16 האנשים שלנו "בישראל ישנם מיליון ושמונה מאות אלף אנשים עם מוגבלות. אני רוצה לראות את כולם, אנשים עם כל המוגבלויות הקיימות כחלק מהחברה – בבתי הספר, במקומות העבודה, בבתי הקפה, במסעדות, בקניונים, בחוגים, במועדונים, בהופעות ובכל מקום – לכל אורכה ורוחבה של המדינה". והן נפשית". בדף הפייסבוק שהוא מפעיל, כך מעיד הרטוב, חל שינוי משמעותי מאז החתימה על ההסכם שעי־ גן את עבודתם של אנשים עם מוגבלויות. השי־ נוי ניכר בעיקר בהיקף של מחפשי העבודה. "יש הרבה יותר פניות, גם מצד המעסיקים ובעיקר מצד עובדים. זה מעלה גם את המוטיבציה של האנשים לצאת לעבודה. אנשים יוצאים יותר מהארון. פחות מפחדים. הרבה יותר אנשים היום אומרים 'אני אדם עם מוגבלות', זו יכולה להיות מוגבלות פיזית שלא רואים, מוגבלות נפשית או מוגבלות קוגניטי־ בית. החברה מתייגת את כולנו, והתיוג הזה סוגר על כולנו, על אנשים עם מוגבלות ועל אלה שבלי מו־ גבלות. היום אנחנו מסירים לאט לאט את התיוגים האלה, וזה משנה חיים". בענף ההייטק, לדבריו, קיים פוטנציאל רב לשילוב העובדים והצלחתם ורואים זאת היטב בשטח. "זה חוד החנית של השוק מהבחינה הזו. מהרגע שהגעתי לפרטנר ועד היום אני רואה את התהליכים שקרו. בוא ניקח את חדר האוכל שלנו 16 כמיקרוקוסמוס של שוק העבודה. אם לפני שנה הייתי פחות או יותר לבד בחדר אוכל, היום אפשר לראות מגוון של אנשים, חלקם עם כיסאות גלגלים, חלקם עם הליכונים ואחרים עם מכשירי שמיעה, בדיוק כמו שרואים אנשים בכל הצורות והצבעים והדתות. זה דבר מאוד יפה בעיניי". "דווקא עכשיו, הרבה מאוד אנשים חוזרים עם פגיעות פיזיות ונפשיות לחברה שלנו ולשוק העבודה" למרות השינוי החיובי, קיימת הסכמה רחבה מצד הרטוב, שי ושמחי, שיש עוד כברת דרך ארו־ כה לעשות בתחום. "כדי שנוכל להיות חלק, צריך שהחברה תהיה נגישה אלינו," אומר שמחי. "זה תלוי ברשויות, במקומות העבודה, אבל גם בכל אחד ואחד מהפרטים. וגם אנחנו צריכים לעשות את הצ־ עדים קדימה ולהתגבר על מכשולים". בנוסף, מד־ גיש שמחי, כי דווקא בתקופה זו של מלחמה הנושא הזה רלוונטי מתמיד. "מי שלפני רגע היה הגיבור הג־ דול והלוחם בקומנדו, יכול מחר לשכב במחלקת שי־ קום, להזדקק לכיסא גלגלים או להיות עם מוגבלות נפשית בעקבות פוסט טראומה. גיבורים אלו שהפכו לאנשים עם מוגבלות הינם עדיין אותם גיבורים״. "בדיוק בגלל המלחמה, ומאז הטבח, אנחנו חייבים כמדינה לעשות קפיצה אדירה קדימה בנו־ שא של הכלת אנשים עם מוגבלות. דווקא עכשיו, הרבה מאוד אנשים חוזרים עם פגיעות פיזיות ונ־ פשיות לחברה שלנו ולשוק העבודה. נכון להיום יש לנו אלפי פצועים, ואלה רק המוכרים כפצועים באופן רשמי, ללא אלה שעדיין לא התפרצה אצלם הפוסט טראומה ויתר ההשלכות. אנחנו צריכים להיות