הסתדרות המעוף מנהיגות. מקצועיות. עשייה. מגזין מיוחד 19- ועידת הסתדרות המעוף ה 30.5.2024 כ"ב באייר תשפ"ד יחד כל הדרך
בפתח דבריי אבקש לברך אתכם, משתתפי ומשתתפות הוועידה. כל אחד ואחת מכם הוא חלק בלתי נפרד ממארג אנושי מקצועי ואיכותי שמרכיב את הסתדרות המעוף – האיגוד המקצועי הגדול ביותר בהסתדרות. בלי מסירותכם, לא הייתה מגיעה הסתדרות המעוף להישגים שאליהם הגיעה בשנים האחרונות. העשייה הענפה של הסתדרות המעוף למען מאות אלפי העובדים והעובדות שהיא מייצגת – היא-היא הרוח החיה של ההסתדרות, והדבר בא לידי ביטוי בערכים כמו אחריות, סולידריות ודאגה לזולת. הסתדרות המעוף, על חטיבותיה, מנהליה ואנשיה – מקפידה תמיד להיות קשובה לקולות המגיעים מהשטח, לדעת מה הם הצרכים האמיתיים של העובדים ולייצר הסכמים קיבוציים ופתרונות יצירתיים ומדויקים. במשך כל השנים חותרת הסתדרות המעוף לדאוג לרווחת העובדים, והיא משקיעה מאמצים עילאיים לקדם אוכלוסיות מוחלשות. לראייה, ההישג המשמעותי בדמות רפורמת השכר של תומכות החינוך (סייעות) אשר קידם את מעמדן ושכרן של העובדות במקצוע חשוב זה. כן ירבו הסכמים אלה, שמוכיחים את יכולתו של האיגוד המקצועי לקדם ולשפר את תנאי ההעסקה, השכר, המעמד והרווחה של העובדות והעובדים. במיוחד עכשיו, בעת כה קשה עבור העם והמדינה, ראינו איך ציבור העובדות והעובדים נרתמו ביתר שאת למאמץ הלאומי ועזרו לתת מענה מתוך שיתוף, אחווה ועזרה הדדית. בעיניי, אלו הפנים היפות של החברה הישראלית. אני מצדיע לכל העובדים שנתנו כתף וידעו להיות שם בשביל אלה שנקלעו למצוקה. כינוס הוועידה הוא הזדמנות לברך את חברי היקר עו"ד גיל בר-טל, יו"ר הסתדרות המעוף, שנבחר לקדנציה נוספת, ואשר מנצח בגאון על הגוף הכל כך חשוב הזה שאותו אני מכיר היטב משנותיי בתפקיד זה. אי אפשר שלא להתפעל מהרצינות, מהמקצוענות ומהאכפתיות שהוא מביא עמו לתפקיד, ומהקשר המיוחד שלו עם העובדים, ועדי העובדים, העובדות והעובדים. אני רוצה להודות לו על עשייה בלתי נלאית, בימי חירום כבימי שגרה, ואני מאחל שתהיה זו קדנציה טובה ומלאה בהישגים לציבור המיוצגים. כיושב ראש ההסתדרות, אמשיך לעבוד יד ביד עם הסתדרות המעוף, למען עתיד טוב יותר לעובדים בפרט ולחברה הישראלית ככלל. נמשיך להראות את עוצמתה של ההסתדרות ולפעול בהתאם לערכי סולידריות ואחריות לאומית. בימים של טלטלה קשה עבור כל אחד ואחת מאיתנו במדינת ישראל, אני מאחל לכולנו ימים טובים ושקטים יותר שיבואו עלינו במהרה. שלכם, יו"ר ההסתדרות, ארנון בר-דוד דברי פתיחה ארנון בר-דוד יו״ר ההסתדרות צילום: דוברות ההסתדרות 2
האתגר שלנו 04 ראיון עם עו״ד גיל בר-טל, יו״ר הסתדרות המעוף ״אני לוחם אש אבל מעולם לא הייתי לוחם קרבי״ 10 באוקטובר 7- כבאים מהעוטף מספרים על ה "אני כבר לא מרגישה שקופה, מרגישה שרואים אותנו" 15 תומכות חינוך על הרפורמה במקצוע ״מה זה כמה לילות של עבודה לעומת ההקרבה של הלוחמים?״ 18 עובדי סורוקה בימי מלחמה "נשים צריכות להעז, לפסוע קדימה ולעצב את עולם העבודה" 21 הנשים שמובילות את ועדי העובדים "כדי להיות נציג עובדים צריך קודם כל להיות אוהב אדם" 24 ראיון עם זיו בירמן, יו״ר לשעבר בוועד העובדים של רשות הטבע והגנים מהחול אל הקודש 26 סיפורה של בת שבע פחימה, יו״ר ועד הבלניות "במועצה המקומית כאבול יש רוב של עובדות, וגם יושבת ראש ועד עובדים" 28 ראיון עם אמנה אשקר, יו״ר ועד מועצה מקומית כאבול יש על מי לסמוך 31 הכירו את גופי הסמך של הסתדרות המעוף תוכן העניינים עורך: מאור הוימן עיצוב גרפי: נעם בן-דוד עיצוב שער: דרור הדדי מו"ל: "דבר פלוס" - דבר העובדים בארץ ישראל 3
האתגר שלנו: התמודדות עם השלכות המשברים הביטחוניים והכלכליים - לצד המשך קידום זכויות העובדים בתקופה בה עולם העבודה משתנה עם מהפיכה דיגיטלית ובינה מלאכותית גם במהלך חמש שנים מאתגרות ורצופות אירועים משבריים ברמה העולמית והארצית, הצליחה הסתדרות המעוף להוביל שורה ארוכה של הסכמי עבודה שחלקם מהווים פריצת דרך תקדימית, ובמקביל לקדם את היערכותה למהפך בעולם העבודה, לדיגיטציה ולבינה המלאכותית. ואז הגיעה המלחמה שחייבה גם היא – ועודנה מחייבת – התמודדות ייחודית ויוצאת דופן בהיקפיה. יו"ר הסתדרות המעוף, עו"ד גיל בר-טל, מספר בריאיון מיוחד על המעסיקים, המאבקים, ועדי העובדים, המציאות המשתנה – והמאמץ הבלתיפוסק לעמוד לצד העובדים, בשגרה ובחירום — דני ואזנה 4
צילום: דוברות ההסתדרות 5
