"החשש שלנו הוא שבחסות המלחמה המשק עלול להשתנות כך שיסתמך יותר ויותר על הגירת עבודה של אנשים פגיעים, תוך שהממשלה פחות ופחות תבטיח את זכויות מהגרי העבודה שמגיעים לפה, ותוך שחיקה של זכויות בעבודה בישראל, שתשפיע גם על השכבות המוחלשות במדינה", אומר ל'דבר' עו"ד אלעד כהנא, ראש המחלקה המשפטית של ארגון קו לעובד. "אנחנו מזהים הרבה לחצים פוליטיים, ותחילתה של מגמה".
הגורם המרכזי לתהליך הוא ההחלטה על איסור כניסת העובדים הפלסטינים לישראל בעקבות המלחמה, באופן שיצר מחסור מיידי וגדול בעובדים. טרם המלחמה עבדו בישראל כ-120 אלף עובדים פלסטינים עם היתרי עבודה בעיקר בענפי הבניין, התעשייה והחקלאות. כיום מותרת כניסת כ-6,000 עובדים פלסטינים בלבד לעבודה במקומות שמוגדרים חיוניים. גורם נוסף שהחריף את המחסור עם תחילת המלחמה בענפי החקלאות והבניין אך התאזן מאז, היה שרבים מהעובדים הזרים בענפים אלו עזבו את ישראל עקב המלחמה, וקושי אז לגייס עובדים חדשים מכוח ההסכמים עם מדינות מוצאם.
בעקבות מצב זה החליטה הממשלה באופן חריג לאפשר הבאת עובדים זרים לענפי החקלאות והבניין במכסה קצובה ולתקופות מוגבלות גם ללא הסכמים בילטרליים (בין-מדינתיים), ולהגדיל את המכסות לעובדים זרים בענפים אלו. במשך כחצי שנה דרשו מעסיקים ומשרדי ממשלה הקלות נוספות. דרישות אלה נתקלו עד כה בהתנגדויות מצד משרדי ממשלה אחרים.
הגדלת מכסות העובדים הזרים ומתן אישורים בענפים חדשים
הממשלה הקימה במאי ועדת מנכ"לים לנושאי עובדים זרים בהובלת מנכ"ל משרד ראש הממשלה, והאצילה עליה את הסמכויות לדון ולהחליט בכל הסוגיות שעל הפרק.
עד כה אישרה הוועדה הגדלה חדה של מכסות העובדים הזרים בענפי החקלאות (מ-50 ל-70 אלף עובדים), התעשייה (מ-3,000 לכ-13 אלף עובדים), התיירות (מאלף לכמעט 7,000 עובדים) ומוסדות הסיעוד. הוועדה אפשרה להביא חלק מהעובדים הללו ללא כל פיקוח רגולטורי על אופן גיוסם. הוועדה קבעה לראשונה אפשרות להביא קרוב ל-20 אלף עובדים זרים לענפים חדשים כמו תשתיות תחבורה, שיפוצים, מסעדנות, ניקיון, שירותים לבניין ותשתיות, מסחר סיטונאי וקמעונאי (כולל הובלות), מוסכים ואולמות אירועים.
"הוועדה הזו אמורה לדון בסוגיית מכסות העובדים הזרים ואופני הבאתם לישראל, עם מרחב גדול מאוד לפרשנות עצמית ביחס להיקף סמכויותיה", מסביר כהנא. "הדיונים שלה אינם גלויים או פתוחים לציבור, כך שהתחושה היא שרק מי שיש לו דרך להגיע אל המשרדים שחברים בה, ולתחושתנו אלו בעיקר המעסיקים, יכול להשפיע על ההחלטות. הבון-טון הוא להביא כמה שיותר עובדים זרים לכמה שיותר ענפים ובכמה שפחות זמן, בלי לחשוב על הדברים עד הסוף".
כך למשל, הוועדה מכירה בכל ענף שהיה פתוח בעבר לעובדים פלסטינים כענף שכבר אינו חדש בהעסקת עובדים זרים. דוגמה לכך היא ענף המסעדנות שהעסיק לפני המלחמה כ-2,000 עובדים פלסטינים בהיתר. "הוועדה קבעה שזה לא ענף חדש להעסקת עובדים זרים, כביכול כי כבר אושר בעבר להעסיק בו עובדים לא ישראלים, אבל יש הבדל גדול מאוד בין עובד פלסטיני לבין מהגר עבודה".
לדבריו, השיקולים להעסקת העובדים הפלסטינים בישראל היו שונים מאלו שמובילים להעסקת עובדים זרים, בין היתר שיקולים ביטחוניים ומדיניים שנועדו להגביר את התעסוקה ברשות הפלסטינית. "אבל יש גם הבדלים גדולים בשטח בין עובד פלסטיני שחוזר כל ערב לביתו ולמשפחתו בשטחים לבין מהגר עבודה שצריך לשכן בישראל, צריך לדאוג לו לביטוח בריאות, לדאוג שהוא מבין את הזכויות שלו ואת הנחיות הבטיחות בשפתו שאינה בהכרח מדוברת בישראל.
