מכון ריפמן מציע להסדיר את סוגיות החברה הבדואית בנגב בעזרת חבילת חוקים שנקראת "חוק ריפמן". החקיקה נועדה להסדיר סוגיות מרכזיות בחיי הבדואים בנגב כמו קרקע, שלטון מקומי, חינוך, פיתוח כלכלי וביטחון אישי.

בתחום הסדרת הקרקע מציע מכון ריפמן מתן סמכות להסדרה פנים-רשותית, לצד הקמת ועדת תכנון עצמאית שתוכל להעניק היתרים זמניים וקבועים. כותבי ההצעה מבקשים גם להסדיר את סוגיית תביעות הבעלות על הקרקע בהמרתן לזכויות לפתח את הקרקע. במקום המצב כיום, שבו חלק מתהליכי ההסדרה נעצרים בשל תביעות בעלות של בדואים על הקרקע, לבדואים תוענק זכות שימוש בקרקע במקום זכות הבעלות הנמצאת במחלוקת עם מוסדות המדינה.

הרשות להסדרת התיישבות הבדואים אמורה לעסוק בנושא ולהסדיר את ההתיישבות והבעלות על הקרקע, אך דו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת מצביע על כך שב-2022 יושבו רק 46 משקי בית, וב-2023 ניכר תת-ביצוע במרבית המדדים.

בתחום השלטון המקומי תתווסף האפשרות למינוי מנהל מלווה שישאב את סמכויותיו מהרגולטור, שיהיה בעל סמכויות רחבות ויוכל לקדם את הרשות על פי חוק ובהתאם למדיניותה.

עוד מוצע להעביר אחוז מהכנסות בגין מכירת קרקעות מדינה למימון שירותים מוניציפליים ארעיים לטובת תושבים החיים על קרקע לא מוסדרת. התאגיד האזורי אשכול רשויות הנגב יספק את השירותים. כיום תושבים אלו מקבלים שירותים מהמועצות הבדואיות, אך ללא מימון מצד המדינה.

בחוק מוצע להקים רשת חינוך ייעודית שתאפשר אספקת שירותי חינוך לאזורים לא מוסדרים ואף התערבות במקרים שבהם מנהל החינוך המקומי אינו מתפקד דיו. מומחי המכון מציעים גם למנוע את השתלבותם של מורים ברשות הפלסטינית, כדי להבטיח את השתלבותם של הבדואים בחברה הישראלית.

גם את תחום הכלכלה והפיתוח מציעים כותבי התוכנית לעגן בחקיקה. לפי ההצעה ייקבעו בחוק תמריצים להשקעות הון, הקמת אזורי מלאכה, חינוך מקצועי והכשרות מקצועיות ושימוש במשאב הקרקע לטובת העלאת העושר המוניציפלי והאישי של החברה הבדואית.

ההצעה מבקשת ליצור מודל שיטור על-תחנתי שיפעל כמרחב במחוז הדרומי של המשטרה, כלומר ליצור מסגרת משטרתית שעניינה האוכלוסיה הבדואית בנגב ללא קשר ליישוב עצמו. כותבי ההצעה מציעים גם להגביר את השיטור העירוני ביישובים, להשתמש במעצרים מנהליים בעבירות נשק ואף לערב את השב"כ.

הכותבים מציעים לצמצם או לאסור מתן אזרחות לתושבים פלסטינים, מה שעלול ליצור בעיה במקרה של נישואין בין בדואים בנגב לתושבי הר חברון או לתושבי רצועת עזה.

חגי רזניק, ראש מכון ריפמן לפיתוח הנגב: "החברה הישראלית תיבחן בנגב. אנחנו מחויבים להתעקש ולהיאבק כדי לייצר פתרונות חקיקה. לא ניתן עוד להמשיך עם ההזנחה של החברה הבדואית. בנגב חיים יותר מ-300 אלף בדואים, מחציתם באזורים שאינם מוסדרים פיזית וחברתית ומתקיימת בהם הזנחה רבה בכל תחומי החיים.

חגי רזניק, ראש מכון ריפמן לפיתוח הנגב. "קידום חקיקה ראשית ומקיפה, יחד עם המשך חיזוק כלכלי וחברתי, יוכלו לפתור את אתגרי הנגב" (צילום: מכון ריפמן)

"אנו רואים באזורים אלה תופעות קצה של חדירת תפיסות לאומניות ואנטי-ציוניות, המוצאות את דרכן לעומק החברה. לצד זאת, ראינו את החברה הבדואית במלוא תפארתה ביום הטבח ב-7 באוקטובר ואחריו, כשרבים מהם הצילו חיים ואף שילמו מחירים כבדים בנפש במאמץ הצבאי והאזרחי.

"חבריי למכון ריפמן ואנוכי בטוחים כי קידום חקיקה ראשית ומקיפה, יחד עם המשך חיזוק כלכלי וחברתי, יוכלו לפתור את אתגרי הנגב ולהוביל את הנגב להיות חבל ארץ פורח, משגשג ומבטיח במדינת ישראל".

אינג' עמר זקיק. "כבדואים זו זכות גדולה שמתחילים לדבר בכלי חקיקה שתיתן הזדמנות לפיתוח משותף בנגב" (צילום: שמואל לנדנד)

אינג' עמר זקיק, לשעבר מהנדס מועצה מקומית תל שבע, שהיה מעורב בגיבוש ההצעה: "כבדואים זו זכות גדולה שמתחילים לדבר בכלי חקיקה שתיתן הזדמנות לפיתוח משותף בנגב. העובדה שעד היום אין שום ניסיון חקיקה אמיתי בנושא לא מוסיף כבוד לקיום המשותף שלנו בנגב. על רקע הסולידריות בין האוכלוסיות מאז 7 באוקטובר, ראיתי עצמי שותף טבעי לגיבוש החקיקה ואני מודה למכון ריפמן שהרים את הכפפה".

ארגונים אזרחיים אחרים העובדים בנגב ביקרו את התוכנית, אך ביקשו לא לציין את שמם: "ברור שאף אחד מהארגונים לא היה מעורב בה. ספק אם בדואים בכלל היו מעורבים בגיבושה. משמעות התוכנית היא קיבוע והחמרת האלימות המדינתית נגד החברה הבדואית בהחרפת ההריסות והזזת אוכלוסיות, וקיבוע חוסר ההקשבה לצרכים ולרצונות של תושבי הכפרים".