בגיל 11, לפני קצת פחות מ-20 שנה, קיבלתי מדוד שלי ספר. "בן דוד שלך המליץ לך עליו מאוד ורצה שאני אביא לך אותו", הוא אמר והשאיר אותו אצלי על מדף בחדר. אני, שגדלתי בתקופה שבה כבר היו מספיק פיתויים טכנולוגיים אחרים מכדי שאקדיש את זמני לקריאת ספרים, בטח כאלה שלא שמעתי עליהם מעולם, נתתי לספר להעלות שם אבק לזמן מה.
כשהחלטתי בכל זאת לתת הצצה, נגלה בפניי ילד אחר בן 11, צנום, עם שיער שחור פרוע, עיניים ירוקות, משקפיים עגולים וצלקת בצורת מכת ברק בשם הארי פוטר ושהדודים שלו הם פחות מהסוג שימליץ לו על ספרים. מהר מאוד נשביתי בקסם הכתיבה המהפנטת של ג'יי. קיי. רולינג, כמו עוד מיליוני ילדים, בני נוער ומבוגרים ברחבי העולם שגילו מחדש את עולם הספרים.
20 years ago today a world that I had lived in alone was suddenly open to others. It's been wonderful. Thank you.#HarryPotter20
— J.K. Rowling (@jk_rowling) June 26, 2017
את סיפור ההצלחה של ספרי הארי פוטר ושל רולינג אין אדם בן תרבותנו שלא יודע לדקלם, גם אם מעולם לא הניח ידו על אחד משבעת הספרים בסדרה ולא צפה בשנייה אחת מתוך שמונת הסרטים המבוססים עליה. הספרים תורגמו ל-73 שפות והפכו במהרה לנמכרים ביותר בעולם. התורים והמכירות המוקדמות לקראת כל ספר חדש שיצא שברו שיאים. מכירות מוקדמות לספר? מי שמע על דבר כזה לפני כן?
קשה להאמין שהתור המשתרך האחרון התרחש כבר לפני 10 שנים, כאשר יצא הספר המסכם בסדרה, "הארי פוטר ואוצרות המוות", בעיקר כי נדמה שהתופעה שזכתה בעבר לשם "פוטרמאניה" מעולם לא עזבה אותנו וכרגע נראה שהיא כאן כדי להישאר, בהיותה מוטמעת היטב בתרבות העכשווית. או כמו שסיכם הבחור הזה שורה ארוכה ומשעשעת של ציוצים בזמן שצפה בסרטי "הארי פוטר" בפעם הראשונה: "עכשיו אני מבין 90% יותר מהאינטרנט".
"אין טוב ורע. יש רק כוח ואנשים שחלשים מכדי לקחת אותו".
(משנתו של לורד וולדמורט , "הארי פוטר ואבן החכמים")
אך מעבר להיותו סיפור סוחף ומותח, שופע דמיון ועשיר בפרטים, אחד הדברים שהפכו את הארי פוטר בשבילי ובשביל בני ובנות נוער רבות לספר פולחן שכזה הוא המסרים החינוכיים העמוקים שעוברים אל הקוראת הצעירה (והצעירה ברוחה). הספרים אינם מהווים את האסקפיזם הרגיל, המוכר והאהוב. כלומר, הם קצת כן. רולינג היטיבה לתאר עולם מפורט ואמתי כל כך שעד היום רבים מאיתנו תוהים בסתר איך יכול להיות שהמכתב מהוגוורטס פספס אותנו בגיל 11… אבל גם לא צריך לפצוח בחפירות ארכיאולוגיות מעמיקות במיוחד כדי לקלוט שיש פה משהו מעבר, מסרים שניסתה שיחצו את דפי הספר אל העולם האמתי. או כפי שניסחה זאת הסופרת עצמה בראיון בקרנגי הול לפני 10 שנים, "רציתי שהארי יעזוב את העולם שלנו ויפגוש בדיוק את אותן הבעיות בעולם הקוסמים".
