עדכון אחרון: 15.05.2017 | 18:20
מצמח הפכה לבית
לידו עץ הזית.
הצייר צייר סלע
אשר שימש לנו ספסל.
אלוהים תלה אהיל מעל
ובתוכו הבריג את הירח
כאורח,
ומינה אותו לאחראי המבוגר.
וכשהוא כעס,
מילא את תפקידו
כשומר המוסר,
וכיבה את אורו.
כל ההוויה
לקחה חלק בחוויה.
אל הפטריה הוליך שביל
תחום באבני שפה,
אותנו הוא הוביל
לשעתנו היפה.
שפת האוהבים
על פי התקשיר,
אהבה, חיבוק, שיר,
הלבן בעיניים
הסומק בלחיים,
הצמדת שפתיים.
התצהיר,
שהולחן בחדרי הלב:
אותך אני אוהב.
עד גג העולם.
מניח ראשי על כרית העננים
מלאה בנוצות וכבשים,
וליבי נותר איתך כאן
מתרחב עם הזמן,
ואוהב
יפתי בנשים.