כ די להבין את היקף הפעילות לה נדרשה הסתדרות המעוף, בהובלת היו"ר, עו"ד גיל בר-טל, בשעת החירום אליה נקלעה מדינת ישו באוקטובר, די להביט במגוון 7- ראל בשבת ה הענפים שהסתדרות המעוף חולשת עליהם, אלף עובדים 300- בהם מועסקים לא פחות מ בכלל המשק. בהיותה בית של איגוד מקצועי למגזרים שלמים אשר נדרשו לעבודה במתו כונת מיוחדת, ובהם גם עובדים רבים אשר מצאו עצמם מפונים מבתיהם, הרחק ממקום עבודתם, ציפה להסתדרות המעוף אתגר מורכב שכמותו לא ידעה בעבר. כמי שמאגדת את עוו בדי הרשויות המקומיות והתאגידים העירוניים שלהן; עובדי חינוך ברו שויות המקומיות, במו עונות, באורט, בעמל; כבאים; בתי חולים ציו בוריים ופרטיים, קופות החולים ובין היתר בתי החולים של קופת חולים כללית, כללית הנדסה רפואית, ש.ל.ה, מאוחדת, חברת פרזניוס, אסותא מרכזים רפואיים, בית החולים אסותא רמת החייל, מכון מור ומגן דוד אדום – נדרשה הסו תדרות המעוף להיערכות מהירה שאפשרה לה לספק לחבריה מענה גם לצרכים להם לא סיפקה המדינה מענה. בחודשים שלפני פרוץ המלחמה, הייתה הסתדרות המעוף בעיו צומה של תנופת עשייה אותה הוביל בר-טל, יחד עם צוות ראשי ומנהלי החטיבות המומחה והמו נוסה בהסתדרות המעוף, ולאחר שורה של הסכו מים קיבוציים מוצלחים. בהסתדרות המעוף מיוצגים בנוסף עובו די חברות הביטוח ובתי השקעות; המוסדות הלאומיים הממשלתיים; מוסדות ציבור; מוסדות ההשכלה הגבוהה; וכן ענף המסחר שכולל רשתות שיווק מזון ועובדי תאגיד תנובה, להם שמור תפקיד חשוב ביותר בהו ענקת ביטחון תזונתי בשעות רגיעה ומשבר; כמו כן, מיוצגים בהסתדרות המעוף עובדי כפרי הנוער שאחראים על חינוך וטיפול בבני הנוער גם בשעות הקשות ותחת אילוצי קוו רונה, מבצעים ומלחמות. כל אלו הם ענפים מרכזיים שהציבור הישראלי והמשק נשענים עליהם, בשגרה ובחירום. פעילות רחבת היקף זו הניבה הסכמים והסדרי עבודה רבים שנחו תמו ברמה הארצית על ידי ההסתדרות, ברמת האיגוד המקצועי על ידי הסתדרות המעוף וכן ברמת מקום העבודה הבודד, כל מקום עבודה לפי המאפיינים הייחודיים לו. באוקטובר. "אחרי ההלם 7- ואז הגיע ה הראשוני של תחילת המלחמה", מספר ברטל, "יצאנו ליישובי העימות לפגוש את העוו בדים שאנחנו מייצגים, כאלה שפונו מבתיהם וכאלה שהתגייסו לסייע, מכל קשת התפקיו דים והמקצועות, לרבות כבאים, עובדי מד"א, עובדי בריאות וקופות החולים, עובדי רשויות מקומיות במגוון תפקידים. גם בעומק העורף, כשנפלו טילים וצוותים מתוגברים של עובו דים יצאו לסייע לאוכלוסייה שנפגעה. תמכנו בהם ונתנו מענה לסוגיות ביחסי עבודה וגם מעבר לכך. צרכים שהמדינה לא סיפקה, אנחו נו בהסתדרות, בראשות היו"ר ארנון בר-דוד, נתנו להם מענה". אלו תחומים כלל המענה שלכם לאוכלוסיות שנפגעו? "מדובר בפעילות רחבה ומגוונת שכללה, בין היתר, מציאת מקומות חלופיים למפונים, גם ברשויות מקומיות בקו העימות וגם באלו שבעורף. ראשון לציון, למשל, עמדה בראש רשימת הערים המטווחות. ברשויות המקוו מיות העובדים התגייסו ועבדו שעות רבות. צילום: באדיבות הסתדרות המעוף "המעסיקים רוצים שהעובדים יחזרו למקומות העבודה, אף שלפעמים הם נמצאים במרחק לא ריאלי להגיע ולחזור כל יום לעבודה. אנחנו מתמודדים עם השאלה מה יקרה בטווח הזמן הרחוק יותר אם העובדים עדיין לא יוכלו לחזור" 6
היה מרגש לחוש את ההתגייסות של העובדים לטובת ציבור האזרחים. עודדנו אותם והענקו נו להם תמיכה מלאה. משהעניינים התבהרו והמלחמה נמשכה, המשכנו לעסוק בענייני איגוד מקצועי, חלקם נושאים שמטופלים בשגרה וחלקם כאלה שעלו מהמצב המיוחד. נחתמו הסכמים לטובת המפונים כדי שימשיו כו להשתכר למרות המצב, טיפלנו באנשים שנעדרו בתקופת המלחמה, עסקנו באכיפה של זכויות עובדים, בנושאים חשובים שנוגו עים לתשלום שכר ולאיסור פיטורים, טיפלנו במקרים שבהם הורים שעובדים במקומות חיוניים נאלצו להישאר עם הילדים בבית, משפחות שאחד או יותר מההורים גויסו למיו לואים או לתפקידים חיוניים ובן הזוג נאלץ לקיים שגרת משפחה וחיים בהרכב חסר ולהיעדר מהעבודה – לכל הנושאים האלה ועוד נדרשנו לתת מענה". אלו סוגיות המשיכו להעסיק אתכם לכל אורך המערכה? "ככל שנמשך מצב החירום, אנו עוסקים בסוגיות הנוגעות לחיילי מילואים, לעובדים מפונים שלא יכולים לחזור לבתיהם ונמצאים הרחק ממקום ביצוע העבודה, הורים לילדים אשר אחד ההורים מגויס למילואים או לתו פקידים חיוניים. יש מקומות עבודה שנהגו בנדיבות ומצאו לעובדים הסדרי עבודה, כמו עבודה מהבית או עבודה מהמקום שהם פונו אליו. למשל, אם היישוב פונה לים המלח, אז הסייעות מאותו יישוב עובדות בים המלח ומו טפלות בילדים. אבל עכשיו, שישה חודשים מפתיחת המלחמה, המעסיקים רוצים שהעוו בדים יחזרו למקומות העבודה, אף שלפעמים הם נמצאים במרחק שאינו ריאלי להגעה ולחו זרה יום-יומית. אנחנו מתמודדים עם השאלה מה יקרה בטווח הזמן הרחוק יותר אם העובו דים עדיין לא יוכלו לחזור לבתיהם". האם בהתמודדות המורכבת הזאת אתם זוכים לשיתוף פעולה מצד המעסיקים? "יש רצון טוב מצד המעסיקים, אבל הפתרוו נות לא מספקים. יש גם אוזלת יד מצד הממשלה. המדינה לא מעבירה תקו ציבים לפיצוי של הרו שויות המקומיות והן, עם כל הרצון הטוב, חייבות עובדים. זה יוצר בעיה. אנחנו מטפלים בנושא מול מרכז השלטון המקוו מי ומול המעסיקים. אכן יש רצון טוב אך הנושא מורכב". היית אומר שהמלח־ מה המחישה שוב עד כמה העבודה המאורגנת חשו־ בה ונחוצה לעובדים? "אין ספק. במקוו מות עבודה מאורגנים ניתן היה לייצר פתרונות יצירתיים, קיבוציים ופו רטניים, ועד העובדים, וההנהלה ההסתדרות נרתמו למציאת פתרונות שימנעו פגיעה בעובדים ויאזנו בין האילוצים שנוצרו ממצב החירום לבין הצורך להמשיך ולקיים עבודה סדירה. אני חייב לציין לשבח את הסוכנות היהודית, את קק"ל, את