רולינג ממשיכה ואומרת בראיון שהספרים מהווים "טיעון מתמשך לסובלנות ולקץ הגזענות", והמוטיב של היחס הראוי לשונה ממני חוזר שוב ושוב באופן מאוד עמוק ולא פשטני בספרים, באופי האלגורי של רבות מדמויותיה והסיטואציות החברתיות בהן היא ממקמת אותן. בין אם אלה גמדוני הבית, המייצגים את חלכאי ונדכאי החברה שהרמיוני גריינג'ר משמשת להם קול, ודוֹבי שמתפקד כגיבור מעמד הפועלים המנסה לשחרר ולאגד את חבריו הגמדונים כדי שידרשו לעצמם יותר; או רמוס לופין, אדם-הזאב החביב שמתקשה למצוא עבודה בחברה מלאה בסטיגמות, שרולינג כבר התבטאה בעבר על הקבלתו ליחס החברה לנשאי HIV, שמתקבל על ידי דמבלדור להוגוורטס גם בתור תלמיד בילדותו וגם כמורה בבגרותו. רולינג מייעצת לקוראים בספר "הארי פוטר וגביע האש" דרך סיריוס בלק, סנדקו של הארי, ואומרת לנו:
"אם רצונך ללמוד להכיר אדם, שים לב כיצד הוא מתייחס לזוטרים ממנו, לא לשווים אליו".
ומעל לכל אלה, במרכז הביקורת החברתית של הספרים, ממוקמת התפיסה ההיררכית והגזענית של טוהר דם הקוסמים, לפיה ה"מוגלגים" (אנשים נטולי קסם) וקוסמים שבאילן היוחסין שלהם קיימים מוגלגים ("בוצדמים", קללה נפוצה בקרב תומכיו של וולדמורט וסתם גזענים, ו"חצויי-דם") ראויים לרדיפה והשפלה מתוקף נחיתותם. דגלי השוויון והצדק מונפים שוב ושוב בספרים ולא מותירים כל ספק שגם היכולת לעשות קסמים אין בה כדי להפוך את העולם לטוב יותר, וכי גם בעולם שכזה אין תחליף לחברות, אהבה וקשר אנושי. באשר לשאלה האם הדמיון בין סיפור עלייתו של וולדמורט לעמדת כוח לבין האידאולוגיה הנאצית הוא מקרי, התשובה, למי שתהה, היא "ממש לא".
אבל בתור נער שהתבגר לצד סיפור התבגרותו של הארי פוטר, המסר שנגע לליבי יותר מכל היה הצורך והחובה למרוד ותפקידו של הנוער בשינוי סדרי החברה המבוגרת והשמרנית. הארי, שמטבעו מתקשה לשבת בחיבוק ידיים מול עוולות ותחבולות שקורות סביבו ולהשלים עם המציאות, מוצא עצמו בכל ספר מחדש מפר את החוקים ומטיל את כל משקלו על כף המאזניים, תמיד כחלק מחבורה. אחד השיאים מגיע בספר החמישי, שם הארי מחליט ביחד עם חבריו, הרמיוני גריינג'ר ורון וויזלי, שיש דברים חשובים יותר מבית ספר וציונים, והם מחליטים להקים בעצמם קבוצה מחתרתית שתלמד להגן על עצמה מהאיומים של וולדמורט ותומכיו, לאחר שראו איך משרד הקסמים החליט להתערב באופן גס בלימודים ולהשתיק את ה"שמועות" בנוגע לחזרתו של הלורד וולדמורט, אדון האופל. אגב, חלק מהחוקים שמשליט המשרד על הוגוורטס, בית הספר לכישוף ולקוסמות, הוא האיסור על מורים לדבר עם תלמידיהם על דבר מלבד החומר היבש של נושא הלימוד שלהם. נשמע מוכר?
