13 בחר בבחירות לתפקיד יו"ר ועד העובדים, עשה את הקפיצה לקדמת הבמה, לתפקיד החשוב אותו הוא ממלא זו הקדנציה השנייה במלוא המרץ. "קשה מאוד להיות רחוק ממה שקורה, אבל יש לי צוות של חברי ועד שאני יכול לסמוך עליהם בעיניים עצומות ויכול רק לטפוח להם על השכם", אומר כהן. "אני דוגל בגישה שבה הדעות של חברי הוועד נשמעות. את ההחלטות אני מקבל בשיתוף עם כל חברי הוועד. אני מקשיב לדעות של כולם, ויחד אנחנו עושים סיעור מוחות ומ־ קבלים החלטה לפי מה שהכי טוב לעובדים. אנחנו ועד מאוד אקטיבי, שדואג לכל הפעי־ לויות ולרווחתם של העובדים, כולל עובדי קבלן". אפשר להניח שהמילואים השפיעו גם על העבודה שלך כיו"ר ועד? "השתדלתי להיות כל הזמן עם היד על הדופק. הכנסתי טלפון "טיפש" לעזה, כך שגם משם הייתי בשיחות עם העבודה והתנהלתי. לא עבר יום בלי שהייתי בקשר עם העבודה". והחברה עצמה גם התחשבה? "כן, החברה הבינה את המצב, ומיד נרתמה לסייע לחיילים. החברה תרמה ציוד לחיילים, מטענים ניידים לטלפונים, כבלי הטענה, קווי סלולר ועוד. דברים שסייעו רבות להמון חיילים בכל רחבי הארץ. פרט אליי, גויסו עוד עובדי הוט מובייל שרובם כבר שוחררו. אנח־ נו ממש בודדים שנשארנו במילואים. החברה מבינה את המצב ותורמת לקהילה". לצד הסיפוק מתפקודה של חברת הוט מובייל ביחסה לחיילים, מביע כהן דאגה מהיחס למשרתי מילואים בכלל המשק. "החשש שלי הוא שחברות יעסיקו פחות מילואימניקים, כי הם יודעים שבשנתיים הקרובות הם ידרשו לצאת למילואים ויתכן שבגלל זה לא יעסיקו אותם מלכתחילה. אני מקווה שההסתדרות תמצא דרך להתמודד עם המצוקה שעלולה להתרחש, וממצב שבו החברות כבר קלטו עובדים אחרים במקום המילואימניקים ובעוד חודש חודשיים לאחר חזרתם לעבודה יפטרו את המילואימניקים שחזרו משטחי לחימה. מצד אחד המי־ לואימניקים גיבורים, אבל מצד שני תע־ סוקתית יתכן שהם יפגעו, אסור שדבר כזה יקרה". איך היו התנאים? "זה משתנה מאוד. ההרגשה היא שכל יום במילואים הוא כמו ארבעה ימים באזרחות, עשינו כל כך הרבה משימות מגוונות. כשאתה בהתקפה בתוך עזה, ומתקדמים מבית לבית, כובשים עוד יעד, עושים סריקות בעוד בתים, הולכים לפי מידע מודיעיני, אז ההתנהלות היא אחרת. במשך כל תקופת המילואים (כחמישה חודשים), ביצענו הרבה משימות ועברנו הרבה. אני חייב להגיד שאולי הצבא לא היה ערוך עם מנות קרב, אבל קיבלנו המון תרו־ מות ואוכל ממשפחות שהתנדבו ומתורמים שונים, אני יכול רק לפרגן". "לקח זמן להבין את גודל השעה", מוסיף כהן. "אבל הצבא התעשת די מהר והעורף עטף וחיבק ונרתם למאמץ. התמיכה הזאת עזרה מאוד גם מוראלית. המטרה שלנו במאמץ שאנחנו עושים כאן ובשהות שלנו פה היא שהחיים יחזרו לשגרה. לצערי, אנח־ נו יוצאים מפה לפני שהתושבים חזרו לביתם ולפני שכל החטופים שבו הביתה, אבל המ־ שימה עוד ארוכה, זה יכול לקחת שנה וגם שנתיים". עם השחרור הצפוי בחודש מרץ, חמי־ שה חודשים לאחר שעלה על מדים והוזעק דרומה, זומן כהן מראש לסבב מילואים נוסף בהתנדבות שיתקיים באוקטובר הקרוב, הפעם לגזרה הצפונית – מועד גמיש למילואים שעוד עלולים להתקיים מוקדם מהצפוי עם כל התפתחות צבאית בצפון. "מבחינתי, המשי־ מות היו מאוד חשובות", מסכם כהן את הפרק החשוב והמשמעותי במלחמה. "הסיפוק הזה שאתה מתמלא כשאתה מוצא אמל"ח, מודי־ עין ודברים כאלה, הוא אדיר. כשאתה מוצא פריטים או מידע על שבויים ונעדרים, אתה מרגיש שיש משמעות לעובדה שאנחנו פה. מצד אחד משמידים פירים ומנהרות, אבל הסיפור של החטופים והשבויים זה הסיפור, זה מאוד מאוד משמעותי, זאת המטרה העיקרית שלנו בסופו של דבר". האנשים שלנו "קשה מאוד להיות רחוק מהעבודה, אבל יש לי צוות של חברי ועד שאני יכול לסמוך עליהם בעיניים עצומות ויכול רק לטפוח להם על השכם. אני דוגל בגישה שבה הדעות של חברי הוועד נשמעות. את ההחלטות אני מקבל בשיתוף עם כל חברי הוועד שלי. יחד אנחנו מקבלים החלטה לפי מה שהכי טוב לעובדים."
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=