האוניבו רסיטאות ואת רוב הרו שויות המקומיות, קופות החולים ורוב המעסיקים שאנו מייצגים בהם את העובדים, אשר יחד עם נציגות העובדים מצאו פתרונות טובים, והעובו דים נהנו מחזרה מהירה לשגרה, מפתרונות כמו עבודה מרחוק ומפתרונות יצירתיים שאפשרו הגנה על זכויותיהם. בבסיס ההסכמות הייתה ההבנה שאין להטיל את כל הנזק על כתפי העובדים ויש לנהוג באיזון ותוך שמירה על זכויותיהם". האם ההירתמות וההתגייסות של העובדים למשימות שנדרשו עקב המצב הזכירו את אלו שבתקופת הקורונה? "כן, אנחנו מציינים לשבח את העובדים, צילום: דוברות ההסתדרות "אנחנו ערים לכך שיש משרות שנעלמות ומשרות חדשות שנוצרות, ואנחנו צריכים להיערך להכשרות מתאימות. אנחנו מקיימים פורומים של חשיבה והיערכות. כבר גילינו שבעולם הבנקאות מצבת כוח האדם בענף ירדה תוך חמש שנים מכוח האדם בשל המהפכה הדיגיטלית" 30%- ב 7
שגם חיים תחת ההגבלות האישיות ותחת אילוצי מצב החירום, וגם הקדישו את עצמם לטובת העבודה כדי לתת שירות לאחרים. זה קרה גם במקומות עבודה באזורי העימות וגם בעורף. כשנופל טיל ומוכרז מצב חירום, כולם מתגייסים לעזור, הרבה מאוד עובדים מתחומים שונים מגיעים ועובדים כצוות: עובדים סוציאליים, צוותים רפואיים, עובדי עירייה רבים, אלה שמגיעים לאזור, נותנים סיוע רפואי מיידי, מאבטחים אותו, דואגים למתן סיוע מיידי ודיור חלופי למי שביתם נפגע ועוד - ממש צוות שלם שמגיע למקום. מי עושה את זה? העובדים, צוותים רפואיים, מד"א, כבאים, אנשי שיטור עירוני, משטו רה, העובדים של העירייה, העובדים הסוו ציאליים, הצוותים המנהליים. אנחנו מאוד מאוד מעריכים ומוקירים את התפקוד שלהם בתקופת החירום". זוהי לא הפעם הראשונה שזה קורה. חמש השנים האחרונות התאפיינו במשבר רודף משבר. "בתקופה שבה אני מכהן חווינו משברים גדולים ומשמעותיים. עברנו הרבה – קורונה, מבצעים צבאיים, התפרצות של אינפלציה, מערכות בחירות רבות שמשפיעות על תקו ציב המדינה שמשפיע על העובדים, מחאה אזרחית ועכשיו מלחמה – כל זה בחמש השו נים האחרונות. לא היה לנו רגע דל. למרות זאת, נחתם על-ידי ההסתדרות הסכם מסו גרת אשר מיטיב עם העובדים ויוצר ודאות ויציבות במשק, ולאחר ההסכם הזה נחתמים מדי שבוע הסכמים ברמת האיגוד המקצועי וברמת מקומות העבודה. אנחנו מתמודדים גם עם המשברים הביטחוניים והכלכליים וגם עם האתגרים הקשורים לקידום זכויות העובו דים. זו הייתה תקופה סוערת ואינטנסיבית עם הישגים משמעותיים שנשענים גם על ועדי עובדים מגויסים ומביני עניין. זה רק גרם לי לרצות להעלות הילוך, להמשיך בעשייה ולהו תגבר על האתגרים שמגיעים לפתחנו חדשות לבקרים. למדתי להעריך את הקשר הטוב עם השותפים לעשייה מבית ומחוצה לו, ובהם מעסיקים שהושיטו יד ושיתפו פעולה". תוכל לתת דוגמה לשיתוף פעולה משמעו־ תי למול מעסיקים? "כן. הסכם המסגרת שנחתם לפני המלו חמה מהווה עוגן של יציבות לעובדים. יש בו הטבות ותוספות שכר משמעותיות. בנוסף יש בו קיצור שבוע העבודה, דבר שלא קרה כבר למעלה מעשור, כך שבמהלך שנתיים, שבוע העבודה של העובדים המאורגנים בשירות שעות עבודה 42- הציבורי יקוצר ויירד מ שעות. זהו הישג חשוב שהגיע 40- שבועיות ל כדרישה של יו"ר ההסתדרות ארנון בר-דוד כחלק מכלל הישגי ההסכם שמשקף צעד גדול לקראת המצב במדינות המפותחות, בהן הפו ריון גדל ושעות העבודה מתקצרות. האיזון בין בית לעבודה ישתפר, מצד אחד יישאר זמן פנוי לעובדים, ומצד שני יגדל הפריון. אני מקווה שכל המשק ילך בכיוון הזה ושבקרוב יהיה צו הרחבה שיקבע נורמה חדשה של מקו שעות עבודה, שמהוות איזון נכון 40 סימום בין פנאי לעבודה". מאלו הישגים נוספים שרשמתם העובדים כבר נהנים? "מעבר להסכם המסגרת שהוא ברמת המשק כולו, ישנם הסכמים בסקטורים גדוו לים, כמו זה של תומכות החינוך, מזכירות בתי הספר ברשויות המקומיות ועובדי הרשויות המקומיות בכלל. יש גם הסכמים לעובדי האוניברסיטאות וקופות החולים. מדי שבוע נחתמים גם הסכמים ברמת מקום העבודה הבודד. אנחנו נותנים תשומת לב למקומות עבודה קטנים וגדולים כאחד. לאחרונה התו מודדנו עם מיזוג של בנקים ודאגנו לעובדים בבנקים שמוזגו. התארגנו מקומות עבודה חדו שים שלטובת עובדיהם נחתמו הסכמים קיו בוציים, ובמקביל, בכל מקום עבודה שתוקף ההסכם הקיבוצי שלו מסתיים, אנחנו נרתמים לחידושו לאחר משא ומתן. הסכמים קיבוציים נחתמו בכל חברות הביטוח המיוצגות על ידיו נו, וגם חודשו הסכמים בבנקים, בחטיבת המו סחר. אנחנו נכונים לתת סיוע ולהצטרף לכל משא ומתן כדי להשתפר יחד ולשפר זכויות לעובדים. "בנוסף לחתימה על הסכמים קיבוציים, אנחנו מטפלים ביחסי עבודה שוטפים במקוו מות העבודה, מגשרים על חילוקי דעות, לעו תים נאבקים על דרישות העובדים, עומדים על מה שחשוב לנו, הן ברמת מקום העבודה והן ברמת הפרט". תוכל לספר גם על ההסכם החשוב שנחתם להסדרת התנאים של תומכות החינוך ברשויות המקומיות? ו � אלף ע 55 "מדובר בהסכם שחל על כבדות, שקבע שכר מינימום סקטוריאלי ולא עוד שכר בסיס שהוא מתחת לשכר המינימום והצורך בהשלמה לשכר המינימום. שכר המיו שקל לתומכת חינוך בגן/ 7,200 נימום הוא כיתה. זה