"לא פשוט לי לעמוד שוב מעל הקברים הפתוחים, אבל אני יכול להגיד שעושה לי טוב לחשוב שהיינו קרובים שוב, אפילו אם רק לרגע. עושה לי טוב לחשוב שראיתם בפעם האחרונה אור שמש, וזכיתם בפעם האחרונה לנסוע את הדרך הביתה.

"מאז אותו היום גם אני לא חזרתי לקיבוץ, והיום אנחנו עושים את זה יחד כמשפחה. אני חושב עליכם הרבה, אני אוהב אתכם הרבה ואני מתגעגע אליכם הרבה". כך אמר היום (רביעי) יהב בירה אל מול קברי הוריו, שתי אחיותיו ודודו.

זה אחר זה הובאו לקבורה באדמת בארי בני ובנות משפחת בירה, שנרצחו ב-7 באוקטובר ונקברו קבורה זמנית בבית העלמין במושב חוגלה.

ארונות בני משפחת בירה בבארי. "עד סוף ימינו נלמד לחיות עם שברון הלב" (צילום: דוברות קיבוץ בארי)

בני הזוג אורון (54) ויסמין (51) היו הורים מסורים ואוהבים, אוהבי הרפתקאות ורחבי לב, ובנותיהם תאיר (22) הציירת המחוננת והרגישה שכתבה, ניגנה ושרה, ותהל (15) שרק התחילה את החיים, הדריכה בתנועת הנוער העובד והלומד והייתה מצחיקה ורצינית מאוד. הם נרצחו בביתם במתקפת הטרור של החמאס. לצידם הובא למנוחות גם אחיו של אורון, טל בירה (62), שאהב לצלם, אסף שעונים עתיקים וחקר את עולם הקולינריה בבישולים ובמאפים מעשה ידיו, ונרצח בביתו בקיבוץ באותו יום.

בתיה אופיר-בירה, אחותם של אורון וטל, אמרה: "עדיין, אחרי תשעה חודשים, יש יותר שאלות מאשר תשובות. שאלות שלא יניחו לאף אחד מאיתנו לנוח בשלום לעולם. אנחנו נחכה לתשובות כאן, על האדמה הזו, יחד אתכם, ובינתיים חושבים עליכם ועושים ככל שביכולתנו באהבה גדולה להביא אתכם למנוחה נכונה. עד סוף ימינו נלמד לחיות עם שברון הלב, עם החוסר, האובדן הנורא, עם הידיעה עד כמה גבוה ורחוק יכולתם עוד להמריא. אני מבטיחה שנמצא את הדרך לחיים משמעותיים וטובים בתוך הכאב הבלתי ניתן לריפוי, כשזכרון אהבת החיים שלכם והפקת המירב מהם יוביל אותנו ויעמוד מול עינינו".

מהמשפחה הגרעינית נותר בחיים רק הבן, יהב (20), שהיה מוקף כל מהלך ההלוויה במאות חברי קיבוץ ובמשפחה המורחבת.