השחיקה במלאי הדירות בדיור הציבורי גדלה ב-30% בין השנים בין 2016 ל-2022 – כך לפי דו"ח שמפרסם היום (שלישי) מבקר המדינה. זאת מאחר ובשנים אלו עלה מספר הדירות שנמכרו, וירד מספר הדירות שנרכשו, מה שהוביל להקטנה של מלאי דירות הדיור הציבורי שבבעלות המדינה. בדו"ח המבקר תוקף בחריפות את מדיניות משרדי השיכון והאוצר. 

על פי ממצאי הדו"ח, למרות שכבר במרץ 2021 התקבלה החלטת ממשלה שהורתה לייצר תוכנית רב-שנתית להגדלת מלאי הדירות על מנת להתמודד עם משבר הדיור הציבורי,  משרד השיכון והאוצר כשלו בהכנתה, מה שהוביל להאטה בקצב רכישת הדירות. 

היחס בין דירות שנקנו ודירות שנמכרו משנת 2014 (גרף מתוך דו"ח מבקר המדינה)

למסקנה זו מגיע המבקר אחרי שערך השוואה בין-שנתית בין קצב הרכישה-מכירה מ-2016 עד 2022. המבקר מצא, שבעוד בשנים 2016-2018 נרכשו כ-1,980 דירות, במקביל נמכרו 4,570. עוד נמצא, כי בין 2020 עד 2022 נרכשו רק 460 דירות, בעוד קצב המכירה נותר כמעט זהה ועמד על 3,500 דירות. משמעות הקיטון במלאי הדירות הוא הגדלה מתמדת בתור הזכאים, העומד נכון לתחילת 2023 על 4,300 ממתינים, עלייה של 60% ב-7 שנים.   

זמן המתנה ממוצע לדירה: 35 חודשים 

על פי הדו"ח, זכאים שממתינים לקבלת דירה עומדים בפני זמן המתנה ממוצע של כ-35 חודשים, ונשענים על קבלת סיוע בשכר דירה, העומד על כ-1,050 שקלים בלבד. המבקר מציין, שמדובר בסכום קטן שלא התעדכן שנים רבות.

בדיקת 'דבר', שמתבססת על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) מחודש יוני האחרון, מראה שמדובר בסכום שמכסה רק כרבע ממחיר השכירות הממוצע עבור דירת 3 חדרים, או חמישית ממחירה המוצע של דירה בת 4 חדרים.  

לטענת המבקר, אי העמידה בתכנון הרב-שנתי להגדלת המלאי והתאמת הסיוע לזכאים, יוצרת עוול כפול לממתינים לדירה – מערך הסיוע בשכר דירה נותר קפוא, ובמקביל המדינה לא יודעת להצביע על היקף הזכאים העתידיים, מה צפוי להיות המחסור העתידי בדירות ומה צריך שיהיה המימון הנדרש לרכישה של דירות בהמשך. 

בתשובתו לביקורת, משרד הבינוי והשיכון מסר כי לאחר שיפורסמו המלצות הוועדה הציבורית לבחינת אמות המידה לזכאות לדיור ציבורי, ובמידה והן יאושרו על ידי הממשלה, רק אז תהיה ודאות בדבר היקף המענה הנדרש בהתאם לקריטריונים שייקבעו. 

במשרד השיכון טוענים עוד, כי הם פועלים נמרצות להגדלת המלאי גם ללא תוכנית רב-שנתית, וזאת על ידי שימוש בתקציב שהוקצב לו בשנת 2021 על ידי שר השיכון לשעבר, זאב אלקין, שקידם את רכישתן של 1,700 דירות בהיקף של כ-2.2 מיליארד שקלים.  לטענת המשרד, עליית מחירי הדירות ומגבלות לרכישה מקשות על ביצוע הליכי הרכישה, בעוד במשרד האוצר טוענים שהרכש מתעכב בגלל בעיות בירוקרטיות שעליהן מתווספות הבעיות התקציביות, בעיקר בגלל הוצאות המלחמה, שבעתיד, כך מזהיר האוצר, עלולות להקטין את קצב הרכישות עוד יותר. 

אלא שהמבקר מצא שגם טרום המלחמה המדינה התקשתה לרכוש דירות. למרות שהיעד של רכש הדירות לדיור ציבורי לשנת 2022 עמד על 1,100 דירות, המבקר מצא שבין 2020 ל-2022 משרד הבינוי והשיכון רכש 235 דירות בלבד, גם זאת, לטענת משרד השיכון והאוצר, בגלל עליות המחירים בשוק הנדל"ן וקשיים בירוקרטיים נוספים.

יצוין, כי הבדיקה של המבקר הסתיימה בסוף 2022, ודווקא במהלך שנת 2023 המשרד הצליח לרכוש כ-600 דירות חדשות, אך רובן נרכשו שלא מתקציב משרד השיכון אלא מכספי קרן הדיור הציבורי – תקציב ייחודי בשימוש משרד השיכון שנועד לרכישת דירות חדשות על ידי תקבולים ממכירת דירות ישנות. 