"האם המדינה ערוכה לשכן כעת עשרות אלפי עובדים זרים? האם קופות החולים ערוכות לטפל בהם? האם המעסיקים ערוכים לשאת בעלויות שכרוכות בכך? זה לא עניין טכני ולא לוח שחמט שאפשר פשוט להחליף בו כלי אחד באחר".
לדבריו, המרת היתרים להעסקת פלסטינים בהיתרים לעובדים זרים לא תסייע בפועל לרבים ממי שהעסיקו פלסטינים, ורק תאפשר למעסיקים חדשים להשתמש בהיתרים ששימשו בעבר את מעסיקיהם של הפלסטינים להזמנת עובדים זרים לישראל – במקומם ובמקום עובדיהם.
לטענתו יש גם מי שקופץ על העגלה. "ענפי הניקיון והקמעונאות למשל, שלא העסיקו לפני המלחמה עובדים זרים, ביקשו זאת כבר לפני המלחמה ואז לא אישרו להם. אם לשפוט לפי התקשורת, מסעדנים מנמקים את הצורך שלהם בעובדים זרים בין היתר ב'דרישות שכר גבוהות' של העובדים המקומיים, מה שמעורר את החשש שהמטרה היא שחיקת שכר של העובדים הישראלים. התחושה היא שבחסות המלחמה וההחלטות החריגות בתחילתה ביחס להבאת עובדים לענפי הבניין והחקלאות, נפרץ הסכר ורבים מהמעסיקים הישראלים רואים בזה הזדמנות להוזיל עלויות, אף שהעסקת עובד זר אמורה להיות יותר יקרה מהעסקת עובד ישראלי.
"השלב הבא יהיה כמובן דרישה לא רק לאפשר הבאת עובדים זרים, אלא גם להוזיל את עלויות העסקתם. בכל מקרה זו אוכלוסייה מוחלשת ואפשר דה-פקטו לשלם לה פחות ולנצל אותה, והניסיון מוכיח שזה מה שקורה. הניסיון גם מראה שענף שנפתח להגירת עבודה רק יהיה יותר ויותר תלוי בה ויבקש עוד עובדים זרים. קשה מאוד להחזיר את הגלגל אחורה".
מעבר מהסכמים בין-מדינתיים להבאת עובדים פרטית
אחד הדברים שמטרידים את קו לעובד הוא שאלת האותיות הקטנות. לא רק מספר העובדים הזרים שיגיעו, אלא גם המנגנונים שיובאו בהם ומאילו מדינות. בניגוד למגמה שדחפו בשנים האחרונות משרדי החוץ והמשפטים לקידום הבאת מהגרי עבודה לישראל באמצעות הסכמים בילטרליים המבטיחים מנגנונים למיון ובחינת המקצועיות של העובדים המגיעים, מנגנונים לשמירה על זכויותיהם ומנגנונים למניעת גבייה של דמי תיווך גבוהים מהעובדים בגיוסם – בתקופת המלחמה הרחיבה המדינה את האפשרות להבאה פרטית של עובדים זרים לא כחלק מהסכם בין-מדינתי.
"בחקלאות אפשרו את זה לתקופה מוגבלת של 90 יום. המכסה הייתה 5,000 עובדים שיגיעו פרטית ולא דרך הסכמים בילטרליים, ואני מעריך שהגיעו כ-3,000-2,500 מכל מיני מדינות – בעיקר ממלאווי, מהודו ומתאילנד, שההסכם איתה היה מוקפא באותה התקופה. אנחנו בקו לעובד כבר מתחילים לזהות בעיות עם העובדים שהגיעו ככה. אנחנו יודעים למשל שהעובדים ההודים שילמו דמי תיווך גבוהים והגיעו לכאן עם חובות גדולים. אלה עובדים שלא מדברים אנגלית ושחסרים מתורגמנים לשפה שלהם, ונראה שרבים מהחקלאים לא רוצים אותם, אז גם היכולת שלהם לעבור בין מעסיקים נמוכה מאוד, וזה בענף שיש בו רקורד ידוע של פגיעה בזכויות מהגרי עבודה".
לדבריו, המדינה חתמה על הסכם בילטרלי חדש עם ממשלת סרי לנקה להבאת עובדים לחקלאות, אולם משרד החוץ מסרב לגלות את תוכן ההסכם, ולכן קשה להעריך עד כמה הוא מגן על העובדים.
בענף הבניין המחסור בעובדים גדול יותר, שכן הענף התבסס יותר על העובדים הפלסטינים, ובניגוד לחקלאות, לא היו יוזמות התנדבות וסיוע בעבודה של ישראלים. עד המלחמה היו שלושה הסכמים בילטרליים להבאת עובדים לענף – עם סין, עם מולדובה ועם אוקראינה. אלא שהאוקראינים הפסיקו להגיע בעקבות המלחמה בארצם וגיוס החובה של הגברים במדינה, והסינים הקפיאו את ההסכם בעקבות המלחמה בישראל.
