29 מאבק נגד הדבר הזה". מעלות 180 שינוי של תשעה חודשים לאחר מכן נחתם ההסכם ו � , ומאז ועד הע ECI הקיבוצי הראשון בחברת בדים הוא חלק בלתי נפרד מהחברה. תוך זמן קצר, עובדים רבים שבתחילה התנגדו להקמת הוועד הצטרפו אליו ונתנו בו אמון. אחד מהם הוא ליכטמן. מה גרם לך לראות את הדברים אחרת? "שיניתי את דעתי כשהבנתי מה הבעלים דאז, שאול שני, עשה פה", מסביר ליכטמן. ב � לא בצורה שטובה לעו ECI "הוא ניהל את דים, אלא בצורה שטובה לו. היה הבדל ברור. כשהחברה היא ציבורית ונסחרת בבורסה, אתה צריך להראות כל רבעון ביצועים, וב־ דרך כלל קיימת חפיפה בין האינטרסים של ההנהלה לאלו של העובדים. שניהם רוצים שהחברה תצליח, כי לשניהם טוב שהחברה תצליח, אבל כשהחברה הייתה פרטית של שני, לא היה אינטרס משותף כזה, אלא להיפך – העובדים רוצים שהחברה תצליח, ושני רצה למכור אותה, לנסות להיפטר ממנה. אז הוא הלך על מהלכים שבינם לבין טובת החברה לא היה שום קשר". אתה יכול לפרט, אלו מהלכים למשל? "לדוגמה, הבניין היה שייך לחברה, אבל שני מכר אותו ובכסף שקיבל הוא החזיר את ההלוואות שלקח כדי לקנות את החברה. היום שוכרת את הבניין, ועם כל המצב הקשה ECI של החברה, אנחנו צריכים לשלם גם שכירות. אתן לך דוגמה נוספת, שני לקח הלוואות מה־ בנקים כדי לשלם את ההלוואה שלקח כדי לקנות את החברה, ורשם את ההלוואות על צריכה להחזיר את ECI החברה. אז היום ההלוואות שלה, עליהן יש ריבית, וזה גורם להפסדים עצומים". "עכשיו, הכול חוקי. הוא בעל השליטה. הוא יכול מחר לסגור את החברה. אבל בין זה ובין מעלות. בזבזו 180 טובת העובדים, אין קשר, זה פה כספים וכוח אדם על פרויקטים שלא הובי־ לו לשום מקום ולא התכוונו שיובילו לאיזה מקום, רק כדי להציג מציאות יפה, כמו חלון ראווה נוצץ, לאיזה קונה פוטנציאלי. בסוף הוא הצליח ומכר את החברה, אבל ממש הרע את מצבה". מה עשית עם ההבנה הזו? "באתי לאופיר לוי, יו"ר ועד העובדים, ואמרתי לו 'אופיר, בשביתה הבאה תרשום אותי. אני מפקד שער צפון'. עד כדי כך. שיניתי מעלות." 180־ את דעתי ב מה לדעתך ועד עובדים יכול לעשות במצ־ בים כאלה, של ניגוד אינטרסים בין העובדים להנהלה או לבעלים? "ראיתי מה קורה כשיש לך בעלים פרטי שעושה מה שהוא רוצה בחברה ואף אחד לא עומד מולו. הוועד היה הדבר היחיד שעמד מולו. הוועד לא יכול היה למנוע את המכירה של הבניין או את לקיחת ההלוואות, אבל לפ־ חות היה יכול למנוע את הפיטורים של האנ־ שים. בסוף, החברה זה העובדים, לא הבעלים. הבעלים קם והולך, והעובדים נשארים פה. אין שום חפיפה בין האינטרסים של אלה והאינט־ רסים של אלה". זו תובנה מאוד נוקבת "כן. פתאום ראיתי שקיימים שני עולמות שונים, אנחנו וההנהלה. יש עולם של ההנהלה, שיש לה אינטרסים אחרים והיא פועלת אחרת, ומישהו חייב לעמוד נגדה. כמו מה שהיה עם הרפורמה המשפטית, לא משנה אם אתה מסכים עם זה או לא, היתה ממשלה שרצתה לעשות