סייף הדקר יובל פרייליך יחל מחר (ראשון) את דרכו במשחקים האולימפיים בפריז. לאחר המתנה של 16 שנה, תהיה נציגות ישראלית לענף הסיוף. פרייליך מגיע לפריז עם פוטנציאל להפתיע ולהיות הסוס השחור בתחרות. הוא מדורג במקום השמיני בעולם ונמצא בכושר הכי טוב בקריירה שלו.

פרייליך, המדורג במקום השביעי בתחרות, יחל את דרכו בסיבוב השני ב-13:25 (שעון ישראל) מול אנדראה סנטארלי האיטלקי. אם ינצח יתחרה בשמינית הגמר מול המנצח בקרב בין אדיסון רודריגז הקולומביאני למוחמד אל-סעיד המצרי. ברבע הגמר הוא יכול לפי ההגרלה לפגוש את גרגיי סיקלושי ההונגרי המדורג שני בעולם, מדליסט הכסף מטוקיו.

13 סייפים ישראלים ייצגו את ישראל במשחקים האולימפיים, בהם שבעה גברים ושש נשים. להישג הגבוה ביותר הגיעה לידיה חטואל, שסיימה במקום ה-13 באולימפיאדת אטלנטה 1996. באולימפיאדת רומא 1960 הייתה הפעם הראשונה שישראל השתתפה בתחרות הסיף במשחקים האולימפיים, עם דוד ואן-חלדר ומיכאל רון שהתחרו בקטגוריית החרב. מאז ענף הסיף תפס תאוצה בישראל ושלח נציגים בענף בשמונה מתשע האולימפיאדות בין 1972 ל-2008 שישראל השתתפה בהן, למעט סיאול 1988.

"זה הישג שהיה חשוב לצוות שלי, שעובד איתי ודוחף אותי קדימה", אומר פרייליך בראיון ל'דבר'. "אפשר להסתכל על זה כחזרה לאולימפיאדה מאז בייג'ינג 2008, אבל אני גם חושב על המשפחה שלי, שנמצאת כבר הרבה מאוד שנים ברכבת ההרים הזאת איתי. מבחינתי ברמה האישית זה מאוד מספק".

את הקמפיין האולימפי הנוכחי פרייליך החל בדרך לא שגרתית. "עשיתי הפסקה של חמישה חודשים כדי ללמוד ולעשות מבחן לשכה לעריכת דין. חזרתי לסייף רק בינואר 2023 והיו לי ארבע חודשים להתכונן לעונה האולימפית. השתתפתי בארבע תחרויות שלא הצלחתי להגיע בהן לשלב הנוקאאוט".

למרות הכנה לא מיטיבה, הדברים החלו להתחבר בדיוק בזמן. בתחרות הראשונה של העונה האולימפית בקאלי, קולומביה, פרייליך הגיע לרבע הגמר והחל לצבור ניקוד חשוב בדירוג האולימפי. "זאת הייתה התוצאה הכי טובה שלי חוץ מאליפות אירופה ב-2019. משם משהו בהבנה שלי של איך אני צריך לסייף התחבר, והצלחתי לשמור על הרמה הזאת בשאר התחרויות עד סוף העונה".

פרייליך שמר לאורך הקמפיין על דירוג אולימפי טוב. רגע השיא שלו הגיע בתחרות הגרנד פרי היוקרתית שהתקיימה בינואר בדוחא, קטאר. לאחר פרוץ המלחמה, הנסיעה לתחרות במדינה ערבית הייתה לא מובנת מאליה.

"ידענו שאגיע לשם, לא ידענו שתתחיל מלחמה באוקטובר", הוא מספר. "הקטארים היו חייבים לתת לנו להיכנס לתחרות ולא יכלו לסרב. ידענו כבר לפני זה שאם לא נטוס כנבחרת, אני טס לשם לבד בכל מקרה, בגלל המיקום שלי בדירוג האולימפי".

