בעוד ישראל, ארה"ב ואיחוד האמירויות בוחנות "הצעות חדשניות" לשלטון ברצועת עזה לאחר המלחמה, היזם אילון מאסק הודיע אמש (רביעי) כי פרויקט האינטרנט הלווייני שלו הופעל בבית חולים ברצועת עזה – באישור ישראל ובתמיכת איחוד האמירויות.

הפרשן הפוליטי דיוויד איגנטיוס כתב היום בוושינגטון פוסט כי דיפלומטים משלוש המדינות דנו בתפקיד הרשות הפלסטינית "שתעבור רפורמה" בשלטון בעזה, בהזמנת מדינות ערביות, אירופיות ומתפתחות לספק כוחות חמושים בכפוף ל"מנדט ייצוב בעזה". איגנטיוס אומר שדיפלומטים מסרו לו כי הם דנו ברשימת מנהיגים חדשים לרשות הפלסטינית, כשבראשם ראש הממשלה לשעבר סלאם פאייד. 

גורם רשמי אמר לוושינגטון פוסט כי הפגישה, בהובלת שר-החוץ האמירתי, שייח' עבדאללה בן זאיד אל-נהיאן, באה בשל תסכול אמירתי מ"חוסר היצירתיות" לגבי עזה שלאחר המלחמה.

ד"ר מורן זגה (צילום: אלבום פרטי)

השר אל-נהיאן הציף רעיונות לגבי ניהול ענייני הביטחון והמדיניות בעזה לכשתיגמר המלחמה, במה שמתואר בממשל ביידן כשלב ב' של תוכנית הפסקת האש. באיחוד האמירויות סיכמו את הרעיונות בנייר-מדיניות שנשלח לבית הלבן אתמול. בפגישה, שנערכה באבו-דאבי, השתתפו השר לעניינים אסטרטגיים רון דרמר, ושליחו של נשיא ארה"ב ג'ו ביידן למזרח התיכון, ברט מקגרק.

בתוך כך, המיליארדר אילון מאסק הודיע כי פרויקט האינטרנט הלווייני שלו, "סטארלינק", הופעל בבית חולים ברצועת עזה באישור ישראל ובתמיכת איחוד האמירויות. משרד התקשורת מסר בתגובה, כי "השר, עם גורמי הביטחון, אישרו לאיחוד האמירויות להכניס את הטכנולוגיה לבית חולים שדה בהנהלתם כבר לפני כחצי שנה". 

"נציגי האמירויות מורשים להסתובב באופן חופשי ברצועה"

"עבור איחוד האמירויות המלחמה בעזה יצרה משבר אזורי גדול, שזה ההיפך ממה שהיא שואפת ליצור במזרח התיכון", אומרת ל'דבר' ד"ר מורן זגה, חוקרת איחוד האמירויות הערביות באוניברסיטה העברית ובמכון 'מתווים'. "זה משבר כפול – גם ערעור היציבות האזורית, וגם משבר הומניטרי לפלסטינים.

"אם נסתכל על מדיניות החוץ של איחוד האמירויות, אותה מוביל השייח' מוחמד בן זאיד, נראה שהוא הצליח לנרמל את היחסים עם כל השחקנים באזור, והוא היה מוכן ללכת רחוק מאוד בשביל זה", מסבירה זגה. "האמירתים היו הראשונים לנרמל את היחסים עם משטר אסד בסוריה כבר ב-2018. בשלוש השנים שאחרי זה קידמו נורמליזציה עם איראן, ישראל, טורקיה וקטאר – זה לא דבר של מה בכך".

האמירתים יצרו מצב שבו יש להם יחסים של דיאלוג עם כל מדינות האזור, נוסף על היחסים החמים שיש להם עם אירופה, רוסיה, הודו וארה"ב. "הגורם האזורי היחיד שלא הצליח להיכלל במגמה זו הוא הפלסטינים – אבו מאזן מצד אחד וחמאס מהצד השני. הם היחידים שלא מנהלים יחסים מדיניים פומביים עם איחוד האמירויות", ממשיכה זגה.

מתקפת 7 באוקטובר הציבה אתגרים גדולים ליחסים הבילטרליים הצעירים של ישראל ואיחוד האמירויות. זגה: "ברמת מנהיג למנהיג או ממשלה לממשלה אנחנו רואים שיש משבר. זה התחיל עם עליית הממשלה האחרונה, שרואים בה ממשלה קיצונית שפחות מתאימה להם. זה החריף מאז שפרצה המלחמה בעזה. לנתניהו היו שיחות טלפון עם זאיד אבל לא הייתה פגישה כמו שהיה עם לפיד ועם הרצוג".

לדברי זגה, מבחינה עסקית, שיתופי הפעולה ישראליים-אמירתיים ממשיכים. המסחר הדו-צדדי הגיע ב-2023 לכמעט 3 מיליארד דולר. זגה סבורה שיש אולי האטה עסקית, אך היא מינורית. מבחינת קשרים של חברה אזרחית, מכוני מחקר, ארגוני פיתוח וכדומה, הפעילות נמשכת עם מגבלות מסוימות שמגיעות בשל המלחמה.

