"המדינה נעדרת מכאן ונעדרה ב-7 באוקטובר. הארגונים האזרחיים הם שעסקו בחלוקת מזון, ברכש מיגוניות ובמיצוי זכויות". כך פתח מיקי גיצין, מנכ"ל הקרן החדשה לישראל, את הדיון בכנס 'קיום בצל המלחמה'.
הכנס, שקיימו בשני האחרון מכון נגביה ואוניברסיטת בן גוריון, דן במצבה של החברה הבדואית מאז 7 באוקטובר. גיצין התייחס בדבריו להיעדרם של נציגי פיקוד העורף ושירות התעסוקה מהכנס, בהוראת השרים הממונים עליהם.
גם חיה נח, מנכ"לית הפורום לדו קיום בנגב וממארגנות הכנס, נדרשה בדבריה לניסיונות מצד גורמים בימין לבטלו. "בשעה שאנו נלחמים על שוויון וזכויות אדם נתקלנו בפעילות של גורמים אנטי-דמוקרטיים. אנו עומדים על זכותנו להציג מידע ולדון בו באופן ביקורתי. חופש הביטוי הוא מאושיות הדמוקרטיה. זכותנו לקיים שיח דמוקרטי ענייני פתוח ומכבד".
"בתוכנית החומש יש 27 מיליון שקלים למיגון ביישובי הקבע. הכסף לא עבר"
מיד עם תחילת המלחמה הוקמו חדרי מצב ברהט ובחורה, שעסקו בחלוקת מזון ובשיפור המיגון של תושבי הנגב. לצד זאת, צעירים בכפרים וביישובים דאגו לילדים בגיל בית-הספר והגן. גיצין שיבח את פעילות החברה האזרחית במהלך המלחמה עד כה, אך קרא לארגונים האזרחיים לחזור לתפקידם הרגיל. "החשש שלי שהתחלואים שהובילו ל-7 באוקטובר קיימים וימשיכו גם היום. החברה האזרחית לא יכולה להחליף את המדינה, היא צריכה לחזור לדפוסי הפעולה הקודמים. המטרה היא לשנות את תפיסת המדינה כלפי הנגב לתפיסה של הכלה. עדיין מגיעות אלינו פניות בנושאים הומניטריים".
ואחיד אל הוזייל, שהקים את חדר המצב לנפגעים הבדואים, שעסק באיתור הנפגעים הבדואים וטיפול במשפחותיהם, הפנה את תשומת הלב למחיר הכבד ששילמה האוכלוסייה הבדואית בזמן המלחמה. "יש לנו 8 חטופים, שניים הוחזרו – בילאל ועאישה אלזיאדנה. סאמר טלאלקה נהרג. ב-7 באוקטובר, 14 גיבורים בדואים הלכו לעזור. 15 בדואים נפגעו בגופם. יש 18 הרוגים, 7 מתוכם נהרגו מרקטות, 6 ילדים ואישה. ארבעה ילדים היו בבית אחד שהיה למלכודת מוות. גם אישה וילדה בת 14 נהרגו בבית, בערערה נהרג ילד ששהה בחצר".
"רק אחרי 21 יום המדינה החליטה להביא מיגוניות", הוסיף הוזייל. "פיקוד העורף הציב 80 מיגוניות בשטח. הוא הציב 32 מיגוניות אסקו (מתחמים מגודרים בשקי חול ופתוחים לשמיים – י"ש)". הוא הזהיר: "אנו הולכים לתהום כי השלטון לא רואה את האנשים".
גם אחרי שהמדינה כבר החליטה למגן את יישובי הקבע, היא משכה את התקציב שיועד לכך. זיאד אלע'אנם, יועץ כלכלי לוועד ראשי הרשויות הערביות, הסביר כי הקיצוץ בהחלטות הממשלה משפיע על הכול, וגם על המיגון. "בתוכנית החומש יש 27 מיליון שקלים למיגון ביישובי הקבע. הכסף לא עבר".
"אנחנו מסתכלים על קטסטרופה בהתהוות", אמר גיצין. "המדינה לומדת לנהל את המלחמה הקודמת. דבר לא ישתנה בלי מהלכים אסטרטגיים: הכרה ביישובים הלא-מוכרים, הגדלה משמעותית של ההשקעה באוכלוסיות מוחלשות, ושיקום מכליל. במקום תוכנית נפרדת לכל קבוצה באוכלוסייה, אנו צריכים שיקום אזורי לכל הנגב".
