תערוכת היחיד של האמן ערן שקין, 'התכנסות', מציגה בגלריית חזי כהן עד שבת 13 ביולי. בתערוכה מציג שקין דיוקנאות שיצר בשלוש השנים האחרונות. "העבודות צוירו לפני 7 באוקטובר, אבל כמובן שהיום הקהל לא יכול שלא לקשר את הדיוקנאות למצב", הוא אומר ל'דבר'.

העבודות גדולות מאוד. הן צוירו בצבעי שמן עזים בעזרת רולר ("פשוט, של צביעת קירות"). הדיוקנאות מוצבים במצבים שונים זה ביחס לזה, לפעמים גב אל גב, ולצופה יש תחושת ניכור מסוימת של הדמויות וביחס ביניהן, למרות שהן גם מאוד קרובות זו לזו לעיתים.

"אני עובד בסטודיו ולא מראה את העבודות עד שאני מבין שסיימתי. לא נותן לאנשים לבקר בסטודיו כי כל דבר משפיע. מישהו יגיד 'זה מזכיר את..' וזה הורס לך. זה קשה מאוד להיות בתוך הריק הזה, אבל זה מאפשר את החיפוש – שזאת בעצם היצירה, שמרגשת אותך, ואז אתה עושה עוד אחת, אתה מחפש משהו. באמנות אתה צריך להיות נסתר גם בעיני עצמך".

ערן שקין בתערוכה. "באמנות אתה צריך להיות נסתר גם בעיני עצמך" (צילום: חזי כהן)

שקין (62) נולד בתל אביב לשמעון ואסתר, ניצולי שואה שעלו לארץ אחרי המלחמה. הוא בוגר בית הספר ויצו צרפת ("כבר לא מלמדים אמנות בבתי הספר כמו שאני למדתי") ולמד אמנות באוניברסיטת תל אביב ובבית הספר 'אקול דה בוז-אר' בפריז. תערוכות יחיד שלו  הוצגו בניו יורק, בלונדון, פריז, טורונטו, מוזיאון ישראל בירושלים, מוזיאון תל אביב, מוזיאון לאמנות ישראלית ברמת גן, מוזיאון הרצליה ועוד. בין השנים 1986–1993 חי שקין בניו יורק, שם קיבל את מלגת 'ענייני האמנות' והיה עוזרו של האמן קארל אפל.

ערן שקין: "אני שואל איפה הקשר הבסיסי של הקשר בין בני אדם" (צילום: חזי כהן)

"כשאני עובד על סדרה, אני לא יודע שתהיה סדרה. אני עובד על יצירה אחת ומרגיש שיש פה משהו. אני משתדל לא לחשוב, לא לנתח את העבודה, לא לחשוב מאיפה זה בא, אלא לעשות. זה מאוד קשה. כשיש לי כמות, אני מתחיל להבין שיש משהו. אני יודע מתי הסדרה מתחילה, אבל לא יודע מתי יהיה הציור האחרון".

"הטכנולוגיה מאוד משפיעה על הרגשות"

את ההשראה לציורים קיבל מצילומים שצילם ברחוב ומדמויות שראה ונשארו לו בזיכרון, מתוך כוונה להציג תמונה של דור. רוב הדמויות הן של אנשים צעירים, בגיל של ילדיו של שקין. "זה משפיע עליהם מאוד. אני הולך לבית קפה ורואה שלושה אנשים יושבים, וכל אחד עם הטלפון שלו. אולי הם משחקים את אותו משחק, אבל המבט במסך ואני שואל איפה הקשר הבסיסי בין בני אדם? וזה הבסיס לתערוכה".

"היה חשוב לי לשאול איפה נמצא הרגש. יש לנו מוח פרימיטיבי ומוח מודרני, ויהיה לנו מוח יותר מודרני, אבל הרגשות מגיעים מהמוח הפרימיטיבי. הקצב של הטכנולוגיה מאוד משפיע על הרגשות, ומעניין מה יקרה איתם".

ערן שקין: ""היה חשוב לי לשאול איפה נמצא הרגש" (צילום: חזי כהן)

את התערוכה אוצר יניב שפירא (57), בן קיבוץ יזרעאל ששימש כאוצר ומנהל המשכן לאמנות בעין חרוד עד 2023. שפירא מציב את הצופה במרכז החלל, בתוך הקהל שמקיף אותו והופך אותו לחלק מהתערוכה. "מצד אחד אתה רוצה להיות חלק מקבוצה, ובתוך הקבוצה הזאת להתבלט כאינדיבידואל. זה מאבק שיתקיים תמיד, בעיניי".

