אחרי שנתנו לדברים לשקוע, לפרשנויות להיכתב, ולזעם ולפחד במפלגה הדמוקרטית לצאת לאוויר העולם, עולות כמה נקודות למחשבה לקראת השבועות הקרובים, כאשר נקודת הציון המרכזית היא 19 באוגוסט, תאריך פתיחת הוועידה הדמוקרטית.

נתחיל בסנגוריה: שום דבר עוד לא אבוד, לא לדמוקרטים וגם לא לביידן. האיש עשה קריירה שלמה על יכולתו לקום ממכות קשות – הוא הפסיד פעמיים בפריימריז לנשיאות, ב-1988 וב-2008, והמשיך בחיים הפוליטיים. הוא הוכה שוק-על-ירך בפריימריז 2020, מפסיד למועמדים צעירים ובוסריים ממנו, והצליח לסיים בתור המועמד לנשיאות. גם בחייו האישיים, ביידן הוא לא פחות מעוף החול – הוא איבד אישה ובת כשהיה בן פחות מ-30, ואפילו שקל להתאבד, אך בחר בחיים. העקשנות שלו והדבקות במטרה, במיוחד נוכח קשיים ומפלות, הפכו לסימן ההיכר שלו.

"אני לא דובר רהוט כמו בעבר"

הממסד המפלגתי והקמפיין מיהרו להתייצב אתמול מאחורי הנשיא המכהן, בציפוף שורות שמביע אמון במנהיג המפלגה. הנשיא לשעבר אובמה ושרת החוץ לשעבר קלינטון מיהרו להביע תמיכה בו: "מה שמשנה באמת זה שמדובר בבחירות בין מי שעובד עבורכם לבין מי שדואג לעצמו", אך לא אמרו מפורשות כי עליו להמשיך במירוץ. ביידן עצמו נאם בעצרת בחירות בצפון קרוליינה, לא מדינה "מתנדנדת" קלאסית אלא מדינה "ורודה", כזו שנוטה לטראמפ, ונתן ביצוע לא רע בכלל. "אני לא דובר רהוט כמו בעבר", אמר, "אבל אני אנצח בצפון קרוליינה ובבחירות האלה".

להחלפת ביידן עוד לפני הוועידה יש חסרונות לא מעטים – היא תשדר חוסר אמון בנשיא, שקיבל כבר מעל 14 מיליון קולות בפריימריז. היא תאשש את הטענות על "הונאה", כאילו מצבו הרפואי של ביידן הוסתר מעיני הציבור. היא תפתח תחרות עזה וחריפה על הירושה שתהפוך את הוועידה באוגוסט לקרקס, באופן שיחזק את הרפובליקנים. היא לוקחת "הימור" על הצבת מועמד חדש במקומו, פחות מוכר, עם פחות הישגים ובפוטנציאל עם שלדים בארון. היא מתכחשת לעובדה שביידן לא יהיה המועמד הראשון שנאלץ לעבור עימותים לא מוצלחים, והדוגמה המפורסמת על אובמה שהפסיד בעימות לרומני ב-2012 הוזכרה הרבה ביומיים האחרונים. עצם הדיון על האם יש להחליף את ביידן, יטענו תומכיו, מחזק את טראמפ.

הם לא טועים, וגם מי שטוענים שעליו לפנות את הבמה מכירים בכך. אך בה בעת, הטיעונים לטובת החלפתו של הנשיא כבדים ורציניים, ואסור לבטל אותם ב-"אתם סתם בפאניקה".

היחלשות ביידן תזיק גם למועמדים זוטרים במפלגה הדמוקרטית

המשימה הראשונה של הדמוקרטים במערכת הבחירות הזו היא למנוע מהנשיא לשעבר טראמפ לשוב לבית הלבן. כל השיקולים האחרים אמורים להתכופף בפניה. ביידן אמנם לא סנילי ולא דמנטי, אבל הביצוע שלו בעימות חיזק את כל הטענות על חוסר יכולתו לנהל את אמריקה בשל גילו, אולי הנקודה שמדאיגה הכי הרבה בוחרים מתנדנדים.

להיחלשות של ביידן כמועמד לנשיאות יש פוטנציאל היזק נוסף עבור הדמוקרטים: בבחירות נשיאותיות, מועמדים רבים לתפקידים אחרים כמו מושל, חבר בית הנבחרים, נציג במחוז או אפילו ברמה הקהילתית, בונים על מה שמכונה Coattails – מצביעים שיגיעו לקלפי כדי להצביע לנשיא, ו"על הדרך" ימלאו את שאר הטופס ויצביעו גם להם.

מצביעים שלא יתלהבו מביידן ויישארו בבית, הם קולות שנגרעים גם ממועמדים זוטרים ממנו. הדמוקרטים בנו על Coattail הפוך – שמצביעים שיילכו להצביע עבור הסנאטור, ראש העיר או חבר הוועד בבית הספר, ימלאו "על הדרך" את המשבצת של ביידן בטופס. בפועל, הסקרים מראים את ההיפך: במירוצים לסנאט בפנסילבניה, אריזונה, ויסקונסין ונוואדה, המועמדים הדמוקרטים מובילים, לפי רוב הסקרים בפער של 5% לפחות. ביידן נמצא בפיגור קל בכל אחת מהמדינות האלה.

אם הציבור ישתכנע שביידן מזיק למשימה הזו יותר משהוא מועיל לה, על המפלגה לדון ברצינות בחלופות. בטור הקודם הזכרתי שישה שמות פוטנציאליים, חמישה מהם מככבים בסקר של SurveyUSA. הסקר, שנערך בקרב 2,315 משיבים דמוקרטים, מצא שלא פחות מ-43% מהדמוקרטים רוצים שסגנית הנשיא האריס תירש את ביידן. הבאים ברשימה הם מושל קליפורניה ניוסם (16%), שר התחבורה בוטג'ג' (8%), מושלת מישיגן וויטמר (7%), מושל פנסילבניה שפירו (4%) ומושל מרילנד ווס מוס (2%). הגברת הראשונה לשעבר מישל אובמה, ששמה מוזכר לא אחת כמועמדת חירום, לא מופיעה.

ולבסוף, צריך להגיד משהו על הגברת אובמה: בלי תשתיות (תורמים, פעילים), בלי ניסיון פוליטי ובלי שידוע יותר מדי על עמדותיה שלה, מדובר במועמדת חלשה. "הנחתה" שלה מעל הראש של האריס, ניוסם ושאר הטוענים לכתר, תשדר מסר אנטי-דמוקרטי למפלגה. אמנם במערכת בחירות טרופה כזו הכול יכול לקרות, אבל הסבירות לכך נמוכה מאוד.