בכל אופן, הם מעזים להטיל ספק במציאות שהעיתונות ועולם המבוגרים סביבם מנסים לכפות עליהם ומוציאים ראיון חתרני לעיתונות, ממשיכים במפגשים הסודיים שלהם ולבסוף גם מהווים כוח חשוב בקרב האחרון מול וולדמורט, בזמן שרוב חבריהם ללימודים נשלחים הביתה, הרחק מן הקרב. לגדול לאור הסיפורים האלה, דמיוניים ככל שיהיו, נתן כוח להאמין שלא משנה כמה דוחקת היא המציאות, יש תמיד כל כך הרבה מה לעשות אם דבקים אחד בשני ומוכנים ללכת בדרכים בלתי סלולות.
בחירתה של רולינג ליצוק אל תוך ספריה נושאים אלה ועוד סוגיות חברתיות מורכבות רבות אל תוך עולם עשיר בפרטים לא נפלה על אוזניים ערלות, ומשיטוט קצר באינטרנט ניתן למצוא בקלות כ-80 ספרים ויותר שנכתבו על ספרי הארי פוטר ויצאו לאור – בין אם כדי לתת פירושים לפולקלור העשיר סובב-העולם שרולינג שאבה מתוכו כדי ליצור את עולמה שלה, בין אם כדי להסביר את הפסיכולוגיה או הפילוסופיה שמאחורי הספרים או להעמיק במסרים החינוכיים שבהם, בין אם כדי להציג את ממדי התופעה העולמית הזו או להראות איך הארי פוטר ממש שינה חיים של אנשים, או פשוט כדי לתת לאנשים להמשיך ולחוות את הקסם מחוץ לספרים בדמות ספר מתכונים לאוכל מהספרים.
גם על ישראל לא פסח הטירוף, ואתרים רבים, כמו HPortal, מאכלסים אלפי "פאנפיקים", סיפורים שכותבים מעריצים סביב הדמויות בספרים, גם בעברית. בארץ גם מתקיימת הקהילה הוותיקה מאוד, קהילת "הארי פוטר לבוגרים", עליה נמנים גם חברים שעברו מזמן את תקופת נעוריהם, כפי שמרמז שמה. החברים בה מקיימים תכופות דיונים ערים בנושא במרחב הווירטואלי ובמפגשים קהילתיים, ומפיקים כבר יותר מעשור את כנסי "חנוכדברא" בחנוכה לחובבי הארי פוטר ו"מיתופיה" בקיץ בשיתוף עם קהילת טולקין הישראלית וקהילות מעריצי פנטזיה אחרות. בכנסים מתקיימות הרצאות בנושאים קשורים ואירועי תרבות (כמו העלאת מחזה מחווה להארי פוטר וטריוויה נושאת פרסים) והם מוקמים על בסיס מתנדבים רבים. בתקופה בה הספרים עוד יצאו, הקהילה ארגנה מכירה ביום שישי ב-2:00 בלילה (זמן יציאת הספרים בבריטניה) והמוני מעריצים, כולל עבדכם הנאמן, נהרו לבית בתל אביב כדי לגעת בקסם מבלי שיצטרכו חלילה לחכות אפילו שנייה אחת.
בשנה שעברה יצא מחזה מצליח שמהווה המשך לסיפורו של הארי פוטר, שנכתב בשיתוף עם ג'יי. קיי. רולינג, והשנה הסופרת החלה את דרכה כתסריטאית של סדרה של 5 סרטים ("חיות הפלא והיכן ניתן למצוא אותן") המתרחשת בתוך עולם הקוסמים, כמעין "ספין-אוף" לספרים. הסרטים, כמו כנראה הפתעות נוספות שיבואו בדרך, הולכים ללוות אותנו ב-10 השנים הקרובות, כך שנדמה כי התופעה הקסומה ואדירת הממדים הזו הולכת לחגוג עוד עשורים רבים בקולות תרועה דומים ואולי אף רועמים יותר מהחגיגה הנוכחית שליוותה אותנו השבוע.
לו יהי.
