2024 , מאי 103 מידעו"ס עם הזמן, העובדים הסוציאליים במלונות סייעו גם בפתיחת מסגרות החינוך - תחילה לגיל הרך ובהמשך גם כיתות בית הספר. הקמת חמ"ל מענה רגשי רבות דובר ונכתב על הקשיים של משפחות המפונים וכיצד גורם הזמן הולך ומחריף אותם. ככל שהזמן חלף, עלו הקשיים הרגשיים והקושי של ההורים להעסיק את ילדיהם במשך שעות רבות בכל יום ולהכיל את מצוקותיהם וצורכיהם. הורים דיווחו על רצון לחזור לפרטיות התא המשפחתי ולסדר יום שגרתי. הם הביעו דאגה לגבי בני הנוער, שחלקם לא היו מוכנים לצאת מהחדר ונחשפו לאירועי המלחמה באמצעות הרשתות החברתיות, ללא כל סינון, בעוד אחרים מסתובבים מחוץ למלון במשך שעות ארוכות ללא השגחה. באוקטובר החלו לצוף ביתר שאת ועלו 7־ אירועי ה תגובות של חרדה, דיכאון ותחושות אשמה. עובדי מנהל הרווחה שהגיעו למלונות ראו ילדים שנדרכים לקול הנפילה של צלחת בחדר האוכל; שמעו את געגועיהם לחבריהם ששוהים בערים אחרות; ראו נשים וגברים שאינם עובדים ומבלים בלובי של המלון, כל יום לאורך כל היום; ראו הורים ובני/ות זוג של חיילים שדיווחו על דאגה מתמדת ועל לילות טרופי שינה; ומעל לכל אלה עלתה תחושה קשה של אי ידיעה מתי יגיע אל סופו המצב הזמני שנכפה עליהם ומתי יוכלו לחזור לשגרה בביתם. הם נזקקו ביתר שאת למענים רגשיים. "סיר הלחץ" שנוצר במלונות הוביל למתחים בין קבוצות אוכלוסייה שונות, למשל בין מפוני הדרום למפוני הצפון ובינם לבין תושבי העיר. כדי למתן את המתח והלחץ, התחלנו לקיים תהליכי גישור בין הקבוצות השונות, בעזרת מגשרים מומחים. באחד המלונות הסתיים תהליך הגישור באירוע שיא: חגיגת בני ובנות מצווה לילדים ממפוני הצפון והדרום באולם שתרם אחד המלונות. במלון אחר יצאנו ביוזמה לפתוח את המטבח למפגש בישול של שתי עדות שונות, התנסות שהפחיתה את המתח וקירבה לבבות. בין המתנדבים הרבים שהגיעו למלונות בנתניה היו גם מטפלים בתחום הטראומה. היה ברור לכולנו שבשל ההיקף העצום של הצרכים והקשיים עזרה כזו נדרשת מאוד, אבל הכרחי לנהל את ההתנדבויות באופן מקצועי ומושכל. הבנו שחשוב לגעת בתכנים הרגישים שכל משפחה נושאת עימה, אך לעשות זאת בזהירות רבה. ובעיקר, הבנו שחשוב להחזיר למשפחות תחושה של שליטה כלשהי בחייהם נוכח אובדן השליטה המוחלט שחוו. |||| צילום: אלבום אישי 15
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=