מן הידועות, שבחירות בארצות הברית מוכרעות על סוגיות כלכליות: יוקר המחיה, אבטלה, משכורות. זה כנראה גם יהיה המקרה במערכת הבחירות הזו, כאשר סקר אחרי סקר מלמד שרוב הבוחרים מסמנים את הכלכלה (ובפרט על האינפלציה ועל עליית המחירים) בתור הנושא שיקבע למי יצביעו.

אבל בה בעת, הפיצול הבין-מפלגתי בארה"ב בין דמוקרטים לרפובליקנים הוא דווקא לא באזורים הכלכליים, אלא בעיקר סביב "סוגיות חברתיות" – אוסף של נושאים שלרוב נכנסים לאחת משלוש קטגוריות: הלאומיות, כולל זהות לאומית, כבוד לאומי, הגירה ו-"מה זה אומר להיות אמריקאי"; יחסי דת ומדינה, כולל מקומה של הנצרות במרחב הציבורי והיחס להפלות; ומוסד המשפחה, ההגנה עליו וערעורים עליו. במילים אחרות: דגל, אמונה ומשפחה (ובאנגלית, שלושת ה-F – Flag, Faith, and Families).

הדגל: פריבילגיות ללבנים, הגירה ורב-תרבותיות

סקר חדש של מכון Pew, שנערך בקרב 8,709 אמריקאים במהלך חודש אפריל 2024, מצא עד כמה הפערים האלו עמוקים. שימו לב לפערים בין תומכי ביידן ותומכי טראמפ, בנוגע למורשת העבדות וליתרונות שאמריקנים לבנים נהנים מהם בארה"ב: 79% ממצביעי ביידן מאמינים שמורשת העבדות משפיע על מעמד השחורים בחברה האמריקאית, לעומת 27% ממצביעי טראמפ; ו-80% ממצביעי ביידן מאמינים שלבנים נהנים מיתרונות בחברה ששחורים אינם זוכים להם, זאת לעומת 22% מתומכי טראמפ.

מה שמעניין באמת בשאלות האלו הוא לא רק היחס לשאלת הגזע – ואם העבדות (וחוקי ג'ים קרואו והפרדה גזעית בדרום) עדיין מהדהדת בחברה האמריקאית – אלא מה מידת ההסכמה עם האמירות האלו אומרת על אופייה של אמריקה. מי שמאמין שאמריקנים לבנים נהנים מיתרון חברתי שאמריקנים שחורים לא נהנים ממנו, כנראה מאמין שאמריקה אינה חברה הוגנת או צודקת – ומכאן אפשר להניח משהו על מידת הגאווה שהוא חש באמריקה.

הפער הזה ניכר גם בין מצביעים שונים – צעירים נוטים להיות מודעים יותר לפערים ביתרונות האלו (או לפחות להאמין בהם יותר) מאשר מבוגרים, מה שבתורו תורם להסבר מדוע רוב ילידי דור ה-Y וה-Z נוטים יותר שמאלה מאשר הוריהם וסביהם. מעניין גם לראות את השונות סביב סוגיה זו בחתך גזעי: היספנים נוטים יותר מאשר לבנים לקבל את האמירה על יתרונות לא הוגנים ללבנים, אבל בשיעור נמוך יותר מאשר שחורים – מה שגם מוסבר בהיותם של ההיספנים קבוצת המיעוט השמרנית ביותר באמריקה.

בנושא ההגירה, שגם נופל תחת קטגוריית ה-Flag, ניכר פער משמעותי בין רפובליקנים לבין דמוקרטים: אחוז הדמוקרטים שהשיבו ש-"פתיחות לאנשים מכל העולם היא חיונית למי שאנחנו" הוא יותר מכפול (87%) מאחוז הרפובליקנים שהשיבו כך (36%). פער דומה נרשם בין מי שתומכים בהישארותם של מהגרים לא-חוקיים בארה"ב, אבל דווקא בנושא הרב-תרבותיות (סובלנות לשפות זרות במרחב הציבורי) הפער קטן יותר.

גם בנוגע לעתידם של המהגרים הלא חוקיים באמריקה, סוגייה שקשורה בעבותות למשבר הגבול הדרומי, רואים את הפער המשמעותי בין הצדדים. אצל הרפובליקנים, תמיכתם של 63% ממצביעי טראמפ במאמץ אקטיבי להוצאת המהגרים מארצם (לרבות מי שנמצאים בארה"ב עשרות שנים והקימו בה משפחות), עומדת בניגוד ל-85% ממצביעי ביידן שמעוניינים למצוא "נתיב הישארות" לאותם מהגרים. הדבר מסביר מדוע בעימות הנשיאותי שנערך לפני שבוע, טראמפ פעל לקשר כל שאלה למשבר בגבול הדרומי. מדובר בעניין מנצח מבחינתו, שעוזר להמריץ את הבייס כל הדרך לקלפי.

האמונה: ערכים נוצריים והפלות

בכל הקשור בנושאי דת ומדינה, שמופרדים בארצות הברית, בוודאי בכל הקשור בדת הממוסדת, ניכר שרוב האמריקאים עדיין רוצים שלא להכיר בנצרות כדת הרשמית של ארה"ב, הגם שחלק גדול בציבור הכללי (46%) היה רוצה שהממשלה תקדם "ערכים נוצריים", לרבות כשליש (34%) מהציבור המתכנן להצביע לביידן.