"פעילות חדר המצב יצרה שיתופי פעולה ותוכניות חדשות, והיא יכולה להמשיך"
בדיון על מקומם ודרכי פעולתם של הארגונים האזרחיים לא נעדר המבט הביקורתי על החברה האזרחית הבדואית בנגב. פואד אלזיאדנה, מנכ"ל המתנ"ס ברהט הפנה את הזרקור אל התושבים הבדואים. "הכי קל להגיד שחסר לנו. צריך להגיד שאנחנו כאן ואנחנו חלק מהפתרון. פעילות חדר המצב היא לא חד-פעמית היא יכולה להמשיך. היא יצרה שיתופי פעולה ותוכניות חדשות. אני עדיין חי בכפר לא מוכר ועדיין כואב, אבל התחושה שאני יכול לקחת אחריות על המצב שלי גדלה".
"אנחנו צריכים להשתנות", הוסיף אלזיאדנה. "המדינה צריכה להבין שאנו חלק מהנגב. אנו רוצים הכרה. היו מקומות שהכירו ולא השקיעו, אנו רוצים הכרה בפועל. צריך לחשוב מה עוד אפשר לעשות שלא עשינו. הבעיות כאן גדולות, כל אחד צריך לעשות מה שהוא יכול. זה על כל אחד מאיתנו. צריך לשנות ולעשות, ולא רק לדבר".
אלזיאדנה העלה את סוגיית הצעירים. "יש 7000 מסיימי י"ב ורק 1,000 משתלבים בעבודה או באקדמיה. לא מדברים על זה. האחריות שלנו היא לתת לכל ילד מקום לחלום".
"החברה הבדואית במצב חירום מתמיד. מה שנעשה בשגרה יכין אותנו לשעת חירום", אמר סלימאן אלעאמור, מנכ"ל שותף באג'יק, וקרא לתכלול הפעולה. "צריך לתרגם את פעולת הסיוע ב-7 באוקטובר ואחריו לתוכנית עבודה מסודרת. החברה האזרחית צריכה לחלק משאבים בצורה נכונה. צריך מנהיגות פוליטית לצד המנהיגות המקצועית".
"הסולידריות עם החברה היהודית היא חיונית"
פרופסור סראב אבו רביע קווידר מאוניברסיטת בן גוריון ביקרה את היעדרם של אנשי האקדמיה מהכנס וסיפרה על החוויה הנשית: "בתחילת המלחמה היו נשים שארזו תכשיטים והתכוננו לפינוי. הייתה תחושה של נכבה שנייה. האלימות, ההסתה ותחושת הזמניות יצרו הרגשה שאין לך תוקף, זו תחושה מזעזעת", היא הוסיפה בקול רועד ומחתה דמעה.
"הפער המגדרי בולט", קבעה אבו רביע קווידר. "המשאב הנשי בלט בהתנדבות. מדוע אין נציגות בשלטון המקומי? נשים הן חלק מהמאבק".
"השלטון המקומי הוא פיקציה", אמרה אבו רביע קווידר. אל עאמור, שהיה מתון יותר בביקורתו אמר, "צריך לשאול כמה אנשים איכותיים בשלטון המקומי, האם אלה האנשים הנכונים. בחלק מהרשויות הכיוון לא נכון, אין אקדמאים, אין נשים. אנו צריכים לעשות שינוי בדפוסי ההצבעה במסורות. צריך למקד מאמצים".
אבו רביע קווידר שרטטה את תוכנית הפעולה, "כחברה, עלינו לתכנן את המאבק בצורה מקצועית. חייבים מנהיגות מקצועית ולהפעיל לחץ על מקבלי ההחלטות. הסולידריות עם החברה היהודית היא חיונית. לדעתי יש להשקיע בצעירים ולתת להם את הכלים להמשיך להיאבק, חייבים השכלה וחינוך. ילד רעב לא פנוי למאבק פוליטי".
אל עאמור התייחס לריבוי הארגונים. "צריך להתארגן ולעבוד במשותף. כל אחד צריך לבחור מטרה להתמחות. בנגב יש מקום לכולם, אבל הוא צריך את כולנו במיטבנו".