הסכם ששינה את מנגנון טבלאות השכר הקיים בשירות הציבורי. בנוסף, יזכו העובדות לתוספות נלוות על השתלמויות והכשרות. מדובר ברפורמה במקצוע שכוללת קידום במעמד, עדכון מקצועי באמצעות השו תלמויות והכשרות שילווה בקידום שכר בגין השכלה, קידום מקצועי ותוספת ותק. באמצו עות ההסכם הזה הפכנו את המקצוע לפרוו פסיה פדגוגית, והשינוי בא לידי ביטוי גם בשם המקצוע – מ'סייעות' ל'תומכות חינוך'. אני מקווה שבעקבות ההסכם המהפכני הזה נצליח לשנות את התפיסה גם לגבי סקטורים נוספים. "נוסף על כך, תומכות החינוך נהנות מפו עילויות ענפה של העמותות לקידום מקצועיחברתי, מועדון 'שלך', שנוסף על סל ההטבות שמציעה ההסתדרות. בתור חברות הסתדרות, הן נהנות מרובד ההטבות של ההסתדרות, ומתוקף חברותן בהסתדרות המעוף, ההסכם הקיבוצי של תומכות החינוך חל עליהן. אני מאוד גאה בתומכות החינוך שזוכות כעת לתו גמול ראוי לנוכח עבודתן המשמעותית". אני מניח שההישגים האלו היו כרוכים במאבקים שחייבו נחישות רבה. "נכון, את ההישגים האלה הבאנו לאחר מאבק ממושך – חמש שנים של משא ומתן מורכב עם הרבה מחשבה וצליחת משוכות, עד שהיה פיצוח והגענו להסכם. הגב החזק שקיבלנו מיו"ר ההסתדרות, ארנון בר-דוד, לצד השקעה ומחשבה עם מעוף מצד צוות הסתדרות המעוף שקידם את הנושא, ויחד עם המעסיק, השלטון המקומי ואגף הממונה על השכר במשרד האוצר, הגענו בסוף להסכם ייחודי, מרחיק לכת ופורץ דרך בכל קנה מידה בשירות הציבורי". אלו אתגרים נוספים נמצאים על סדר היום של הסתדרות המעוף? "ברמה הלאומית כמובן שאנו מייחלים להשבת החטופים, לשלום החיילים ולחזרת כל התושבים לבתיהם בשלום ובשלווה ולתו קופה רגועה ויציבה יותר לעם ישראל. ברמת האיגוד המקצועי ויחסי העבודה בכלל, ניצו בים אתגרים גדולים לפנינו. אנחנו נערכים לשינויים מרחיקי לכת בעולם העבודה בעידן החדש. מדי יום אנחנו מרגישים את השפעוו תיה של המהפכה הדיגיטלית. אנחנו ערים "יצאנו ליישובי העימות לפגוש את העובדים שאנחנו מייצגים, כאלה שפונו מבתיהם וכאלה שהתגייסו לסייע, ובהם כבאים, עובדי מד"א וקופת חולים. תמכנו בהם וניסינו לענות על צרכים שהמדינה לא סיפקה להם" 8
לעובדה שהבינה המלאכותית כבר כאן והיא מתפתחת בצעדי ענק. משרות נעלמות ומשו רות חדשות נוצרות, ואנחנו חייבים להקדים ולהיערך באמצעות הבנת התופעה, ממדיה, מהן המשרות שבסכנה להיעלם, מהן ההזדו מנויות של תחומים שיזדקקו בהם לעובדים, להיערך להכשרות מתאימות ולקדם את פני השינוי שאנחנו ערוכים לו. בהקשר הזה אנו חנו מקיימים פורומים של חשיבה והיערכות בשיתוף מומחים, המעסיקים, ועדי העובדים ושחקנים במגרש יחסי העבודה. "בעולם הבנקאות, הדיגיטציה נותנת את אותותיה באופן בולט ואנו עדים ליריו דה חדה במצבת כוח האדם בענף בשל סגיו רה של סניפים רבים. כיוון שפעולות רבות מבוצעות בידי הלקוחות בדיגיטל, העובדים עברו לעבוד באופן מרוכז במשרדי בק-אופיס וכך קורה גם בענפים נוספים. בענפי הייצור והשיווק, אנו עדים לדוגמה למלגזות אוטונוו מיות במחסנים ובמרלו"גים שמתנהלים באופן דיגיטלי בפיקוח בלבד, או לקופות עצמיות, כמעט ללא צורך במפעילים אנושיים. בנוסף, המעבר לעבודה מרחוק והשינוי בהתנהלותם של מקומות עבודה מסורתיים מעלים שאלות הנוגעות לזכויות עובדים, זכות לפרטיות, זכות להתארגנות ואיזון בין שעות עבודה לשעות הפנאי. כך למשל עולות שאלות כמו: האם החיבור מרחוק מחייב את העובד להיות זמין כל הזמן? מהן ההשלכות הצפויות על העובדים ונציגותם מהשינויים האלה? הגיעה העת להיערך לשינויים האלו – ועדיף שעה אחת קודם". מה כוללת ההיערכות שלכם בנושא? "ערכנו מיפוי של המקצועות בסיכון. בדו קנו אלו מהם בסכנה מיידית להיעלם ואילו בסכנה פחותה. גילינו, למשל, שסיעוד ועזרה לאנשים הן משרות בסיכון נמוך, אבל מקצוו עות רבים נמצאים בסיכון גבוה יותר בעידן הטכנולוגי החדש. אנחנו מתמודדים עם דיו גיטציה שמתפתחת בקצב מהיר ולא עוצמים עיניים למול הנעשה – זו מהפכה שמדאיגה אותנו, אבל אנחנו גם מחפשים את ההזדמו נויות שהיא מביאה איתה". אלו הזדמנויות מביאה איתה, לתפישתך, המהפכה הזאת בעולם העבודה? "יתפתחו מקצועות חדשים. מאחורי הביו נה המלאכותית יצטרכו מומחים ומפתחים, עובדים שיעסקו במשרות אחרות - אולי לא משרות של עובדי דלפק, אבל משרות של פיקוח, ביקורת ומשרות נוספות. אנו עורכים כעת מחקר מעמיק בנושא ופועלים כדי להו תמודד טוב יותר עם השינוי שמתרחש בעולם העבודה". כל זה דורש בוודאי המון אומץ ופתיחות מחשבתית מצד האיגוד המקצועי. "אנחנו ערים לכך. ההסכמים הקיבוציים שלנו יותר מתקדמים, אנחנו משלבים כבר עבודה מהבית, שהביאה איתה גם אתגרים גדולים. הדיגיטציה טשטשה אצלנו קצת את הגבול בין זמן עבודה לזמן מנוחה, כי . הציפייה ממך בתור עובד 24/7 אתה מחובר היא שתענה בכל רגע בזמן אמת. כדי להתו מודד עם האתגר הזה אנחנו חוקרים אותו, לומדים מהניסיון שנצבר בעולם, ומאמצים עמדות וגילויי דעת שפורסמו בעולם בגופים נחשבים, ובהם ארגון העבודה הבינלאומי. המגמה העולמית והנחיות ארגון העבודה הבינלאומי קובעות שיש לעובד חובה להיות מחובר בזמן