35 ע ד לפני עשור התאגדות עובדים בענף ההייטק נשמעה כמו אוק־ סימורון. הענף הזוהר, ספינת הדגל של כלכלת השוק החופשי, שהחל להתפתח בישראל מאמ־ צע שנות התשעים, הציע שפע של הזדמנויות בשוק תחרותי ותובעני, לצד מערכת יחסי העבודה שהתבססה על חוזים אישיים בת־ נאים מפליגים, שעות עבודה מרובות והחלפה תדירה של מקומות עבודה. התפוצצות בועת ההייטק בראשית שנות האלפיים ומשבר הסאבפריים שהופיע בשלהי העשור, טלטלו את הענף ועוררו בעובדיו לראשונה ניצני מחשבות סמויות על הצורך ביציבות תעסוק־ תית, אך לא הובילה לשינוי כלשהו. רק בעשור שחלף, בהשפעת המחאה החב־ ומהפכת התאגדויות העובדים 2011 רתית של שפרצה, בין היתר, בענפים טכנולוגיים, בהם ענף הסלולר וענפי צווארון לבן כמו ענף הפי־ ננסים והביטוח, חל השינוי שהוביל להתאג־ דויות עובדים פורצות דרך גם בענף ההייטק, ולהקמת איגוד עובדי הסלולר, האינטרנט וההייטק בהסתדרות. "לפני עשור כשאמרו לי 'הסתדרות', חשבתי על מורים", אומרת ע � . "היו לי חברות ש SAP שרון דסה מחברת בדו כמורות, שהשתייכו לארגונים שנשמעו לי תמיד, איך לומר, ארגונים שהם לא הייטק. זה היה SAP־ לכן כשההתארגנות הגיעה ל מאוד מפתיע". "גם אצלי עבודה מאורגנת נקשרה בעי־ קר למפעלים, לנמלים ולבלגן", אומר שאול . "אישתי עובדת כמורה ECI מנשה מחברת והכרתי באמת רק את הסתדרות המורים, אבל בכלל לא קישרתי את זה להייטק. החיבור הזה נראה לי לגמרי מופרך. כל זה היה לפני שה־ ולפעמים 50 תחילו לפטר אצלנו בכל רבעון עובדים. תנאי העבודה אז היו מצוינים, ואי 100 אפשר היה באמת להשוות אותם למורים שקו־ נים לעצמם את הנס קפה. אז אמרתי לעצמי, או קיי, אתה עובד בהייטק, לא צריך, אבל כשהמצב השתנה זה עשה את שלו". דסה מספרת על הימים הראשונים של ההתאגדות. "היינו במשרדים ופתאום חילקו לנו טפסים לחתימה על הצטרפות להסתדרות. היו התלחששויות, אנשים שאלו מה עושים? היה פחד שיתנכלו לנו, אבל תחושת הבטן הייתה שזה הדבר הנכון לעשות. האמת היא ששאלתי את עצמי למה צריך את זה בהייטק, אבל מה שהניע את ההתאגדות אצלנו היה שס־ 40 . גרו את הסניף בכרמיאל ביום בהיר אחד עובדים הלכו הביתה בלי שום הודעה מוקדמת, וזה הדליק נורה אדומה ומחשבה שאולי צריך לעשות מעשה". "מה שהפריע לנו היה שלמרות שהחברה רווחית ומצליחה כלכלית, היא מחליטה לצמ־ צם – לא כי הדו"חות לא טובים, אלא פשוט בגלל שהיא רוצה להרוויח יותר, 'לרענן את כוח האדם', 'להביא מוחות טריים יותר, לקלוט עוב־ דים צעירים יותר'". העולמית היו כבר SAP לדברי דסה, בחברת שני מוקדים מאורגנים, בגרמניה ובצרפת, ובכל סבב 'התייעלות' הם נשארו מחוץ לקיצוצים. "אמרנו לעצמנו למה שזה לא יהיה המצב גם אצלנו? בהייטק, ככל שאתה מתבגר, אתה מר־ גיש שלמרות הניסיון והעבודה הטובה שלך אתה פחות מוגן. לפני הקמת הוועד ההנהלה יכלה לה־ מהעובדים בבת אחת, 10% חליט על פיטורים של ובדרך כלל אלה היו העובדים המבוגרים". עבור אסף דמרי, מגפן דקל טכנולוגיות, התאגדות עובדים דווקא לא הייתה דבר חדש. "אבא שלי עבד בחברת החשמל, ואחי הוא יו"ר ועד עובדי משרד הפנים, ככה שזה בא אצלי מהבית", אומר דמרי. "לפני שהתחלתי לעבוד 1 בגפן דקל עבדתי כבמאי חדשות בהוט, בערוץ . כשהיו קיצוצים וסגרו את מהדורת 10 ובערוץ 160 . החדשות שעבדתי בה, החלטנו להתאגד עיתונאים מחמש מהדורות שמשודרות במקביל הצטרפו להתארגנות ומשם נולד בהמשך ארגון העיתונאים בהסתדרות. נלחמנו יחד והצלחנו, ככה גם הכרתי כבר את הגב של ההסתדרות. בשעתו לא הייתי חלק מוועד הפעולה שהוביל את ההתארגנות, אבל אלה דברים שהבאתי איתי לגפן דקל". חברת גפן דקל נרכשה לפני כשנה על ידי קרן גידור אמריקנית – מהלך שעורר חשש בקרב העובדים. "אנחנו חברה משפחתית מאוד, ואחד הצעדים הראשונים שקרו אחרי הרכישה היה שפיטרו את אחד מהמקימים. זה עורר חשש גדול שיפטרו את הדור הוותיק של העובדים. יש אצלנו אנשים שעובדים בחברה מאז שהיא הוקמה כסטארטאפ הראשון בבאר שבע בשנת . דיברנו בינינו וחשבנו מה לעשות, היינו רק 1992 כמה חבר'ה. אחד מהם, בחור חדש, אמר לנו שזה בדיוק מה שקרה בחברה הקודמת שבה הוא עבד, והחלטנו לפנות להסתדרות ולהקים ועד". היו חששות? בכל זאת, בהייטק השכר והת־ נאים טובים "אישתי קצת חששה, אבל האמת היא שא־ מרתי לעצמי 'מה הכי נורא שיקרה? יפטרו אותי? תמיד יש הצעות עבודה'. כשהחבר'ה מההסתדרות הגיעו לדבר איתנו, הם שאלו 'למה אתם צריכים את זה? למה לכם להילחם על מקום העבודה?' התשובה שלנו הייתה ברו־ רה – בגלל שאנחנו חברים. אנשים הולכים "מעבר לביטחון התעסוקתי :ECI שאול מנשה, של העובדים, הוועד אצלנו תמיד רואה לנגד עיניו את טובת החברה ורוצה שהיא תצליח, כי גם הוא מבין שאם החברה נופלת – העובדים נופלים יחד איתה." שאול מנשה צילום: כדיה לוי האנשים שלנו
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=