היחס בין דירות שנקנו ודירות שנמכרו בהשוואה דו-שנתית (גרף מתוך דו"ח מבקר המדינה)

חשיפה של המבקר הראתה שאחד המכשולים המשמעותיים להגדלת המלאי הוא משרד האוצר, שלמרות תמיכה מצד משרד השיכון, סירב לקדם את הגדלת המלאי דרך בניית דירות דיור ציבורי בתוכניות 'מחיר למשתכן'.

בשנים 2022-2020, המדינה חתמה על עסקאות לבניית כ-33 אלף יחידות דיור במסלולי מחיר למשתכן, שיכלו להעניק למאגר, פוטנציאלית, מעל ל-2,300 דירות דיור ציבורי, אך המהלך טורפד על ידי מנהל מקרקעי ישראל ומשרד האוצר, שסירבו לקדם מתווה שיחייב הקצאה של 7% מדירות בפרויקטים של מחיר למשתכן לטובת הדיור הציבורי. בשנת 2020 הצליח משרד השיכון להוסיף למאגר הדיור הציבורי כ-230 דירות בפרויקטים של מחיר למשתכן, אך בין 2021 ל-2023 לא נוספה בדרך זו אפילו דירה אחת. 

בתגובה לביקורת, האוצר טען שהוא מתנגד לשילוב דירות ציבוריות במכרזי 'דירה בהנחה', שכן הדבר יוצר הקצאת תקציבים שאינה יעילה ושאינה מייצגת את סדרי העדיפויות של הממשלה, וכן יוצר "מורכבות תקציבית, רישומית וחשבונאית".  

ביטול חוק הדיור הציבורי: 3,700 ממתינים לרכוש את דירתם

סוגייה נוספת בה דן המבקר היא ההשלכות של ביטול חוק הדיור הציבורי (חוק המכר) שאיפשר לדיירי הדיור הציבורי לרכוש את דירתם במחיר מוזל. משרדי השיכון והאוצר, שתמכו בביטול החוק, טענו שאינו כדאי, שכן בשנים 2020-2022 התמורה הממוצעת שהתקבלה ממכירת דירה (כ-316 אלף שקלים) עמדה על כ-20% מעלות רכישה ממוצעת של דירה חדשה (כ-1.6 מיליון שקלים), כלומר דירה חדשה אחת למאגר שווה ל-5 דירות שנגרעות ממנו. 

ביטול החוק עבר תחת ביקורת מצד פעילים וחברי הכנסת, בטענה שהוא גוזל מהדיירים את האפשרות והזכות לרכוש דירה במחיר הוגן, שנים לאחר ששילמו עבורה דמי מחייה. למרות הבטחת הממשלה שהחוק יחודש, גם אם במתכונת אחרת, הדבר טרם קרה, ו-3,700 זכאים טרם הצליחו לרכוש את דירתם.  

לטענת משרד השיכון והאוצר, המכירות המוזלות הן הסיבה העיקרית לדילול המלאי, אך המבקר מצא שסיבה לא פחות חשובה לדילול, היא שבאותן שנים רכש משרד הבינוי והשיכון כ-42% מהדירות בשוק החופשי במחוז מרכז – שם הדירות יקרות משמעותית, לעומת רכישה של 14% מהדירות במחוזות הגליל והדרום. מול זאת, רוב דיירי הדיור הציבורי רכשו כ-41% מהדירות הציבוריות במחוזות הגליל והדרום, ורק 24% במחוז מרכז. לטענת המבקר, אם תמהיל המכירה-רכישה היה מעוצב באופן מחושב יותר מבחינה גאוגרפית, ניתן היה לרכוש יותר דירות חדשות.

"ממוצע הדירות הציבוריות ב-OECD הוא כ-14%, וממוצע הדירות בישראל עומד על פחות מ-2% – זאת תעודת עניות למדינה ולערבות ההדדית שלנו כלפי אוכלוסיות מוחלשות", הגיבה ח"כ נעמה לזימי (הדמוקרטים), "מדינה שהיא הבעלים של כ93% מהקרקע בישראל זנחה את סוגיית הדיור כולה, ואת החובה הבסיסית שלה לדיור ציבורי ראוי ומכבד".

מנכ"ל 'פורום הדיור הציבורי', דגי גיגי: "במשרד השיכון והאוצר מחסלים כל הצעה להגדלת מלאי הדירות הציבוריות וקוברים כל תכנית לשיקום הדיור הציבורי. הכספים היחידים שבהם נרכשו דירות חדשות בשני העשורים האחרונים הם כספי המכר של דירות בעוד הממשלה מסרבת להעביר תקציבים חדשים לטובת רכישה או בנייה של דירות ציבוריות, ואינה מקיימת את ההתחייבות לתכנן ולרכוש דירות חדשות באף אחת מהתוכניות הממשלתיות".