ערן שקין: "כשאתה בתוך הפגנה, אתה רוצה להיות חלק מהכלל ומצד שני אתה צריך לחשוב על עצמך" (צילום: חזי כהן)

המבטים של הדיוקנאות לא פונים אל הצופה, המבקר צריך להגדיר את עצמו ביחס אליהם. "יש מבקרים שמרגישים שהם בתוך הפגנה, זאת לא הייתה הכוונה, אבל שוב, זאת רוח התקופה שמשפיעה על התחושה של הצופה. זאת התגובה של האנשים. גם כשאתה בתוך הפגנה, אתה רוצה להיות חלק מהכלל, ומצד שני אתה צריך לחשוב על עצמך, לשמור על המצפן שלך ולא להיסחף אחרי כולם".

בהרבה ציורים הפנים של הדמויות מוסתרות. "פה האוזניים עובדות, יש המון מסתוריות ואתה רוצה לגלות את הסיפור, אבל הסיפור הוא של הצופה ולא שלי. פורטרט קלאסי במאה ה-20 חושף את האמת של הבן אדם. פה האמת הזאת לא מעניינת אותי. הדמות היא לא ספציפית. אני מנסה לחשוף דור, שכבה מסוימת, מצב מסוים. זה לוקח אותי צעד נוסף לגבי פורטרט. קלאסי מול מודרני. מה זה לצייר פורטרט היום, מה אנחנו מחפשים היום".

ערן שקין: "אני מאמין שבעוד מאה שנה אותם רגשות יישארו" (צילום: חזי כהן)

בכניסה לגלריה הציב שפירא ציור שבו מופיעה דמות ג'ינג'ית. "הרבה פעמים מבקרים נכנסים לתערוכה ושואלים האם הציור מתייחס למשפחת ביבס", משתף שקין. "האמנות היא טריגר, היא לא פוסטר. אנחנו מתחילים תהליך, היום רואים את זה ככה ואולי עוד מאה שנה ייראו את זה בקונטקסט אחר. אבל אני מאמין שבעוד מאה שנה אותם רגשות יישארו".

לעצור מדי פעם ולבחון את הלך הרוח של הדור

שם התערוכה, 'התכנסות', אינו מבטא רק את האופי שבו מוצבות הדמויות זו ביחס לזו, אלא גם את הפילוסופיה של שקין, שלפיה צריך לעצור מדי פעם ולבחון את הלך הרוח של הדור, של בני האדם בתקופה בה הם חיים. גם השימוש בצבעי השמן אינו מקרי, ושם את הציורים של שקין על רצף האמנים הריאליסטיים שמבטאים את הלך הרוח של זמנם.

"תרבות בנויה כמו בצל, קליפות על קליפות, וכך היא מתקדמת ומתפתחת, וגם אנחנו רוצים לשים קליפה, אפילו אם היא דקה. יש קשר היסטורי וחשוב לתת את הנדבך הזה, את ההקשרים, ולהגיש את הדבר שלי ולהוסיף נדבך משלי".

ערן שקין: "כשאני מצייר ציור ואני לא מתרגש ממנו אז הוא יישאר אצלי לנצח, אף אחד לא ירצה אותו" (צילום: יחצ)

עבודותיו של שקין נמצאות באוסף הקבוע של ה-"British Museum" בלונדון "Ludwig Museum", בגרמניה, במוזיאון תל אביב לאמנות, במוזיאון ישראל, במוזיאון הפתוח בתפן, במוזיאון הרצליה, ובמוזיאון עין חרוד. "כשאני מצייר ציור ואני לא מתרגש ממנו אז הוא יישאר אצלי לנצח, אף אחד לא ירצה אותו".

לדבריו, התקופה שלנו מאופיינת בחוסר יצירתיות עולמית. "בארץ יש הרבה יצירתיות, אבל לאנשים באופן כללי חסרה ההתרגשות הזאת. וכשאדם מתרגש מציור, הוא גם רוצה אותו אצלו בסלון, וזה נהיה חלק מהבית, מהבן אדם, מהצופה, אפילו בן משפחה".

גלריה חזי כהן, רחוב לילינבלום 33 תל אביב. שעות פתיחה: א'-ה': 11:00-19:00 / שישי: 10:00-14:00 / שבת: 11:00-14:00. הכניסה חופשית