דבר אחד בטוח: ב-20 בינואר 2025 יושבע הנשיא ה-47 של ארצות הברית. אם לסמוך על רוב הסקרים, זה כנראה יהיה גם הנשיא ה-45, דונלד טראמפ – שהשבוע זכה רשמית למועמדותו, עם השלמת הוועידה הלאומית הרפובליקנית. יש גם סיכוי לא מבוטל שזה יהיה מועמד או מועמדת שמעולם לא ישבו בבית הלבן כדייר קבע.
מבחינת הצעדים קדימה, התהליך המוסדי ברור: כדי להיבחר להיות מועמד המפלגה, יש לזכות ברוב של צירים. לנשיא ביידן יש יותר מ-90% מהם, והם היו אמורים להצביע לו בוועידה הדמוקרטית שתתקיים בשיקגו, בין 19 ל-22 באוגוסט. אבל מהרגע שפינה את מקומו, אין להם מחויבות חוקית לאיש, והם יצביעו כטוב בעיניהם. השאלה, כמו תמיד בארה"ב, היא לא משפטית-תקנונית אלא פוליטית-מוסדית:
בתרחיש הסביר, המפלגה תתכנס מאחורי סגנית הנשיא קמלה האריס. היא הסגנית המכהנת, יש לה הכי הרבה ניסיון רלוונטי, היא תוכל להגשים את החלום הדמוקרטי של אישה בבית הלבן (ועוד בת מיעוטים ובת מהגרים), יש לה name-recognition של יותר מ-90% והמחשבה עליה בתור נשיאה כבר חלפה בראשם של מצביעים, ולו רק בזכות כהונתה כסגניתו של הנשיא המבוגר בהיסטוריה.
אבל להאריס יש גם חסרונות – היא לא פופולרית, הטיפול שלה במשבר בגבול נחשב לכישלון, היא לא החזיקה "תיק ליבה" כמו הכלכלה, הקורונה או התחרות עם סין, וייתכן שהיותה אישה ובת מיעוטים תהיה לה לרועץ באזורים השמרניים יותר של ארה"ב. מהסיבות האלה, ובעיקר בשל הרצון הדמוקרטי לנצח יותר מכול, השיקול העיקרי של המפלגה בעת הנוכחית יהיה לבחור במועמד הבחיר (electable) ביותר.
זה מוביל לתרחיש השני – ועידה פתוחה. עד ל-19 באוגוסט ייערכו מיני-פריימריז שבו הטוענים השונים לכתר, מושל קליפורניה גווין ניוסם, מושלת מישיגן גרטשן וויטמר, מושל פנסילבניה ג'וש שפירו, שר התחבורה פיט בוטג'ג', הסנאטור מג'ורג'יה רפאל וורנוק או אפילו הסנאטור מאריזונה מארק קלי, ששמו מוזכר לאחרונה יותר ויותר – יטענו כי דווקא הם, ולא האריס, המועמדים שיש להם הסיכוי הכי טוב להביס את טראמפ.
לכל אחד מהם יש חיסרון כמובן, מבחינת יכולת להיבחר: ניוסם נתפס פרוגרסיבי מדי, וויטמר אישה, שפירו לא מנוסה מספיק, בוטג'ג' הומו, וורנוק שחור וקלי לא מוכר מספיק.
מיד לאחר ההודעה על הפרישה, מיהר ביידן להבהיר כי הוא מתייצב מאחורי סגניתו האריס ובוחר בה בתור המועמדת הטבעית להחליפו – אולי בניסיון למנוע את קרב הבוץ בוועידה המפלגתית, או למנוע מכל מועמד אחר לנסות לחתור תחתיה ולהחליש אותה.
אפשר להיות בטוחים שבחצי השנה הקרובה ביידן יהיה משוחרר מלחצים פוליטיים ויוכל להיות נאמן הרבה יותר לערכיו. מבחינת ישראל, כנראה מדובר בו-זמנית בנכונות ללחוץ עליה פחות בסוגיות אופרטיביות, כמו חימוש או הפעלת כוח, כדי לרצות את הבייס; במקביל לנכונות לדחוף לתשתית כלשהי לתהליך מדיני, ייתכן תוך תהליך נורמליזציה עם סעודיה, כדי לסיים את נשיאותו עם טעם של הצלחה, לכל הפחות.
בצד הרפובליקני, יש להניח, כבר הניחו את השמפניה במקרר – במהלך הוועידה האחרונה הם הקפידו לתקוף את סגנית הנשיא האריס על הניסיון שלה ועל מה שהם מתארים ככישלונותיה. הם ציפו לפרישה של ביידן, ייתכן מתוך הנחה שהאריס היא מועמדת חלשה ממנו.
אבל יש נקודה קריטית שחשוב לזכור: ההיסטוריה מלמדת שאנשים שמכהנים בתור מספר שתיים משתנים כשהם עוברים לכהן כמספר אחד. הדוגמה המפורסמת ביותר היא של סאדאת, שכסגנו של נאצר אמרו עליו ש"מכולת הוא לא מסוגל לנהל". השאר, כזכור, היסטוריה – ואולי האריס תעשה את אותו הדבר.