מה האינטרסים של האמירתים בסכסוך הישראלי-פלסטיני?
"בראייה ארוכת טווח באיחוד האמירויות היו רוצים לראות את המרחב הישראלי-פלסטיני יציב יותר, עם אופק מדיני. מנהיגי האיחוד סבורים שהמשבר שפרץ במתקפת 7 באוקטובר הוא הזדמנות לייצוב. עם זאת, יש זעם באיחוד האמירויות כלפי הפעולה הצבאית בעזה. הם קוראים לזה ג'נוסייד (רצח עם – א"ל). יש הרבה ביקורת על ישראל, גם עממית וגם מצד האליטות.

"מצד שני, באיחוד האמירויות נעזרים בישראל בכל הנושא של סיוע הומניטרי. הם נהנים מאמון גבוה של ישראל. נציגיה מורשים להסתובב באופן חופשי ברצועה עם משאיות הסיוע. שום מדינה אחרת לא מורשית להסתובב ככה בעזה – רק האמירתים. זה מעיד על קרבת היחסים עם ישראל. יחסים קרובים מאוד בדרגי העבודה. האמירויות משתמשים בזה כדי להשיג יותר אחיזה בשטח. 

"להבדיל מהסעודים, האמירויות מאוד אוהבים להיות בשטח. לא מסתפקים בהעברת כספים אלא רוצים פעילות בשטח כמו חלוקת סיוע, פתיחת בית חולים שדה, הקמת מתקנים להתפלת מים ועוד".

איך נראים היחסים שלהם עם הפלסטינים?
"ערב 7 באוקטובר היחסים עם הפלסטינים היו רעועים למדי, בגלל יריבויות פוליטיות ברמת ההנהגה. בן זאיד הוא יריב של אבו-מאזן וחמאס, והוא קרוב למוחמד דחלאן. ברמת השטח יש שיתופי פעולה, גם בעזה גם בגדה וגם במזרח ירושלים. לדוגמה, שני המטוסים שהגיעו בתקופת הקורונה עם החיסונים שאבו מאזן סירב לקבל, הגיעו בדרך לא דרך לעזה בסופו של דבר. זה היה לפני הסכמי אברהם והמטוסים נחתו בנתב"ג, מה שהעלה את חמתו של אבו מאזן, שבלאו הכי לא ראה בעין יפה מעורבות אמירתית. מי שעושה את החיבורים האלה, בין היתר, הם אנשי דחלאן. הוא ראש חמולה עזתית גדולה שיושב באמירויות, ויש לו הרבה אנשים בשטח שמקדמים דברים".

מה השתנה מאז 7 באוקטובר מבחינתם?
"הם הבינו שיש להם הזדמנות להשפיע בפרויקטים משמעותיים יותר ברצועת עזה בגלל היחלשות חמאס, דחיקה החוצה של קטאר ובגלל הצורך בפתרונות מיידיים. ההזדמנות נוצרה גם בזכות הגישה שישראל אפשרה. זה הסתדר עם האג'נדה של האמירויות – סיוע הומניטרי, יצירת יציבות והובלה אזורית בתחומי השפעה רבים".

בישראל רואים בדחלאן אופציה טובה לשלטון. מה דעתך לגביו?
"דחלאן הצהיר שלא יתמודד על ההנהגה הפלסטינית, אבל הוא כן רוצה לתרום מהיכולות שלו ליצירת הנהגה יציבה. הוא עומד במרכז רשת של קשרים שהיא רלוונטית. באיחוד האמירויות היו רוצים לתקן את המצב הזה של נתק עם ההנהגה הפלסטינית. היום הם נעזרים בישראל בכל דבר שהם צריכים אצל הפלסטינים, אבל לתפיסתם, ישראל לא תהיה שם לאורך זמן. יש תמיד גם את השאלה עד כמה ניתן להמשיך את הקשר החם עם ישראל כשהמשבר ההומניטרי נמשך ויש ביקורת קשה בציבור".

הציבור האמירתי מבין את חשיבות הקשר עם ישראל?
"לדעתי הם מצליחים לשכנע את הציבור שלהם שהקשר עם ישראל הוא מוצדק, כי הוא מאפשר את העברת הסיוע. הציבור האמירתי מתנגד ברובו לטרור איסלאמיסטי, ולכן הוא לא תומך בחמאס. עם זאת הוא מתנגד גם לפעילות הצבאית של ישראל.

"דילמה נוספת זה האם משתפים פעולה עם קטאר. אנחנו רואים שקטאר מתחילה ליישר קו עם המדינות המתונות, מפלרטטת עם הסיפור של היום שאחרי. אם קטאר היא חלק מהמשחק, אז עולה הדילמה האם איחוד האמירויות רוצה להיות חלק מהמשחק לצד קטאר".