העבודה, וזכות שלא להיות מחובר בזמנו הפנוי, ויש להגדיר זאת באופן ברור". מה תרצה לאחל לעובדים בתקופה מא־ תגרת כזו? ״המשימות הרבות והתקופה המאתגרת רק הגבירו אצלי את הרצון לפעול, לקדם, לעשות יותר ולהצליח. אני מאחל לעצמנו להמשיך לעמוד בהצלחה באתגרים הקיימים והחדשים שעוד צפויים לנו, להגיע להישגים נוספים עבור העובדות והעובדים המיוצגים בהסתדרות עובדי המעוף, כפי שהם ראויים להם. זוהי גם הזדמנות להביע תודה והערכה לעובדים המו סורים של הסתדרות המעוף ולשיתוף הפעולה עם יו"ר ההסתדרות, חבריי ראשי המרחבים, ראשי האיגודים המקצועיים, ראשי האגפים והמחלקות וכמובן ראשי וחברי ועדי העובדים בכל מקומות העבודה, שאני כל כך מעריך ואוהב לעבוד איתם". צילום: באדיבות הסתדרות המעוף 9
Unsplash צילום: 10
"אני לוחם אש, אבל מעולם לא הייתי לוחם קרבי" שנה, אבל שום דבר לא הכין אותו 32 יואל דמרי כבאי כבר לתרחיש שבו חיילים יעלו על המנוף שלו כדי להילחם רפי שיטרית, | במחבלים שמתבצרים בתחנת משטרה 7 מפקד משמרת בתחנת נתיבות, היה אמור בבוקר באוקטובר לסיים לעבוד ולצאת לרכיבה על אופניים עם חברו לעבודה יבגני גלסקי, אבל הבין שהוא צריך להישאר לתגבר את התחנה, וגילה שגלסקי נהרג בפעילות — ניצן צבי כהן י ), כבאי ותיק מתחנת 60( ואל דמרי נתיבות, התעורר בביתו באשקלון באוקטובר. 7 מרעש האזעקות בבוקר באותו יום לקח יום חופש לכבוד שמחת תורה, אבל מיד הבין שמשהו לא כשורה, ולבש את המדים. ואכן, תוך דקות ספורות התקשרו אליו מהתחנה וקראו לו לבוא. "עליתי לאוטו. מהניסיון אני כבר יודע ק � אי אפשר לנסוע כשיש מת 34 שמכביש פת טילים. נסעתי בכביש העוקף, והגעתי לשדרות, ליד מכללת ספיר. אני מגיע לשם ורואה שם שוטרים עם נשקים שלופים. אמרתי להם שאני בדרך לתחנה, והם אמרו לי 'מכאן – אל תיסע'. נסעתי דרך קיבוץ רוחמה ומבועים". כשהגיע לתחנה, שלח אותו מפקד המו שמרת להפעיל לסירוגין שניים מהכלים כבאים מהעוטף מספרים באוקטובר 7 על 11
הכבדים של הכבאות – את ה'אשד', משאית י � קוב מים ומשמשת לכ 13 הנושאת עליה כבוי שריפות, ומשאית מנוף. שניהם כלים הדורשים רמה גבוהה במיוחד של מיומנות שנותיו בכבאות. 32- וניסיון, שדמרי רכש ב בשעות הבוקר, השתתף דמרי במאמצי הכיבוי האינטנסיביים בכמה מפעלים שנו ,11:00 פגעו מירי הטילים הכבד. בסביבות התבקש דמרי לנסוע לשדרות עם משאית המנוף. "שאלתי את המפקד: 'מה המשימה בשו דרות? שריפת מבנה? מפעל? נפילה? חיו לוץ?' אמר לי שידברו איתי בדרך ויכוונו אותי למשימה. לקחתי איתי כבאי צעיר מהתחנה ונסענו. כל הזמן מחפשים את הדו רכים הבטוחות עם הסיכון הנמוך ביותר, כי אנחנו עם כלי רכב גדול, בולט ואיטי. כשו נכנסתי לשדרות, התחלתי לראות את ממדי האסון. מכוניות ירויות, שרופות והפוכות בכל מקום. גופות של אנשים שיצאו לעשות ספורט בבוקר. מראות זוועה, קשים גם לכו באי שכבר ראה דברים בחייו". בדרך, התקשרו אליו מהימ"מ, והנחו אותו להגיע לתחנת המשטרה. "הגעתי לשם מחבלים, 26 ואמרו לי: 'בתוך התחנה יש שוטרים הרוגים ושוטרים פצועים. אנחו נו צריכים שתעלה אותנו עם המנוף לגג. התחלנו לדבר על איך נכון לעשות את זה. איך למקם את המנוף כך שלא איחשף לאש מהחלונות. מיקמנו את המנוף, והתחלתי להעלות את הלוחמים לגג – כל פעם שלוו שה או ארבעה. "זה היה מפחיד. בטח שפחדתי. אתה שומע את היריות, רואה את הקרב. גם הלוחמים מסביב היו דרוכים מאוד. אני לא רגיל לירי. אני לוחם אש, אבל מעולם לא הייתי לוחם קרבי. לידי היו כל הזמן צלפים שכיוונו אל החלונות, וגם הלוחמים שהו עליתי, עלו תוך כדי שהם יורים לחלונות מתוך סל המנוף – הכול כדי למנוע מהו מחבלים לירות לעברנו. הייתי צריך פשוט לסמוך על הלוחמים". דמרי נשאר בשטח שעות ארוכות, עולה ויורד מהכלי לפי דרישת הכוחות הלוחמים – פעם מעלה תחמושת, פעם מוריד לוחמי ימ"מ פצועים ופעם מעלה לוחמים נוספים שיחליפו אותם בקרב. "תפעול המנוף הוא מתוך מושב שליטה על הפלטפורמה שבאו חורי המשאית. בכל פעם עליתי לתפעל, ואז ירדתי לרוץ להסתתר. מדי פעם נשמו עת עוד אזעקה, ויש עוד מטח טילים. מדי רפי שיטרית (מימין) ויואל דמרי. "אנחנו גוף שצוות ומשמרת בו הם ממש קבוצה, וזה דבר מאוד משמעותי שעוזר להתגבר ביחד על קשיים" (צילומים: אלבומים פרטיים) "זה היה מפחיד. בטח שפחדתי. אתה שומע את היריות, רואה את הקרב. גם הלוחמים מסביב היו דרוכים מאוד. אני לא רגיל לירי. לידי היו כל הזמן צלפים שכיוונו אל החלונות, וגם הלוחמים שהעליתי, עלו תוך כדי שהם יורים לחלונות מתוך סל המנוף – הכול כדי למנוע מהמחבלים לירות לעברנו. הייתי צריך פשוט לסמוך על הלוחמים" 12
