הניחה להנהלה לפתוח אותה בלי הקצאת תקנים חדשים של עובדים. "לקחנו אחות מפה, עובד משם, כולם נמתחים קצת", היא אומרת. "במלחמה אין הפרדה בין העובדים לבין ההנהלה, כולנו מאוחדים". נוסף על כך, סורוקה עדיין מארח צוותי תגבור של אחיות שמגיעות מבתי חולים אחרים בארץ כדי לסייע במאמץ המלחמתי. מבט קדימה לדברי לוי, הצוות מרגיש עטוף ונתו מך. יו"ר ההסתדרות ארנון בר-דוד, רעייתו הילה קניסטר בר-דוד, מנכ"לית שחר און, ויו"ר הוועד הארצי של עובדי כללית פרוו ספר בן חמו ביקרו עובדים וחיילים פצועים בבית החולים. "זה נותן כוח", אומרת לוי, "הרגשנו שרואים אותנו ועוטפים אותנו". בית החולים קיבל פניות רבות מאזרחים שרצו להתנדב בבית החולים, עד שהצוות נאלץ לסרב לחלק מהפניות. גם העשייה הרגילה של הוועד לא נפו סקה בגלל המלחמה. בנובמבר הצליחו לוי ובן חמו לגרום לקליטתם בהעסקה ישירה עובדי משק ונוי, שעבדו עד אז בבית 83 של החולים דרך חברת קבלן. "אלו העובדים הכי שקופים, שמעכשיו ייהנו מתנאי ההעו סקה בבית החולים". לאחר מספר חודשים, הוועד התחיל לחזור לשגרה של אירועי תרבות לעובדים ולמשפחותיהם. הם נהנו מההצגה "הגברת הראשונה" של התיאטרון הלאומי הבימה בבאר שבע, וילדיהם השתתפו בפעילות ט"ו בשבט. "הבנו שלעובדים יש צורך באוורור ובהפוגה", אומרת לוי. "מטרתנו כרגע, לצד המשך הטיפול בפצועים והתו פילה להחזרת החטופים, היא לעשות כל מה שיכול להעלות חיוך על פניהם של העובדים". "לא היה עובד מפונה אחד ששכרו נפגע" פנינה פחימה, באר שבעית שנולדה במרוקו, אם לשלושה ילדים וסבתא לעשרה נכדים, היא מנכ"לית האגודה השיתופית של עובדי שירותי בריאות כללית (מועדון הצרכנים של ועד העובדים – שירותי ביו טוח, תיירות, צרכנות, והלוואות), סגנית יושב ראש וממלאת מקום ארצית של ועד אלף עובדים, ויו"ר 50 עובדי כללית המונה מחוז דרום של ועד עובדי כללית. באוקטובר עובדת מקיבוץ בארי 7- ב נרצחה עם משפחתה, ואחיות טיפלו במו רפאות הקיבוצים תוך כדי לחימה. "בערי העוטף עובדי מרפאות כללית נתנו שירוו תים תחת אש", מספרת פחימה. "באשקלון, העיר שחטפה הכי הרבה טילים, המרפאות עבדו באופן מלא, הצוותים הגיעו, הקמנו מרפאות שאפשרו לעובדים לעבוד. הייתה היענות יוצאת מן הכלל. היו עובדים שהיו צריכים לנסוע בין באר שבע, נתיבות ואופו קים כדי להעמיד את כל המרפאות בכל העו רים, וגם לזה הייתה היענות למרות הסכנה מטילים והחשש למחבלים באזור. זה היה מאתגר מאוד, העובדים היו מסורים וחדורי מטרה. אני מצדיעה להם". המרפאות בשדו רות נסגרו לתקופה של כשבוע וחצי ונפתחו מחדש, ובקיבוצי העוטף המרפאות נשארות סגורות. באוקטובר, כשתושבי 7 בימים שאחרי העוטף פונו מבתיהם, מחוז דרום של כללית היה ממונה על פתיחת מרפאות לאוכלוסיית המפונים בים המלח ובאילת. עובדי כללית מבאר שבע, מערד, מאילת ומקיבוצי הערבה הוקפצו לפתוח ולאייש את מרפאות אלה, שם נותנים עד היום את כל שירותי הבו ריאות בכל המקצועות. עובדי מחוז דרום של כללית פונו 300 מבתיהם, ופחימה מבקרת אותם תכופות. "אני בוכה איתם", היא אומרת. "זה לא פשוט לעזוב ככה את הבית. יש עובדים שבני הזוג שלהם חטופים, שילדיהם נרצחו. אנחנו עוטפים אותם, מחבקים אותם". פחיו מה ממשיכה להיאבק עבור זכויותיהם של העובדים המפונים. "לא היה עובד מפונה אחד ששכרו נפגע", אומרת פחימה בגאווה. "אחרי כחודש וחצי ההנהלה רצתה לאפשר להם לחזור לשגרה והוצע למי שרצה, באופן וולונטרי ובלי לחייב, את האפשרות לעבוד במרפאות בים המלח, באילת וסביב אילת. כל העובדים, מעובדי רפואה עד עובדי ניו קיון. אמרתי להם שיעבדו כמה שהם יכוו לים, גם אם זה רק שעתיים ביום, ויקבלו שכר מלא. מנענו הוצאת עובדים לחל"ת, וכשהגיעו אליי בעיות פרטניות של עובו דים, כל פנייה שלי להנהלת כללית נענתה בחיוב". ועד עובדי כללית הקים מוקד ארצי שעובדים יכולים לפנות אליו עם כל בעיה שנובעת מהמלחמה: בעיות נפשיות, בתים שנפגעו מירי ומפונים במצוקה. המוקד הארצי חילק מענקים לעובדים שהיו זקוקים לכך, וגייס מתנדבים שיעזרו במתן מענים בסיסיים. הוועד ארגן ערכת תנחומים בשבעה לעובדים ששכלו את קרוביהם, ומתכנן בהמשך לחלק גם להם מענקים. "אני מצדיעה להנהלת כללית שגילתה רגישות רבה ואהבה רבה מאוד כלפי עובו דים מהעוטף ובכלל מאזור הדרום, ובעיקר לציבור עובדי כללית שעבדו ועובדים בתוו שייה רבה בתנאים קשים מאוד. נתפלל יחד לימים טובים". Unsplash צילום: "באשקלון, העיר שחטפה הכי הרבה טילים, המרפאות עבדו באופן מלא, הצוותים הגיעו, הקמנו מרפאות שאפשרו לעובדים לעבוד. הייתה היענות יוצאת מן הכלל. היו עובדים שהיו צריכים לנסוע בין באר שבע, נתיבות ואופקים כדי להעמיד את כל המרפאות בכל הערים, וגם לזה הייתה היענות למרות הסכנה מטילים והחשש למחבלים באזור. זה היה מאתגר מאוד, העובדים היו מסורים וחדורי מטרה. אני מצדיעה להם" 20
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=