חצרון טאוטנג, 39, שמת מאירוע לבבי בחג שבועות, היה לראשון מקהילת בני המנשה שאיבריו נתרמו.

הוא עלה ב-2015 לקריית שמונה עם אישתו רות ושלושת ילדיהם צבי, ראובן וינון מאימפאל, עיר הבירה של מדינת מניפור בצפון מזרח הודו, כחלק מקהילת בני המנשה. בתחילת המלחמה משפחת טאוטנג, כמו מרבית תושבי העיר, פונתה למלון בטבריה. כדי שיוכל לפרנס את משפחתו, המשיך טאוטנג לעבוד במפעל 'סימת' בעיר במהלך השבוע, ובסופי השבוע ובחגים הגיע למלון בטבריה.

חצרון טאוטנג ומשפחתו (צילום: אלבום פרטי)

בחג שבועות עבר אירוע לבבי במהלך נסיעה, ולאחר כמה ימים בטיפול נמרץ קבעו הרופאים את מותו. באומץ, בפעם הראשונה בקהילת בני המנשה, ומתוך אהבה לבעלה ואמונה כי זה מה שהיה רוצה, אישרה אלמנתו את תרומת איבריו. הוא נקבר בטבריה, ולא בקריית שמונה המפונה שכה אהב. אלמנתו לא רצתה לסכן את חיי האבלים שיגיעו להלוויה.

"הוא היה אדם שממש כיף לדבר איתו, שכל אחד יכול לשוחח איתו", מספרת ל'דבר' מרים האוקיפ, קרובת משפחה של רות טאוטנג שהכירה אותו בישראל לאחר שעלתה גם היא מהודו, ואחות בבית החולים זיו בצפת. "תמיד יכולתי לבקש ממנו עזרה, בכל שעה, יש לו נתינה גדולה. בשנים האחרונות, בזכות היכולת שלו לדבר גם עם ילדים וגם עם מבוגרים, נבחר להיות ראש הוועד של בני המנשה בעיר".

בהודו היה נהג מונית, ולכן הצליח ככל הנראה בזכות מיומנות גדולה לא לגרום לתאונה בזמן האירוע הלבבי, אלא ניווט את מכוניתו לשולי הכביש הסמוך לטבריה. הוא נמצא רק כעבור פרק זמן קריטי. בשל המצוקה שנקלע אליה, לא הצליח ליצור קשר עם אף אחד מבני משפחתו או להזעיק עזרה, ורק ערנות של נהגת הביאה למציאתו. כשכבר נמצא, היה במצב של בצקת מוחית. ההחייאה בבית החולים זיו לא הצליחה, וטאוטנג נכנס למצב של מוות מוחי.

חצרון טמטוג ואשתו רות (צילום: אלבום פרטי)

לאחר שהתברר מצבו, מתאם ההשתלות ביקש מהאוקיפ להסביר לאישתו על תרומת איברים ומשמעויותיה. "היה לי קשה להסביר לה את המצב", מספרת האוקיפ. "רות לא ממש הפנימה את מצבו של חצרון, על תרומת איברים שמעה רק בסרטים. מרוב אהבתה, המחשבה הזו על תרומת האיברים שלו הייתה קשה, וגם מבחינה הלכתית לא היה ברור מה נכון". משפחתו של טאוטנג, שסבתו מתגוררת בקרית ארבע, התייעצה עם רבנים ואנשי דת. לבסוף נקבע כי במקרה של מוות מוחי, תרומת איברים היא מצווה גדולה.

שתי הכליות, הכבד, הקרניות והעור של טאוטנג נתרמו. "כשרות חתמה על האישור לתרומה היד שלה רעדה", מספרת האוקיפ, "יצא שהוא הצליח להציל חיים. זה היה מאוד מרגש, זה יהיה בשבילו זכות בעולם הבא".