פעם אמרו לי להזיז את המנוף, וירו לעבר המבנה טילים עד שהתחנה עלתה באש עם עשן סמיך". הוא נשאר בשטח עם לוחמי הימ"מ משעות אחר הצהריים עד הערב. "למרות הפחד, התחושה הייתה שאני ממלא את התו כלית שלי. שהמנוף הוא בעל ערך ומציל חיי אדם. מה שעשה לי טוב בתוך התופת, היה הידיעה שאני מצליח להציל שוטרים ולוחמים. גם אנשי הימ"מ כל הזמן אמרו לי את זה, שבלי המנוף היה הרבה יותר קשה. רק כשנגמר האירוע, ויצאתי לכיוון התחו נה, התחלתי לגלות את מי איבדנו. שמעתי על יבגני מהתחנה שלנו שנרצח, וחברים נוספים. זה היה קשה מאוד. כשהאדרנלין יורד, גודל האירוע מכה בך. "יש לנו ליווי בתחנה, ושיחות עם מערך חוסן של הכבאות. אבל בעיקר מה שנותן את הכוח, זה החברים שיודעים להיות שם האחד בשביל השני. אנחנו מדברים על זה המון". "יצאנו גם כשידענו שאנחנו מסתכנים. זו העבודה של לוחם אש" ת � ), מפקד משמרת ב 44 רפי שיטרית ( חנת נתיבות, היה אמור לסיים משמרת באוקטובר, ולצאת עם 7- בבוקר ב 07:00- ב קבוצת חברים לרכיבה על אופניים בשטח באזור קיבוץ בארי. "אני וחבר לעבודה ולקבוצת הרכיבה, יבגני גלסקי ז"ל, התו וישבנו לשתות קפה כדי 05:30- עוררנו ב להתארגן לרכיבה. היו אמורים לבוא להחו 06:28- ליף אותנו מעט יותר מוקדם, אבל ב הגיע המטח. מתקפת טילים מטורפת שאני לא זוכר כמוה, ואני מתגורר בשדרות כבר שנה. הרגשתי מיד שמשהו שונה, אני 20 לא יודע להסביר את זה. נכנסנו לממ"ד, וחיכינו לקבל קריאות על נפילות. "באותו היום, הירי פשוט לא הפסיק, על כל היישובים. יצרתי קשר עם מפקד צוות שלנו שהיה בחניון רעים, באבטחה של פסטיבל נובה, ואמרתי לו: 'תגיעו כמה שיותר מהר לתחנה. תשאירו את הציוד, תעזבו הכול ותגיעו'. התקשרתי גם לצוות שהיה אמור להחליף אותם, ואמרתי להם להגיע לתחנה. בשלב הזה, ידענו רק על ירי הטילים ולא על חדירת המחבלים, אבל הייתה לי תחושת בטן שזה אירוע אחר. בדיעבד, הבנתי שבסבירות גבוהה החיים שלהם ניצלו בזכות זה שיצאו משם בזמן. התחלנו להבין 07:20 "רק בסביבות שיש חדירת מחבלים, אבל עדיין לא הייתה תמונה מלאה. הגיעו התמונות ברשתות החברתיות של הטנדר הראשון שצולם בשו כבאים 30 דרות. בשלב הזה היינו בערך מהם בתחנה בנתיבות, עוד 15- במרחב, שכ שמונה באופקים וארבעה באשכול. "הצוות באשכול יצר איתנו קשר ודיווח שהם שומעים יריות מקרוב, וגם דיבורים בערבית. בהתחלה אמרנו להם להישאר במיגון, אבל בשלב מסוים החלטנו להנחות אותם לצאת מהתחנה, שהיא קראוון עם 100- מיגונית חשופה בחוץ. המחבלים היו כ מטרים מהם. הכבאים יצאו והסתתרו במוו צ � בערך, אז ה 11:00 סך סמוך למועצה עד ליחו לחלץ אותם למוקד החירום הממוגן של המועצה. רק ביום ראשון פינו אותם מהאזור. "כשהבנתי שיש מחבלים בשדרות, בדו קתי מה קורה בבית, עם אישתי והילדים. היא ביקשה ממני להגיע כמה שיותר מהר, אבל הסברתי שאני פשוט לא יכול לצאת, גם בגלל העבודה, שאני מפקד בה על הכוו חות, וגם בגלל המצב בדרכים. אמרתי לה לסגור את כל דלתות הבית שלנו ולהסתגר בממ"ד. שאלתי אותה מה עם הילדים. שלוו שה היו איתה בממ"ד, אבל הקטן – בן תשע, התברר לי שהלך לישון אצל גיסי בקיבוץ ניר עם. זה שינה את התמונה. הבנתי שבו רגע שמפקד התחנה יגיע, אני חייב לצאת מנתיבות לכיוון שדרות ולחלץ את הילד מהקיבוץ. "ידעתי מה הצירים שבעייתי לנוע בהם. יצאתי לשדרות דרך השטח, נכנסתי לעיר ושמעתי יריות מכל כיוון. שקלתי בכל צומת לאן לפנות. בסופו של דבר, הגעתי הביתה, כי הבנתי שבשלב הזה, פשוט בלתי אפשרי להגיע לקיבוץ, כי מתנהלים קרבות גם בתוכו וגם סביבו. אלה היו שעתיים של נצח. לא יכולתי לשבת בבית, אבל הבנתי גם שאין לי ממש ברירה. בסופו של דבר, , החלטתי לצאת להביא את 12:00 בסביבות הילד. "כשהגעתי לצומת שדרות, אחד השוטו רים שראה שאני עם מדי כבאי ניגש אליי 200 .' ואמר לי: 'יש פה כבאי שלכם, שנהרג מטרים מהצומת. שאלתי אם הוא יודע מי זה, והוא ידע רק לומר שזה בחור חסון, עם קעקוע על כל היד. בדיוק התיאור של יבו גני. החבר מהמשמרת, שהיה אמור לצאת איתי לרכיבה באותו בוקר. היום אנחנו יודו עים שהיה בדרכו הביתה. "בצומת שדרות הכול היה פשוט תופת. מסביב המוני כלי רכב שרופים ופגועים. גופות רבות שמוטלות על הקרקע. אבל הייתי חדור מטרה להביא את הילד. הצלחו תי איכשהו לשכנע את אחד השוטרים שם לאשר לי לעבור לכיוון הקיבוץ, ובכניסה דיברתי עם הרבש"צ ועם הכוחות שאפשו רו לי להיכנס פנימה. הגעתי לילד, לקחתי א 27 יבגני גלסקי ז"ל (צילום: מתוך רשתות חברתיות, שימוש לפי סעיף לחוק זכויות יוצרים) "כשהגעתי לצומת שדרות, אחד השוטרים שראה שאני עם מדי כבאי ניגש מטרים מהצומת. שאלתי אם 200 .' אליי ואמר לי: 'יש פה כבאי שלכם, שנהרג הוא יודע מי זה, והוא ידע רק לומר שזה בחור חסון, עם קעקוע על כל היד. בדיוק התיאור של יבגני. החבר מהמשמרת, שהיה אמור לצאת איתי לרכיבה באותו בוקר. היום אנחנו יודעים שהיה בדרכו הביתה" 13