מוכנים לקלוט אותם אלינו לבתי הספר, לאקדמיה, למקומות העבודה, לכל מקום". הרטוב טוען שהכל מתחיל בחינוך. "הרבה אנ־ שים עם מוגבלות עוד לומדים בבית ספר 'מיוחד', שבו הלמידה מתמקדת בעיקר ב'כישורי חיים' ורבים מסיימים ללא תעודת בגרות. בגלל זה מו־ סדות להשכלה גבוהה גם מתנערים מהם. איזה סיכוי יכול להיות להם בשוק העבודה? זה שאין הנגשה בחינוך זה דבר נגרר שיוצר פערים ובסו־ פו של דבר מונע מאנשים לממש את הפוטנציאל שלהם. זה גם יכול לעלות בחיים ובאיכות חיים. ילד צריך ללכת לבית הספר בשכונה שלו כמו כל ילד אחר, אלא אם כן הוא צריך משהו אחר כמובן. אבל זה שמישהו יושב על כיסא גלגלים זה לא אומר שהוא צריך תכנית לימודים אחרת. הוא צריך שתהיה לו את היכולת להגיע לבית הספר ולשבת בכיתה כמו כל ילד אחר. אין שום סיבה שזה לא יקרה". במבט לעתיד שלושתם מלאי נחישות להמשיך לפרוץ גבולות. "הייתי רוצה לראות אותנו פות־ חים עוד ועוד חסמים, מרחיבים יותר את שיתופי הפעולה עם המעסיקים ועם הרשויות המקומיות, ויוצרים מענים מתוכללים", אומר שמחי, שמאמין שנים נהיה במקום אחר, ומוסיף: 15 עד 10 שבעוד "כשהתשתיות האלה יוקמו, נוכל לייצר מאזן של חיבור בין ההיצע לביקוש הרבה יותר טוב". ג � אנשים עם מו 1,800,000 "בישראל ישנם בלות. אני רוצה לראות את כולם, אנשים עם כל המוגבלויות הקיימות כחלק מהחברה – בבתי הספר, במקומות העבודה, בבתי הקפה, במסעדות, בקניונים, בחוגים, במועדונים, בהופעות ובכל מקום – לכל אורכה ורוחבה של המדינה". מלבד זאת, הרטוב רואה חשיבות רבה בעידוד היציאה לתעסוקה, וכמובן לתעסוקה איכותית. "צריך להתחיל עם הדיסריגארד (סכום ההכנ־ סה ממנו מתחילים להפחית את הקצבאות) ברף הרבה יותר גבוה – זה יגרום לאנשים לצאת החו־ צה ולא לשבת בבית, אין סיבה לתת תגמול על ישיבה בבית. להיפך, אדם עם מוגבלות לא צריך לפחד להתפתח, לצאת, להתקדם בעבודה ולהגיע להישגים ולשכר יותר טוב, מחשש שייקחו לו את הקצבה שאותה הוא צריך לתרופות, לטיפולים או למכשירים שבהם הוא נעזר". "הייתי רוצה לראות יותר אנשים עם מוגבלות בתפקידים בכירים יותר", מוסיף הרטוב. "בדומה לנשים, גם כשמדובר באנשים עם מוגבלות, יש משמעות אדירה לקידום שלהם. צריך לראות רבים מהם מטפסים ומגיעים לתפקידים בכירים. אני זוכר איך התרגשתי לראות את מנכ"ל בנק הפועלים, אריק פינטו, שהוא אדם עם מוגבלות, בתפקיד בכיר כל כך או כשראיתי בכנסת הקודמת שרה על כיסא גלגלים כמו קארין אלהרר וח"כית כבדת שמיעה כמו שירלי פינטו, או כשאני פותח את הטלוויזיה ורואה כתב עם ניוון שרירים כמו משה נוסבאום – זה גורם לך להאמין שאתה יכול לשאוף ולהגיע לכל מקום". Shutter Stock צילום:
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=