פרייליך נסע לקטאר בידיעה שהוא חייב להשיג ניקוד קריטי וחשוב בתחרות במירוץ לכרטיס האולימפי. בדוחא קיבלו אותו באבטחה צמודה ישראלית וקטארית. "הם קיבלו אותנו כאילו שום דבר לא קרה. הגעתי מאוד ממוקד לתחרות. זה היה קריטי במירוץ האולימפי. זה היה משהו במציאות הישראלית שנקלענו אליה, ידעתי שאם אצליח להשיג תוצאה טובה, תחושת הסיפוק שלי תהיה חזקה יותר.

בתחרות הכול התחבר. פרייליך נכנס טוב לתחרות, ניצח בשמינית הגמר את רומן קאנון הצרפתי, האלוף האולימפי מטוקיו, ומשם המשיך לזכייה בתחרות כולה. "נכנסתי לזרימה במהלך היום. מה שאפיין את היום הזה הוא שלא נתתי לפוקוס שלי לרדת".

איך הייתה התחושה לעלות על הפודיום בדוחא?
"כספורטאי זאת הייתה תחושה טובה לעלות על הפודיום. המשמעות של הזכייה כמובן גדולה יותר בגלל המציאות שלנו. הבנתי את זה באותו הרגע, אבל זה לא הסיפור שאני מספר לעצמי. אנחנו הספורטאים מנסים תמיד לעשות את הדברים בצורה הכי טובה".

"כילד דתי לא ראיתי אופציה שאני מחלל שבת והולך להתחרות"

פרייליך (29) נולד ביישוב נווה דניאל בגוש עציון לזוג הורים שעלו מאוסטרליה. המשפחה חזרה לאוסטרליה, ובגיל חמש ראה בסידני את המשחקים האולימפיים והתלהב מענף הסיף. "התחלתי באוסטרליה לכמה חודשים, וכשחזרנו לארץ מצאנו מועדון בירושלים".

הכישרון שלו בלט מתחילת דרכו, אך הוא נתקל בקושי כספורטאי שומר שבת להמשיך להתחרות בארץ ובחו"ל. הוא הגיש עם אביו עתירה לבג"ץ בטענה שאיגוד הסיף הישראלי מפלה אותו בכך שתחרויות נערכות בשבת, ונמנע ממנו להשתתף בתחרויות. "גדלתי בבית דתי בגוש עציון ולמדתי בבית ספר דתי. הבעיות לא היו באימונים, הן התחילו כשרציתי להתחיל להתחרות בגיל 12. כל התחרויות היו בשבת, וכילד דתי לא ראיתי אופציה שאני מחלל שבת והולך להתחרות".

אך ככל שהתקדם והתבגר, הבין פרייליך שהוא חייב לבחור אם להמשיך בענף או לפרוש ממנו. "הבנתי שהעניין עם בג"ץ לא עבד, ושבחו"ל אין לנו הרבה מה לעשות עם שמירת שבת בתחרויות שמתקיימות בשבת ובראשון. הייתי צריך להחליט עם עצמי אם אני רוצה להמשיך את הקריירה הספורטיבית או לוותר על הסיף. החלטתי שאני הולך עם הסיף. היה לי הרבה יותר מה לתרום אם אני ממשיך כסייף".

יובל פרייליך לפני היציאה למשחקים האולימפיים בפריז (צילום: הוועד האולימפי בישראל)

פרייליך זכה פעמיים באליפות אירופה לנוער (2015-2014) ופעם אחת בארד (2012). ב-2019 הפתיע וזכה באליפות אירופה לבוגרים שנערכה בגרמניה. "הצוות שלי ואני ידענו שאנחנו יכולים להביא אותי רחוק בתחרויות מהסוג הזה. זה היה יום שהרבה דברים השתלבו והצלחתי להגיע רחוק. בתחרות הייתי כבר בפיגור 7:12 מול סייף איטלקי בכיר מאוד. בדרך כלל לא חוזרים מקרבות כאלו, ואני יצאתי מהקרב הזה והצלחתי להביא את כל היכולות שלי להמשך היום".