יואל דמרי. "מה שנותן את הכוח, זה החברים בתחנה שיודעים להיות שם האחד בשביל השני" (צילום: אלבום פרטי) אותו, השכבתי אותו באוטו כדי שלא ירים את הראש ולא יראה כלום, והחזרתי אותו הביתה. "רק כשחזרתי עם הילד הביתה יכולתי לנשום שוב, אבל האירוע מסביב נמשך, וצו ריך לחזור לעבוד. כבר באותו היום חזרתי לתחנה. זה לא היה פשוט, להחליט להשאיר את המשפחה לבד. כל היום קיבלנו עוד מידע על חברים שנהרגו, שנעדרו. חברים מהרכיבה, מקבוצת הריצה. אבל התפקיד שלנו הוא להיות בשטח ולהציל חיים. טיו פלנו בהמון אירועים – פגיעות ישירות, שריפות מרקטות, שריפות של מבנים. בימים הראשונים כל הצוותים כמעט היו בשטח, ובכוחות מתוגברים, כשעוד היו מחבלים בגזרה מסביב. "כל הזמן קיבלנו החלטות קשות – אספו נו מידע מכל גופי הביטחון על כל זירה וכל דרך. התקשרנו לצבא, למשטרה, לרבש"צים ולקב"טים, להבין איפה יש דיווחים וחשש למחבלים, ולפי זה להחליט אם להוציא צוותים לאירוע או לא. מפו קדים הובילו את הכוח ועשו בדיקות מקדימות. כשהייתה סכנה לחיי אדם – יצאנו גם כשידענו שאנחנו מסתכנים. זו העבודה של לוחם אש. " ה ג ב נ ו לאירועים גם בעוו טף, בכיסופים ובבארי. זה לא פשוט, אבל אין ברירה – אין מי שיו עשה את זה. בחודו שיים הראשונים, עומס העבודה היה מטורף, עם משמו רות של יממה כן, ,24/24 . יממה לא עם עבודה ואירוו עים מסביב לשעון, פעילות בעצימות גבוהה מאוד. רוב לוחמי האש מתגוו ררים בעוטף, והמו שפחות שלנו פונו, אז לצד העומס הגו דול הייתה גם דאגה לבית ולמשפחה. ולצד זה – מוטיבו ציה מאוד גבוהה, ונוכחות מלאה. "קיבלנו סיוע גם ברמה המחוזית וגם ברמה הארצית, עם הרבה מאוד כוחות שתו גברו אותנו והקלו עלינו, ועדיין זו הייתה עבודה מאוד אינטנסטיבית. בחודש האחרון זה התחיל מעט להירגע, אבל אנחנו עדיין לא בשגרה. מדי יום נורים מטחים, ורק אתו רקטות לנתיבות וירי לעוטף. 40 מול היו אבל ככל שהתמרון הקרקעי נמשך, הרגשנו את התוצאות". "עוד ייקח לי זמן לעכל את מה שקרה, ולא רק לי – לכל עם ישראל. האובדן האישי נבלע בתוך האסון הלאומי, ובעו צם עוד לא ממש הגענו להתעסק בו. היו לוויות, ניחום אבלים. אלה חברים שהלכו וזה לא פשוט. אבל אתה מבין שאתה נחוץ, וחייב להיות מפוקס גם בשביל העבודה וגם בשביל המשפחה. שזה לא אירוע 'של רפי', אלא אירוע שפגע בכולנו. השאיפה היא באמת שנוכל לחיות בעתיד הקרוב בשדו רות ובכל יישובי העוטף בלי לדאוג לעתיד ילדינו". "הכבאים בתקופה הזו מקבלים עזרה. יש לנו בכבאות מערך חוסן מצוין שליווה לאורך כל התקופה את התחנה וגם כל אחד ברמה האישית. בתור מפקדים, אנחנו תמיד עם אצבע על הדופק, בודקים מה הצרכים של האנשים שלנו, ומבקשים לתת מענה ולתמוך עד כמה שאפשר. מה שעוזר זה שהכבאים מאוד האחד בשביל השני. מאוד מגובשים. "אנחנו גוף שצוות ומשמרת בו הם ממש קבוצה, וזה דבר מאוד משמעותי שעוזר להתגבר ביחד על קשיים, תוך שמירה על רציפות תפקודית. זה מערך עם חוסן מאוד חזק, וזה מתבטא בעיקר באנשים שעובדים בו. זה הופך את זה לקצת יותר קל. ולצד זה, יש מחויבות ומסירות שקיימת גם בשגרה וגם בחירום". "עוד ייקח לי זמן לעכל את מה שקרה, ולא רק לי – לכל עם ישראל. האובדן האישי נבלע בתוך האסון הלאומי, ובעצם עוד לא ממש הגענו להתעסק בו. היו לוויות, ניחום אבלים. אלה חברים שהלכו וזה לא פשוט. אבל אתה מבין שאתה נחוץ, וחייב להיות מפוקס גם בשביל העבודה וגם בשביל המשפחה. שזה לא אירוע 'של רפי', אלא אירוע שפגע בכולנו" 14
תומכות חינוך על הרפורמה במקצוע: "אני כבר לא מרגישה שקופה, מרגישה שרואים אותנו" מימין: אתי דוד, מישלין עטיה, ענת זדה וכרמלה פורת (צילום: ניצן צבי כהן) אתי דוד, מישלין עטיה, כרמלה פורת וענת זדה, ארבע תומכות חינוך וחברות ועדים ברשויות בהן הן עובדות וחברות הנהגת תומכות החינוך הארצית בהסתדרות המעוף, מספרות על חשיבות ההכרה בעשייה החינוכית שלהן, ועל משמעות לאחר 2023- השינויים הדרמטיים בשכר ובתנאי ההעסקה בהסכם שנחתם ב פורת: "עם העלאת השכר ויצירת אופק התקדמות, הביקוש | חודשים של משא ומתן למקצוע יעלה" באתר החדשות דבר 13.8.2023- פורסם ב — ניצן צבי כהן 15
" זה היה יום של חג", אמרה אתי דוד, ק � שנים בגני ת 22 תומכת חינוך מזה שורת בבאר יעקב, לאחר אירוע החתיו מה על הסכם הרפורמה בשכר תומכות החינוך. "אחרי כל כך הרבה שנים, סוף סוף מתייחסים אלינו כאל נשות חינוך, עובדות מקצועיות". הרפורמה במקצוע תומכות החינוך בגני הילדים ובבתי הספר, שנקראו עד היום סייעות, יצאה לדרך, הסכם הרפורמה נחתם על ידי יו"ר ההסתדרות ארנון בר-דוד, יו"ר הסתדרות המעוף גיל בר-טל, הממונה על השכר באוצר אפי מלכין ויו"ר מרכז השלו טון המקומי חיים ביבס. היא כוללת שינוי מהיסוד של מבנה ההעסקה במקצוע: שכר , ויעמוד מעתה 20%- היסוד יועלה ביותר מ ו � שקלים, לצד ת 8,000 שקל עד 7,000 על ת � שקלים בכל שנה; הש 50 ספת ותק של למויות והכשרות שיזכו בתוספות שכר של שקלים בחודש, וכן מסלול 1,600- ל 400 בין הכשרה לתואר אקדמי; קיצור שבוע העבוו שעות ובחינת קיצור נוסף בהמשך 40- דה ל ושורה של שיפורים נוספים בתנאי העבודה. דוד הגיעה לחתימת ההסכם בבית ההסו תדרות יחד עם שלוש סייעות ותיקות, שנלו חמות כבר שנים על שיפור התנאים במקצוע. בשיחה עם 'דבר' הן סיפרו על ההישגים המשמעותיים מבחינתן, על הדרך הארוכה להסכם, וההשפעות על השטח. "ההישג הגדול ביותר של הרפורמה מבו חינתי, זו ההכרה, לא הכסף", אמרה דוד. "זו ההבנה שגן ילדים לא יכול לפעול בלי תומכת חינוך. זה הגיע אחרי שנים שמזלזלים בנו, קוו ראים לנו מפונקות. אומרים עלינו 'מה הן כבר עושות, מכינות ארוחת בוקר?'