אחרי פרוץ המלחמה נחתמו הסכמים בילטרליים חדשים עם הודו וסרי לנקה, אלא שהממשלה אפשרה גם גיוס פרטי שלא בהסכמים בילטרליים של עד 20 אלף עובדים, כשליש מהמכסה הכוללת בענף שאישרה עקב המלחמה.
"אנחנו מגלים בדיעבד מאילו מדינות מגיעים העובדים", אומר כהנא. "בין העובדים שהגיעו לענף אנחנו פוגשים הרבה עובדים שאינם דוברים אנגלית. איך העובד באתר אמור לתקשר עם מנהל העבודה שלו שאחראי על הבטיחות? כבר דיברנו עם עובדים שהגיעו במסלול הפרטי ושילמו כ-6,000 דולר כדי להגיע לישראל. זה מטריד כשמדובר בענף מסוכן כמו ענף הבניין, שגובה בכל שנה את חייהם של יותר מ-30 עובדים. עובד בעל חוב הוא עובד שיתקשה מאוד לחזור הביתה, למשל אם נפגע בתאונת עבודה".
נכון להיום, העסקת עובדים זרים בענף הבניין מתאפשרת רק באמצעות תאגידי כוח אדם, מודל שבמשך השנים אפשר למדינה יותר פיקוח על התאגידים. אולם מאז המלחמה מספר התאגידים המורשים זינק פי יותר משלושה, מה שמעלה בקו לעובד חששות לגבי יכולות הפיקוח עליהם, לצד דרישות קבלנים לאפשר להם להזמין ולהעסיק עובדים בעצמם.
גם בענף התעשייה אישרו לתעשיינים להביא כ-2,000 עובדים לישראל באופן פרטי. "אלה אינם מספרים גדולים, אבל בניגוד לעבר, שאפשרו הבאה פרטית של עובדים לתעשייה רק ממדינות שהתמ"ג לנפש בהן שווה או דומה לזה של ישראל, כעת הוחלט להוריד את התנאי הזה, והמשמעות היא שהעובדים יגיעו ממדינות חלשות יותר, ויהיו עובדים חלשים יותר. אנחנו עדיין לא יודעים להגיד מאיפה".
במקביל להגדלת מספר העובדים הזרים, החליטה הממשלה להגדיל את התקנים של גורמי האכיפה האמונים על זכויותיהם במשרד העבודה וברשות האוכלוסין וההגירה. "כבר את התקנים הקיימים מתקשים לאייש", אומר כהנא. "אנחנו גם רואים שאת רוב מאמצי האכיפה עושים היום בערים הגדולות, ולא למשל במושבים המרוחקים בחקלאות, וגם כשכבר מוצאים הפרות, נדיר ששוללים היתרי העסקה. האכיפה לא מאוד אפקטיבית, וכבר היו לנו מקרים שלמדינה עצמה לא היה איך לתקשר עם עובדים והתקשרו אלינו לשאול אם יש לנו מתורגמנים לשפות שהם מדברים. עובדים שיגיעו עם חוב וללא יכולת אמיתית להחליף מעסיק, לא יתלוננו ולא ישתפו פעולה עם גורמי האכיפה שאמורים להגן עליהם".
הכנסת אישרה לאחרונה בקריאה טרומית הצעת חוק המבקשת לנשל את העובדים הזרים בסיעוד ביתי בישראל מזכאותם לפנסיה. "ההצעות האלו אינן חדשות, אבל הן מתחברות לתפיסה מאוד אינסטרומנטלית של מה זה אומר לעבוד שנים ארוכות בעבודות קשות ולא נחשקות, במדינה זרה ועוד בזמן מלחמה. ברור שעוד מעסיקים, בטח כאלו שעכשיו נותנים להם אפשרות להעסיק עובדים זרים והקרב הבא שלהם יהיה על הוזלת עלויות העסקה, יבקשו את זה גם. המצוקה של המטופלים הסיעודיים מובנת בהחלט והמדינה חייבת לסייע להם – אבל הדרך היא מתן קצבאות שיאפשרו להם להתקיים בכבוד ולהעסיק עובדים בכבוד. יש אנומליה במצב שבו מצד אחד רוצים שיבואו כמה שיותר עובדים וכמה שיותר טובים, ומצד שני רק מרעים את זכויותיהם. עובדים טובים מושכים באמצעות שיפור תנאים".
לדבריו, ישראל בעיצומו של של שינוי פרדיגמה על תפקיד העובדים הזרים בישראל. "כרגע מדובר בדרישות והצעות, חלק גדול מהן עדיין לא מקבל ביטוי בשטח, אבל זה הכיוון. זה לא יקרה ביום אחד או בהחלטה אחת, אבל זה קורה בתהליך מדורג. מה שמפחיד זה התהליך, שלא נתעורר פה בעתיד כמו דובאי, משק שמתבסס על עבודה של עובדים נטולי זכויות".
