תעלת ביצור עצומת ממדים התגלתה בחפירות חניון גבעתי בעיר דוד שבגן הלאומי סביב חומות ירושלים. הביצור, בעומק 9 מטרים, ברוחב 30 מטרים ובאורך 70 מטרים לפחות, נוצר באמצעות חציבה מאסיבית של הסלע שיצרה חפיר, וחצץ בין שלוחת עיר דוד בעיר העתיקה לבין הר הבית והעופל. חציבת החפיר היא פעולה מונומנטלית רחבת היקף, שנועדה לשנות את הסביבה הטבעית כך שתשדר כוח ועוצמה לבאים בשערי האקרופוליס. לדברי החוקרים, פעולה זו מעידה על עוצמתם של שליטי העיר בתקופה שבה נוצר החפיר.
"אין לדעת מתי נחצב החפיר לראשונה, אך ברור שהוא היה בשימוש במשך מאות השנים שבהן הייתה ירושלים בירת ממלכת יהודה – לפני כמעט 3,000 שנה, החל מימיו של המלך יאשיהו", טוענים מנהלי החפירה, פרופ' יובל גדות מהחוג לארכיאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום באונ' תל אביב וד"ר יפתח שלו מרשות העתיקות. "במהלך אותן שנים, הוא חצץ בין העיר שהשתרעה על שלוחת עיר דוד מדרום ושימשה למגורים עבור תושבי ירושלים, ובין האקרופוליס, העיר העליונה שעמדה על הר הבית והייתה האזור השלטוני בו שכנו הארמון והמקדש, מצפון".
משני צדדיו של החפיר נמצאו מצוקים ניצבים שלא ניתן היה לטפס עליהם. בתחילה לא הבינו הארכיאולוגים מדוע הסלע נחצב כך, אך עם התקדמות החפירה ובעזרת קישור לחפירות עבר התברר כי מדובר בקו הביצור הצפוני של העיר התחתונה.
לאורך 150 השנים האחרונות ניסו חוקרים וארכיאולוגים להתחקות אחר תוואי הביצור הצפוני של ירושלים, אולם רק כעת הוא נחשף לראשונה באופן ברור. את החפירות מנהלות רשות העתיקות ואוניברסיטת תל-אביב במימון עמותת אלע"ד.
"מדובר בתגלית דרמטית שפותחת לדיון מחודש מונחים מהספרות המקראית המתייחסים לטופוגרפיה של ירושלים, כמו העופל והמילוא", אומר גדות, ומוסיף כי בעקבות התגלית חזרו החוקרים לחפירות העבר של הארכיאולוגית הבריטית קתלין קניון, שחפרה בעיר דוד, מעט מזרחית לאתר החפירות הנוכחי, בשנות ה-60 של המאה הקודמת. "קניון הבחינה בכך שהסלע הטבעי משתפל לכיוון צפון, במקום בו היה דווקא צריך באופן טבעי להתרומם. היא חשבה שמדובר בעמק טבעי, אך כעת הסתבר לנו שהיא חשפה את המשכו של החפיר, החצוב כלפי מערב. חיבור שני המקטעים שנחשפו מייצר תעלה עמוקה ורחבה שנמשכת על-פני כ-70 מטרים לפחות, ממערב למזרח".
"מפעלי בניה וחציבה כה משמעותיים בירושלים מתוארכים בדרך כלל לתקופת הברונזה התיכונה – לפני כ-3,800 שנה, תחילת האלף ה-2 לפני הספירה", מציין שלו. "אם החפיר נחצב בתקופה הזו, הרי שהוא נועד לשמור על העיר מצפון – נקודת החולשה היחידה של שלוחת עיר דוד. אנחנו כן יודעים בביטחון שהוא שימש בתקופת בית ראשון וממלכת יהודה במאה התשיעית לפני הספירה, ויצר חיץ ברור בין עיר המגורים שמדרום, לעיר העליונה מצפון".
ירושלים הקדומה נבנתה על גבי שלוחה צרה ותלולה, וממנה התרחבה והתפשטה על פני גבעות וערוצי נחלים שביתרו אותה ליחידות נבדלות והקשו על המעבר מיחידה ליחידה. משום כך, רבים ממפעלי הבנייה המלכותיים בירושלים קשורים לצורך לעצב את הטופוגרפיה מחדש. כך למשל, בספר מלכים א', (י"א, כ"ז) מוזכרת פעולה מסוג זה שמבצע המלך שלמה: "שְׁלֹמֹה, בָּנָה אֶת-הַמִּלּוֹא–סָגַר, אֶת-פֶּרֶץ עִיר דָּוִד אָבִיו". כעת מתברר, שלאורך כל תקופת הברזל, שבה נערכו ונכתבו ספרי המקרא, הייתה העיר מחולקת לפחות לשני חלקים ברורים. כך היה גם בתקופה הפרסית ובתקופה ההלניסטית.
"החפירות בעיר דוד לא מפסיקות להפתיע", מסר אלי אסקוזידו, מנהל רשות העתיקות, בתגובה לגילוי. "כשאתה עומד בתחתית החפיר הענק הזה וקירות אדירים חצובים סביבך, אי אפשר שלא להתמלא פליאה והערכה לאותם קדמונים, שלפני 3,800 שנים לערך, הזיזו הרים וגבעות, תרתי משמע".
תוצאות החפירה יוצגו בכנס "חווית לימוד ירושלמית" מבית עיר דוד, שיתקיים בירושלים בתחילת חודש אוגוסט.