. יו"ר ההסתו דרות ארנון בר-דוד ויו"ר הסתדרות המעוף עו"ד גיל בר-טל, הביאו את כל המדינה לתוו בנה שתומכת החינוך היא העוגן בגן הילדים". "אנחנו נשות חינוך לכל דבר ועניין" 30 מישלין עטיה, תומכת חינוך מזה שנים עם מומחיות בתחום האוריינות והאומו נות, אמרה ששינוי שם המקצוע מסייעת לתומכת חינוך מבטא שינוי שכבר קייים בשטח במהות התפקיד. "פעם סייעות היו ממוקדות באוכל ובתחזוקה של הגנים. בימי ההורים שלנו, סייעות רבות לא ידעו לקרוא מ � התחילו לדרוש ל 1994 ולכתוב. רק בשנת שנות לימוד. אבל היום סייעות 12 קצוע הזה הן נשות חינוך לכל דבר ועניין – יושבות עם הילדים ומלמדות אוריינות, כתיבה, חשבון. מתחילים לעבוד על הכישורים הללו כבר בגן חובה וטרום חובה. הסייעת היום היא יד ימינה של הגננת, גם במישור הפדגוגי". 30 כרמלה פורת, תומכת חינוך מזה שנים בעיריית אשדוד, סיפרה על הגדלת האחריות של תומכות החינוך, גם בהיבט החינוכי. "היום ברוב המשפחות שני בני הזוג עובדים, וגם עושים קריירה", היא סיפרה, בבוקר היו אולי 8:00 "אם בעבר עד השעה שלוש משפחות שהביאו את הילדים שלהם , ורוב הילדים 7:30- לגן, היום הגן נפתח ב כבר מגיעים בשעה הזו. הגננות מגיעות לגן 30-35 , ועד אז הסייעות לבד עם 8:00- רק ב ילדים. הרבה פעמים הן אלו שקולטות את הילדים בגן, משוחחות עם ההורים ושומעות מה קרה בלילה, איך הילד בבית". שנים 23 ענת זדה, תומכת חינוך מזה בעיריית בת ים, הוסיפה שלצד התרחבות התפקיד להיבטים פדגוגיים, הרפורמות של השנים האחרונות הגבירו את עומס המטו לות על העובדות. כך למשל, הרפורמה של אפשרה הרשמת ילדים 3 חינוך חובה מגיל שאינם גמולים מחיתולים לגני עירייה, ולצד הטיפול דרשה מתומכות החינוך גם הקניית מיומנויות בסיסיות. "אנחנו מתעסקות גם בקקי ובפיפי, אבל גם בהכנה של הילדים מבחינה פדגוגית לגן טרום חובה וחובה", סיפרה זדה, "מקבלות אותם תינוקות ממש, אבל צריכות להביא אותם לנקודה שבה הם יודעים לשבת ליד שולחן. אלו דברים שבו תקופות אחרות אולי ההורים היו עובדים עליהם עם הילדים שלהם, והיום כששני ההורים עובדים במשרה מלאה, זה נוסף לאו חריות של גן הילדים". זדה ציינה גם את הרפורמה בחינוך המיוחד, שהגבירה שילוב ילדים עם מוגבו לויות בגנים רגילים, כמרכיב בהגדלת העוו מס שלא בא לידי ביטוי בתגמול כלשהו. לדבריה, התרחבות המטלות הגבירה את השחיקה ואת התסכול מהפער בין השכר לציפיות. ארבעתן סיפרו על מצוקת כוח האדם הגדולה במקצוע בשנים האחרונות. הן ראו סייעות רבות שעזבו את המקצוע, וצעירות שלא נכנסו אליו, כי האמינו שימצאו עבודה קלה יותר ובשכר מתגמל יותר. המשמעות הייתה עליה בעומס על העובדות הקיימות. שנה, נשים היו עומדות בתור 20 "לפני כדי להיכנס למקצוע", אמרה פורת, "כבר כמה שנים שצעירות כמעט ולא באות. אנו חנו מקוות ומאמינות שעם העלאת השכר ויצירת אופק התקדמות, הביקוש למקצוע יעלה, עובדות חדשות יצטרפו וגם העומו סים ירדו". ההישגים: "ההסכם שם סוף להשלמה לשכר מינימום. אני כבר לא מרגישה שקופה" לצד ההכרה בעבודתן החינוכית ובחשיו בותה, הן הסבירו את המשמעויות של שיפור תנאי העבודה, ובראשן הגדלת שכר הבסיס, שקלים לסייעת צמודה, 7,000 שיעמוד על 8,000- שקלים לסייעת בגן ילדים, ו 7,200 שקלים לסייעת בחינוך המיוחד הבינוני והקשה. לדברי זדה, "צריך להבין שעד היום שכר הבסיס היה נמוך מאוד, לפעמים סדר שקלים, ורוב תומכות החינוך 3,500 גודל של קיבלו רכיבי השלמה לשכר מינימום. ההסכם החדש שם סוף לתופעה הזו, עם שכר יסוד ראוי ומנגנון וותק שמעלה אותו לאורך השו נים. בעקבות ההסכם החדש אני כבר לא מרו גישה שקופה, מרגישה שרואים אותנו. העוו בדות בסוף מחפשות את הנטו, רוצות לראות שכר גבוה בראשון לחודש". ׳עטיה הדגישה את החשיבות של רכיב הרמה המקצועית, שכולל מנגנון הכשרות ותוספות שכר תלויות הכשרה לצד הוותק, ס � שקלים בחודש: "הה 1,600 שיגיעו עד לכם קודם כל נותן הכרה שתומכת חינוך זה מקצוע, ושמי שעובדת בו צריכה ללמוד ולהתקדם, לקבל הסמכה. מבחינתי זה אחד השינויים המשמעותיים ביותר של הרפורמה הזו". מרכיב משמעותי נוסף לדברי עטיה הוא ההתייחסות הייחודית לתומכות החינוך בחינוך המיוחד. "לכל אורך הדרך, בפגישות שהיו לי עם ההסתדרות הדגשתי את החשיו בות של שיפור התנאים ספציפית בחינוך המיוחד הבינוני והקשה", היא אמרה,"זו עבודה פיזית קשה מאוד – להרים ילדים, להחליף חיתולים לילדים שלא יכולים לעו מוד, לדחוף כסאות גלגלים. וזה גם אתגר רגשי גדול מאוד, וזו סיבה שמצוקת כוח האדם בגנים הללו הייתה אפילו יותר גדוו לה מאשר בגנים הרגילים. לכן נאבקנו מאוד שיקבלו לא רק תוספת שכר משמעותית, אלא גם הרבה הכרה והערכה". עוד נושאים שהיו בעבר מוקד לסכסוו כים וטופלו בהסכם הם העבודה בחופשות, והתגמול על החלפת גננת. "ההסכם מסדיר לראשונה באופן רוחבי באיזה ימים העובדות יצטרכו לעבוד, ומגדיל את התגמול עבור שנה, נשים היו עומדות בתור כדי להיכנס 20 "לפני למקצוע, כבר כמה שנים שצעירות כמעט ולא באות. אנחנו מקוות ומאמינות שעם העלאת השכר ויצירת אופק התקדמות, הביקוש למקצוע יעלה, עובדות חדשות יצטרפו וגם העומסים ירדו" 16
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=