישראל) יעמדו הנשיא המכהן ג'ו ביידן והנשיא לשעבר דונאלד טראמפ זה מול זה לעימות הנשיאותי הראשון במערכת הבחירות הזו, עימות שעלול להיות ה-Make or break עבור מי מהצדדים.

לרוב, עימותים מתקיימים בחודשי הסתיו, כאשר הקמפיינים כבר בעיצומם, המועמדים מחדדים את מסריהם, ורוב הבוחרים מוצפים במסרים; ההחלטה לערוך עימות ביוני תהיה יריית הפתיחה הרשמית של הקמפיין.

זו תהיה הפעם הראשונה מאז סבב הבחירות הקודם, שבה ביידן וטראמפ נפגשים. בעימות, שייערך ב-CNN, טראמפ צפוי לחשוף את בחירתו לסגן הנשיא. ההימורים מדברים על מושל צפון דקוטה, המיליארדר דאג ברגם, או על הסנאטור מאוהיו, חביב ה-MAGA Movement, ג'יי די ואנס, אבל גם הסנאטור מפלורידה, מרקו רוביו, שנחשב נץ ביטחוני, ושלפי מקור במפלגה הרפובליקנית העתיק את מקום מגוריו לנוואדה, עדיין בקלפים. לנוכח גילו המתקדם של טראמפ ומצבו המשפטי, זהות הסגן חשובה מתמיד.

אבל הסיבה האמיתית שהעימות יהיה Make or break קשורה פחות במדיניות של מי מהצדדים, אלא ביכולת שלהם, הפיזית והמנטלית, לעמוד זה מול זה – תרתי משמע. קמפיין טראמפ התעקש שהעימות, שייערך 90 דקות, יתקיים כולו בעמידה, ככל הנראה במטרה להוכיח את טענתו לפיה ג'ו ביידן בן ה-81 מבוגר מדי (ובמשתמע, חלש ולא-מסוגל מדי) לכהן כנשיא.

הבעיה מבחינת טראמפ היא שהדרישה הזו עלולה להיות חרב פיפיות: טראמפ לא ילד (בן 78), סובל מעודף משקל ולא מקפיד על אורח חיים בריא, וגם הוא נודע כמי שלעתים מדבר באופן לא קוהרנטי, לא מחובר להקשר של השיחה (לא מזמן הוא נאם באריכות בעצרת על הדילמה שבין מוות בהתחשמלות לבין להיטרף על ידי כריש) ולעתים סתם מבולבל. התבטאות מבולבלת של טראמפ, בצירוף הרף הנמוך שהוא הציב לביידן, עשויה להיות נקודת המפנה של הקמפיין הזה.