בסוגיית ההפלות, אולי סוגיית הדת והמדינה המשמעותית ביותר שמפצלת את אמריקה, נרשם יתרון משמעותי לטובת המחנה התומך בזכות האישה על גופה: רוב מוחלט (62%) מהמשיבים תומכים בהותרת הפלות חוקיות, בכל המקרים או למצער ברובם. בכל הקשור בנגישות לאמצעי מניעה (שחלק מהכוחות השמרנים בארה"ב סימנו בתור "היעד הבא", במסגרת קידום ערכים שמרניים ונוצריים במרחב הציבורי בארה"ב), גם רוב מצביעיו של טראמפ (66%) מעוניינים בהותרתם נגישים לציבור הרחב. הנשיא לשעבר טראמפ עצמו מבין את הסנטימנט הציבורי הזה ומקפיד להבהיר כי לא יכפה הגבלות בנושא, אלא שקמפיין ביידן יטען שהרקורד של טראמפ, ובראשו מינוי שלושה שופטים שמרנים לבית המשפט העליון (וראו להרחבה מייד), מראה שהוא פועל אחרת.

מעניין להגיד משהו על היחס של המפלגה הדמוקרטית לנצרות. למרות הדימוי של המפלגה כמי שמתרחקת מערכים אמוניים ומבכרת אינדיבידואליזם, מסתבר שלא מדובר בתהליך חד משמעי וחד כיווני. לפי הסקר של Pew, מסתבר שיש יותר דמוקרטים שירגישו בנוח שאדם שאינם מכירים יגיד להם "אשמור אותך בתפילותיי" מאשר שיש דמוקרטים שמרגישים בנוח עם כינויי הגוף "הם" (במקום "הוא" או "היא").

המשפחה: נישואים ושוויון מגדרי

ולבסוף, לסוגיית ה-Family: בכל הקשור בערכי המשפחה ובקדושת מוסד המשפחה, גם כאן נרשם פער משמעותי בין מצביעי טראמפ לבין מצביעי ביידן לגבי השאלה אם החברה האמריקאית צריכה לתעדף נישואים והקמת משפחה: 59% ממצביעי טראמפ תומכים בכך, לעומת 19% ממצביעי ביידן. מעניין לראות, אם כי לא מפתיע, שהציבור ההיספני מתפלג בסוגיה זו בשיעור דומה לזה של האוכלוסייה הכללית, הוכחה נוספת לכך שמדובר בציבור הרבה יותר שמרן ממיעוטים אחרים.

ולבסוף, בסוגיית השוויון המגדרי: בשעה שיש פער עצום (70%–26%) בין רפובליקנים שמאמינים שרוב המכשולים שעמדו בעבר בפני נשים הוסרו לבין דמוקרטים שהשיבו כך, פער קטן יותר נרשם סביב שאלת התחרות, והאם קידום נשים הוא בהכרח "משחק סכום אפס". רק רבע ממצביעי טראמפ, ורק שליש ממצביעי טראמפ הגברים, השיבו שהתקדמותם של נשים בחברה נעשתה על חשבונם של גברים.

הנשיא מעל החוק?

השבוע הודיעו שופטי בית המשפט העליון כי נשיא מכהן של ארצות הברית נהנה מ"חסינות מוחלטת" על "פעולות רשמיות", כלשונם, שביצע במסגרת תפקידו כנשיא, אך מיהרו להבהיר כי לנשיא אין חסינות כלל על פעולות שביצע שלא במסגרת תפקידו, ונשיא בית המשפט העליון ג'ון רוברטס הבהיר מפורשות ש"הנשיא אינו מעל החוק". ההחלטה מן הסתם לא הגיעה בוואקום, אלא כמענה לעתירת הצוות המשפטי של טראמפ, שטען שהנשיא ה-45 נהנה מחסינות בגין פעולות שעשה סביב אירועי 6 בינואר 2021 וההסתערות על הקפיטול, לאור התיק התלוי נגדו בנושא בוושינגטון הבירה.

ההחלטה של העליון התקבלה, בדומה להחלטות דרמטיות רבות שקיבל בית המשפט בשנים האחרונות, ברוב של 6-3. למעשה, הצלחתו של טראמפ למנות שלושה שופטים שמרנים לבית המשפט העליון בארבע שנים – ניל גורסוץ', ברט קוואנה, ואיימי קוני ברט, נחשבת לאחד ההישגים המשמעותיים ביותר של הנשיא, שהצליח לעגן את הרוב השמרני בבית המשפט העליון. הרוב הזה חתום על שורת פסקי דין שמרניים, בראשם פסק הדין דובס שהפך את פסק הדין רו נגד ווייד ובכך ביטל את ההגנה החוקתית על הזכות להפלות בארה"ב.

בכך, סוגיית מערכת המשפט – הפוליטית מעצם הגדרתה, שכן שופטי עליון נבחרים בידי הנשיא ומאושרים בידי הסנאט – צפויה להיות במרכז מערכת הבחירות שנכנסת למהירות שיא בחודשים הקרובים. ההנחה הרווחת היא שהנשיא שייבחר ב-5 בנובמבר השנה ימנה לפחות שופט עליון נוסף אחד, במה שעשוי לאזן במעט את הרכב בית המשפט – או לעגן את הרוב השמרני בו לדורות קדימה.