כשני שליש (66.7%) מהנשים הבדואיות דיווחו על פגיעה בתחושת הביטחון הכלכלי שלהן בצל המלחמה. בקרב תושבות הכפרים הלא מוכרים בנגב עולה שיעורן ל-71.43%. כך עולה מדו"ח של מכון 'נגביה', מרכז הידע והמחקר של האוכלוסייה הבדואית בנגב. הדו"ח מבוסס על סקר מקוון שנערך בסוף חודש נובמבר 2023. בסקר השתתפו 242 נשים בדואיות – 152 מיישובים מוכרים ו-90 מכפרים לא מוכרים. 

הפגיעה בתחושת הביטחון הכלכלי, כך על פי הדו"ח, נובעת מאובדן מקור הכנסה. 133 מהנשאלות היו במעגל התעסוקה. 18% מהן דיווחו על פגיעה בהכנסתן.

ד"ר מנאל חריב, מנהלת מרכז המחקר והמידע לאוכלוסייה הבדואית בנגב – 'נגביה' (צילום: חביב סמעאן)

בקרב הנשים העובדות בכפרים הלא מוכרים, 34.5% דיווחו על פגיעה בהכנסה. בקרב הנשים העובדות שלמדו פחות מ-12 שנות לימוד, שיעור הפגיעה גבוה אף יותר – 60% מהן דיווחו על פגיעה בהכנסה. 46% מכלל הנשים הביעו חשש גדול מאובדן מקור ההכנסה בעקבות המלחמה. 

על פי הדו"ח, נתונים אלה מצביעים על התערערות הביטחון התזונתי והבריאותי בקרב הנשים הבדואיות. בהמשך לכך, כשני שליש (67%) מהנשאלות דיווחו על פגיעה בגישה למצרכים בסיסיים ו-61.5% דיווחו על פגיעה ביכולת לממן טיפול רפואי. שיעורי הפגיעה המשמעותיים ביותר (69%) בהתייחס לנגישות לשירותים רפואיים וביכולת לממנם, דווחו בקרב נשים המתגוררות בכפרים הבלתי מוכרים. 

בלי מיגון, עם חשש במרחב הציבורי המעורב

נושא נוסף שנבדק בדו"ח הוא תחושת הביטחון. הנושא נבדק בשני היבטים – הנגישות למיגון, ותחושת הביטחון במרחב הציבורי המעורב, יהודי-ערבי. 

70.66% מכלל המשיבות דיווחו כי אין להן נגישות למרחב מוגן. לכל המשיבות (100%) שלמדו פחות מ-12 שנות לימוד אין נגישות למרחב מוגן במרחק של 200 מטרים מבתיהן. בקרב נשים המתגוררות בכפרים הבלתי מוכרים, 92% מהמשיבות דיווחו כי אין להן נגישות למרחב מוגן.  

היעדר מיגון בחברה הבדואית בכלל ובכפרים הלא מוכרים בפרט, הוא תופעה ידועה. יש לכך השפעה על תחושת הביטחון של האוכלוסייה בכלל והנשים בפרט. מרבית הנשים חשות שהן אינן מוגנות מנפילת טילים (53.8% בעיירות ו-69.3% בכפרים הלא מוכרים). בהשוואה לגברים, עולה כי הנשים חוששות יותר מנפילת טילים. 89.5% חוששות לבני משפחתן (78.3% מקרב הגברים), 87% חוששות מפגיעה גופנית כתוצאה מנפילת טילים (77% מהגברים), 90% חוששות מפגיעה ישירה בבתיהן (82% מהגברים). יצוין, כי כל ההרוגים הבדואים מנפילות טילים נהרגו בביתם או סמוך לו. 

החשש: הנשים הבדואיות יידחקו מחוץ למעגלי התעסוקה

עוד עולה מהדו"ח, כי מיד לאחר 7 באוקטובר גבר החשד נגד האוכלוסייה הערבית בארץ, זאת למרות התנהגות הרוב המוחלט של האזרחים הערבים בישראל. 44% מכלל המשיבות ו-42.5% מתושבות הכפרים הבלתי מוכרים דיווחו על חשש להגיע לערים כדוגמת באר שבע במהלך המלחמה.

84% מכלל הנשים ו-81.5% מתושבות הכפרים הבלתי מוכרים הביעו חשש מהתנכלות במקומות העבודה. 81% מכלל הנשים ו-80.5% מתושבות הכפרים הבלתי מוכרים הביעו חשש מגזענות ורדיפה על ידי גורמים רשמיים. 

לדעת כותבי הדו"ח, ד"ר מנאל חריב, ד"ר יוליה שבצ'נקו ודורון ברויטמן, הנתונים הללו מעמיקים את ה"שוליות המרובה" (היותן נשים, נשים מהמגזר הבדואי, נשים מהמגזר הבדואי שמתגוררות בכפרים לא מוכרים) של הנשים הבדואיות בכלל, והנשים בכפרים הלא-מוכרים בפרט. הם מעלים חשש כי שוליות זו תדחק את הנשים הללו מחוץ למעגל התעסוקה.  

מחקרה של פרופ' שרה הלמן על תוכנית "מעגלי תעסוקה" מבסס חשש זה. מהמחקר, המבוסס על 30 ראיונות עם נשים בדואיות שלקחו חלק בתוכנית, עולה כי התוכנית אינה מותאמת לנשים אלה.  

תוכנית "מעגלי תעסוקה" הושקה בשנת 2014 במטרה לשלב אוכלוסיות בעולם התעסוקה. לדברי פרופ' הלמן, התוכנית מניחה כי האבטלה הינה בעיה אינדיבידואלית ומתעלמת מהיבטים מבניים באבטלה ממושכת ומתנאי חייהן של הנשים הבדואיות בכלל, ושל תושבות הכפרים הלא-מוכרים בפרט.

לדברי המרואיינות, התוכנית לא סייעה להן להשתלב בעולם התעסוקה. פרופ' הלמן מצטטת את אחת המרואיינות שלה: "אני רוצה להגיד להם – תבואו לכפר שאנחנו גרים בו בשביל לראות כמה קשה לנו ללכת לעבודה שהם שולחים אותנו".