את היצירה 'פרק א' כתבה הכוריאוגרפית ליאור לזרוף (31) בהשראת ספרו של דויד גרוסמן 'נופל מחוץ לזמן'. "כשהתחלתי לקרוא את הספר הוא מאוד ריגש אותי ומאוד עניין אותי, היה לי ברור שאני צריכה ליצור ביטוי תנועתי, פיזי לתחושות שעלו מהסיפור".

יחד עם הרקדן אור ששי, לקחה לזרוף את הספר שעוסק בהורים ששכלו את ילדיהם ויצרו מופע מחול שחוקר את ההתמודדות של הורים עם האבל הכבד, "הריק שנוצר בניהם וההבדלים במשמעות שכל אחד מהם נותן לחיים". לאורך המופע כל אחד מהם עובר תהליך שונה שמרחיק בניהם ואז מוביל אותם חזרה האחד לשני.

"העיסוק הפיזי של היצירה מתמקד בגוף המתאבל", היא מסבירה. "חווית המופע הינה הניסיון לשתף באבל, על תחושת הבדידות מצד אחד ותחושת האחדות שנוצרת עם אבלים נוספים. הרגש והחוויה הפיזית כל כך ברורים למי שחווים אותה, אולם למתבונן מהצד, לפעמים יכול להיעלם מעיניו".

לזרוף מתגוררת בכפר ורדים ורוקדת מגיל 12, היא בעלת תואר ראשון במחול והמנהלת אמנותית של להקת המחול והתיאטרון The People Dance Theater Comapny .

היא עזבה את הארץ ל-3 שנים בהם עבדה באירופה עם יוצרים בינלאומיים והשתתפה בפסטיבלים. היא חזרה לישראל בתקופת הקורונה אז הבינה שהיא מעוניינת ליצור יצירות שמקרבות אותה לקהל ויוצרות אינטימיות וחוויה.

ליאור לזרוף ואור ששי מתוך המופע 'פרק א'. "אני מרגישה שמדובר ביצירת מחול תרפויטית שלא מתפשרת ומפחדת, גם בימים אלו של המלחמה" (צילום: עלמה גבעוני)

'פרק א' מתחבר מאוד למציאות החיים של ישראל אחרי 7 באוקטובר. "העיסוק באבל ושכול הוא מאוד פרטי, אישי ומשפחתי ועכשיו נוסף לזה גם המימד החברתי. בעקבות המלחמה הפכנו לחברה באבל, אין מישהו שהתחושה הזו לא נוגעת לו בצורה כלשהי. אצל כל אדם האבל מתבטא באופן שונה, אבל יש תחושת אבל כבדה ועצב נורא שהיא משותפת. יחד עם זאת, אסור לשכוח שיש את החיים וכל אחד צריך למצוא את הדרך שלו להרגיש 'חיים'. היצירה מאפשרת התפרקות כואבת וחיפוש מחדש למשמעות החיים".

המופע עולה בימים אלא מול קהל מצומצם בלבד. "חשוב לי להרגיש את הקהל, לחוות אותו ולאפשר לו לחוות את היצירה ביחד איתי", היא אומרת. "אחרי הריחוק בקורונה הבנתי כמה קרבה אנושית מנחמת, מעודדת ומרוממת את הרוח".

המופע לא מציג על במה, "הקהל יושב במעגל מסביבנו ובשלב מסוים הם משתלב בהתרחשות באופן מאוד טבעי וזורם. אני מרגישה שמדובר ביצירת מחול תרפויטית שלא מתפשרת ומפחדת, גם בימים אלו של המלחמה, ואולי דווקא בהם, לעסוק במוות ובחיים ומאפשרת לכל אחד בקהל להתחבר לרגשות שהנושא מעורר בו".