משהו, והייתה מחאה שעמדה נגדה. אז גם כאן, יש מישהו מנגד, הם לא יכולים, לקום בבוקר ולהגיד, היום אני צובע את כל חברת בירוק. הוא צריך לתת את ההסברים ECI למישהו, זה הכל". והיום, המצב שונה? "לפני שלוש שנים חברה אמריקאית קנתה אותנו והמצב השתנה, כי הם מחויבים לבורסה. לפני פחות מחצי שנה, היה כאן גל פיטורין. למרות שיש ההסכם הקיבוצי, הוועד לא יכול להגיד לא לקיצוצים, אבל לפחות אם יש את הוועד, הוא יכול קודם כול לצמצם את מספר המפוטרים ולהטיב את תנאי הפרישה. זה לא שהמנכ"ל קם בבוקר על צד שמאל ואומר, תפ־ איש. לא, הוא צריך להראות לוועד 200 טרו את המצב הכספי ולנמק. לאחר מכן דנים על כל אחד, וגם בסוף כשמגיעים לפיטורים, אי אפשר להשוות את התנאים למה שהיה פעם". "פעם, כשהיו מפטרים מישהו, במקרה הטוב הוא היה מקבל פיצוי של חודשיים, לפ־ עמים רק חודש, ורק המנהלים הבכירים היו מקבלים חצי שנה. היום, חצי שנה זה סטנדרט. אני בהלם מהדבר הזה. האנשים שפוטרו קיבלו חצי שנה, ארבעה חודשים. איפה נשמע דבר כזה? אין. הכול בזכות הוועד". מה תאמרו לעובדים בחברות הייטק אחרות, שמתלבטים האם להקים ארגון עובדים בחברה שלהם? ליכטמן: "יש בענף ההייטק הרבה חברות עם אופי של סטארט אפ, שבהן לעובדים יש אופציות, הם רוצים להיות מיליונרים והם לא חושבים על היום שבו יפטרו אותם. לכן בעיניי זה יהיה קצת יותר קשה לשכנע אותם בעניין הזה, כי הוועד באמת דואג ונותן לך מטריה ליום סגריר. צריך להבין שפיטרו פה עובדים זוטרים והם קיבלו ארבעה חודשי משכורת. איפה היה דבר כזה? רק בשביל זה היה שווה להקים את הוועד". בראון: "לי לקח הרבה זמן לעשות את הסוויץ' בראש, ולהבין שלמרות שההייטק נראה מאוד שונה ממקום עבודה רגיל, בדברים היסודיים יש הרבה מאוד משותף. בסוף יש פה עובדים שכירים שמגיעים יום יום לעבודה, שרוצים להיות מתוגמלים ורוצים ביטחון כלכ־ לי ושיפור בתנאים שלהם. לכן, עובד בתעשיית ההייטק שרואה באיגוד עובדים בענף משהו נחות בגלל הדימוי, ואומר לעצמו 'אני מצטרף לוועד כי אני לא מספיק טוב, לא מספיק מוכ־ שר להגן על עצמי', צריך לוותר על האגו ולה־ גיד, אני מצטרף לדבר הזה, כי זה הדבר הנכון". שנתיים לאחר השביתה העלה בראון על הכתב תיעוד מרתק על הקמת הוועד ומאבק ס � , אותם הנהיג והוביל מטעם הה ECI עובדי תדרות. בפתח הספר, שיצא לאור בשם "בניין ). כתב 2020 , של לבבות" (הוצאת דרור לנפש בראון: "זהו סיפור על מאבקם של אנשים פשו־ טים, אשר בחרו להיאבק את מאבקם. להילחם בעבור מה שחשוב להם. לעשות זאת ביחד. למ־ רוד נגד התפיסה שכדי להצליח במקום עבודה בן זמננו, העובד צריך מרפקים, ועליו להסתכל רק על עצמו ולא על אחרים. זהו סיפור מאב־ למען הסכם קיבוצי ולמען ECI קם של עובדי הכרה בהתאגדותם". האנשים שלנו , צילום: דוברות ההסתדרות 2017 דצמבר ECI מאבק עובדי
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=