פרייליך לא הצליח למנף את ההישג המצוין, התקשה לשמור על יציבות ברמות הגבוהות ולא הצליח להעפיל לאולימפיאדת טוקיו. "התוצאה שיקפה את היכולת המקסימלית שלי, אך לא את חוסר היציבות שלי אז. זה היה הר באמצע מישור".

מרכיב חשוב בהצלחה וביציבות של פרייליך הוא העבודה עם מאמן הדקר האיטלקי אנג'לו מאצוני, שמאמן את נבחרת הדקר הישראלית מאז 2021. כספורטאי הוא השתתף בשש אולימפיאדות רצופות (2000-1980) וזכה בשתי מדליות זהב אולימפיות קבוצתיות (1996, 2000), לצד מדליית ארד קבוצתית (1988).

גם כמאמן זאת האולימפיאדה השישית הרצופה שלו. בבייג'ינג 2008 הוביל את מתאו טליאריול לזהב האישי ואת נבחרת איטליה לארד הקבוצתי. בריו 2016 זכה בארד הקבוצתי עם נבחרת הנשים של רוסיה. בטוקיו 2020 זכה עם נבחרת הנשים של אסטוניה בזהב הקבוצתי ועם קטרינה להיס בארד.

"הוא מאמן יוצא דופן. מאמן אגדה וגם אישיות מאוד מיוחדת. זאת זכות גדולה בשבילי להתאמן איתו. אני חושב שהתוספת העיקרית של אנג'לו היא התוספת הטקטית, תשומת הלב שלו לפרטים שיפרה את אחוזי הדקירה שלי. יש לו יכולת לנתח קרבות וליצור רצפים טובים של נקודות. הוא מאפשר לי תמיד להיות חצי צעד לפני היריב".

"אם נסתכל יותר מדי קדימה, נפספס את העיקר"

איך אתה מרגיש לייצג את ישראל בימים אלו?
"בתפיסה שלי זה לא רק בימים כאלו. אני מרגיש אחריות ומחויבות עצומה לייצג את מדינת ישראל בכל מקרה. זאת באמת זכות, אני רואה את התפקיד שלי כספורטאי להיות חלק מההתפתחות שלנו בענף התרבותי של המדינה. אני עושה את התפקיד שלי בצורה הכי טובה שאני יכול. זאת זכות ואני מקבל עליי את האחריות הזאת לייצג את מדינת ישראל בפינה הקטנה שלי בעולם הסיף. אני רוצה לחשוב שההישגים של הספורט הישראלי מעניקים לציבור הישראלי תחושת גאווה".

איך התכוננת מנטלית לפריז?
"אני משער שרמת המתח תהיה יותר גבוהה, כי זאת תחרות אולימפית. אבל בגדול זאת תחרות רגילה עם יחסי ציבור. אפשר להתמודד עם המתח והלחץ. אפשר לנצח ולא לתת לזה להשתלט עליך. אני כבר יודע איך אני מגיב ללחץ ואני גם יודע איך להתגבר עליו. להבדיל מקמפיינים קודמים, יש לי עכשיו יותר בגרות וניסיון ביכולת להתמודד עם זה ולנסות להגיע לתוצאה הכי טובה".

מה ייחשב בעיניך להצלחה בפריז?
"התגברות על יום שיהיה מאוד קשה מבחינה רגשית בשבילי. אם אני מבצע בצורה הכי טובה את מה שאני יודע לעשות, אז היום יסתיים בטוב, ואם לא – הוא יגמר מהר מאוד. מקווה שהיום יסתיים טוב. אנחנו ממוקדים בביצועים, כי אם נסתכל יותר מדי קדימה, נפספס את העיקר.

"אבל עם כל הכבוד למשחקים האולימפיים, חשוב עוד יותר לשמור על פרופורציות ולהבין מה חשוב ומה לא חשוב בעת הזו במציאות שלנו. חשוב לי להזכיר שיש הרבה אנשים אמיצים ומדהימים שעושים את מה שהם עושים בכל מה שקשור למלחמה – משפחות החטופים, החטופים, הלוחמים והמשפחות השכולות".