סיון אוירבך השלימה השבוע זכייה שנייה ברציפות באליפות ישראל בריצות 800 מטר ו-1,500 מטר. אוירבך זכתה בריצת ה-800 מטר עם תוצאה של 2:07.56 דקות מול הקהל הביתי התומך. בסיום התחרות אמרה ל'דבר': "יש משהו בתמיכה הביתית שאפילו האצטדיון האולימפי ברומא ולא אליפות המכללות יכול להחליף".

אוירבך (24), שלומדת ומתחרה באוניברסיטת אוקלהומה סטייט, התרגשה מהקהל שהגיע לעודד באליפות ישראל שנערכה בהדר יוסף. "זה כל כך מרגש, במיוחד בשנה כזאת. להיות בבית אחרי 11 חודשים ולהתחרות מול חברי משפחה שלא ראיתי כל כך הרבה זמן. היה לי מאוד קשה להיות רחוקה. היו לי תחושות קשות שאני לא פה. האחים שלי במילואים והחברים שלי מתגייסים בעורף ובחזית. כולם תורמים ואני רחוקה".

סיון אוירבך רצה בתחרות אתלטיקה במדי אוקלהומה סטייט (צילום: Oklahoma State XC/TF)

האתלטית, שמייצגת את מועדון מכבי חיפה כרמל, יוצאת מעודדת מאליפות ישראל. היא מביטה סביבה ורואה לראשונה עומק משמעותי בריצת ה-800 מטר. המתחרה המרכזית שלה, שיאנית ישראל הטריה שני לנדן לא הגיעה לתחרות, אבל הפעם לראשונה ירדו במהלך הריצה ארבע רצות מ-2:10 דקות, כאשר לצידה של אוירבך עשו זאת גם רחל מרטינז, הדר אופיר פורר וכרואן חלבי.

"זה מדהים לראות לא רק את הקפיצה שאני עשיתי השנה, אלא השיפור של הרמה הישראלית במקצה", אמרה אוירבך. "אני באתלטיקה מגיל 12 וזה לא משהו שאני זוכרת שקרה באליפות ישראל בעבר. מבחינתי זה מאוד מרגש ומעודד ואני מקווה שזה ייצור יותר עניין. זה לא מספיק שיש כוכב אחד, צריך שתהיה תחרות במקצה ועכשיו כשיש תחרות, זה נותן לי תקווה שזה יכול להביא את הקהל והאוהדים".

סיון אוירבך מנצחת בריצת 1,500 מטר באליפות ישראל באתלטיקה 2024 (צילום: Maxim Dupliy)

אוירבך ויתרה השנה על עונת הקיץ במכללות והגיעה לרצף של תחרויות באירופה במטרה לזכות בכרטיס לאליפות אירופה שנערכה ביוני ברומא איטליה. במהלך העונה אוירבך שברה פעמיים את השיא הישראלי בריצת 1,500 מטר ומה שהתחיל כמטרה בלתי מושגת וחלום רחוק, התגשם במציאות בעזרת נחישות יוצאת דופן.

"זה היה פשוט מדהים. קרו בדרך מספר דברים חסרי מזל, כמו למשל אחת התחרויות הייתה בטורקיה ולא יכולתי לצאת אליה. היה נראה שזה לא יקרה. והחלטתי לא לוותר וללכת להתחרות בכמה שיותר תחרויות. שברתי את השיא הישראלי פעמיים ונכנסתי לאליפות אירופה ממש על הקשקש".

"לרוץ עם דגל ישראל ברמה הכי גבוהה, זה היה רגע השיא מבחינתי"

לריצת 1,500 מטר באליפות אירופה הגיעה אוירבך במטרה לעלות לגמר ולייצג את ישראל בצורה הכי טובה שניתן. היא עלתה לקו הזינוק מלאת מוטיבציה ושמחת חיים. מראה לכולם בהופעה צבעונית את הגאווה הלאומית עם דגל ישראל על הלחי וסרטים בצבעי הדגל בשיערה.

סיון אוירבך, אחרי ששברה את שיא ישראל בריצת 1,500 מטר (צילום: Mason Harbour)

לצערה בעקבות היתקלות רגליים בריצה הצפופה בסיבוב הראשון במסלול היא נפלה על הרצפה. אוירבך לא ויתרה, קמה במהרה והמשיכה לרוץ. אבל בעקבות איבוד זמן יקר, היא סיימה את התחרות במקום ה-25 בלבד. "מבחינתי זאת הייתה התגשמות חלום. כשהגעתי לאליפות אירופה, זה לא היה מבחינתי רק להשתתף בתחרות, רציתי לעלות לגמר. מבחינתי, לרוץ עם דגל ישראל ברמה הכי גבוהה שהתחריתי בה בחיים – זה היה רגע השיא".

"לצערי נפלתי וזה לא הלך כמו שרציתי וזה היה ממש קשה להתרומם. אבל זה מעמד שלא חוויתי אותו לפני ועכשיו מבחינתי זאת הרמה שלי. הרמה שאני צריכה להיות בה. כעת המטרה הבאה שלי היא להגיע לאליפות אירופה באולם שתערך בחודש מרץ בהולנד".

במקביל לכך שהצליחה לעמוד במטרה הראשונה של העונה, המשיכה אוירבך לכוון למטרה הגדולה יותר שלה – המשחקים האולימפיים בפריז. במהלך העונה הקצרה, אוירבך התמודדה עם עומס בלתי נתפס של תחרויות בזמן קצר. תוך 6 שבועות בלבד היא הופיעה בשבע תחרויות שונות, כל פעם במדינה אחרת.

סיון אוירבך במדי מכבי חיפה באליפות ישראל באתלטיקה. "מאז שהייתי ילדה חלמתי להופיע באולימפיאדה"  (צילום: רובי יהב)

"זה דבר די מטורף", מודה אוירבך ומסבירה את ההיגיון מאחורי ההחלטה שלקחה. "מאז שהייתי ילדה חלמתי להופיע באולימפיאדה. הייתי כל כך ממוקדת מטרה להצליח להגיע לאולימפיאדת פריז, שאפילו לא הרגשתי את העומס המצטבר. רק היום במהלך הריצה האחרונה שלי לעונה, הרגשתי בעומס. זאת לא רק העונה הכי עמוסה שהייתה לי בחיים, זאת גם העונה הכי מוצלחת שלי".

את הקווטה למשחקים בפריז, אוירבך לא הצליחה להשיג, אך היא יוצאת מהעונה הזאת עם ניסיון חשוב שצברה להמשך הדרך. "רציתי להגיע לפריז וחשבתי שיש לי סיכוי. כדי לעשות את זה, הכל היה צריך להתחבר באופן מושלם. הייתי צריכה לא רק לשפר את השיא האישי שלי, אלא לעשות את זה שלוש פעמים. אני עדיין חושבת שאני יכולה, אבל לא עמדתי במטרה. זאת סיומת קצת חמצמצה לעונה, אבל אם לא לסיים את העונה בפריז, אז הכי טוב לסיים אותה בישראל".