רוגו זפ־ינק | "לזרב תוברח" תמחלמ ןמזב הינתנב החוורה להנמ תוכרעיה החזרה לשגרה (חדשה) עם חלוף הזמן, החלו להופיע סימני שחיקה, הן בקרב המפונים והן בקרב הצוותים הטיפוליים. במקביל, משרד הרווחה הקצה כמה תקנים למתכללים בשכר, צוותים טיפוליים מעוטף עזה החלו להגיע למלונות ולספק מענים לחלק מהמפונים, וצוותי העובדים הסוציאליים של הרווחה בנתניה יכלו לחזור בהדרגה לעבודתם השוטפת. בצד כל זה, ומתוך הבנה שהמציאות הנוכחית תימשך זמן רב, הוקם מרכז ט.ל.י.ה - מרכז חוסן עירוני לטיפול, ייעוץ והכוונה. ההקמה מומנה על ידי תרומה כספית נדיבה, שאף אפשרה לתת שכר למטפלים שעבדו בהתנדבות במשך יותר מחודשיים במסגרת חמ"ל המענה הרגשי. כך נבנה חמ"ל מענה רגשי, המאגד את כל המטפלים המתנדבים ומתכלל את פעילותם לצד פעילות העובדים הסוציאליים של מנהל הרווחה. עד מהרה נבנה מערך של צוות מטפלים קבוע לכל מלון, אשר מכיר את המפונים המתגוררים במלון ובונה איתם יחסי אמון. אתגר מיוחד שעמד בפנינו היה כיצד להמיר את הסטינג הקבוע - בקליניקה של השירות הפרטי או הציבורי - לעבודה בסביבה דינמית ורוויית מתחים, תוך התאמה למציאות משתנה וכאוטית. בקומץ חדרי המלון שהועמדו לרשותנו בנינו סטינג לטיפול משפחתי, אך בצוק העיתים, כשעלה הצורך, ניהלנו גם שיחות טיפוליות בפינת הלובי ההומה אדם. כולנו, הן עובדי מנהל הרווחה והן המטפלים המתנדבים, נדרשנו להתגמש, לחשוב בצורה יצירתית ומחוץ לקופסה ו"לזרום" עם מה שיש, כדי להתאים את המקום והזמן לצורכי המשפחה. כאשר נדרשנו לתת מענים רגשיים לילדים, החמ"ל פעל בשיתוף פעולה עם השפ"ח (השירות הפסיכולוגי החינוכי). הזדמנות, לא רק שבר באוקטובר הותירו במשפחות רבות חותם 7־ אירועי ה עמוק וקשה מאוד, והטיפול שקיבלו במלונות סייע, לפחות לחלקן, להתניע דינמיקה משפחתית אחרת. כך למשל משפחה בת שמונה נפשות, שנחשפה למעשי הזוועה בשדרות (גרים בסמיכות לתחנת המשטרה) ושהתה יותר מיממה בממ"ד. במפגש טיפולי שנערך איתם במלון, ימים ספורים לאחר שפונו משדרות, התברר שלא קיימו כל שיח עם הילדים על המאורעות הטראומטיים שחוו באותה שבת. לדבריהם, מתוך רצון להגן על ילדיהם. כל הילדים הפגינו סימפטומים של אי שקט בולט. הצעיר ביותר סירב ללכת למסגרת החינוך, בכה לעיתים קרובות וסיפר על מחשבות מטרידות ומפחידות, בעיקר לקראת השינה. בפגישות הטיפוליות, שנערכו לעיתים בחדרם ולעיתים בחדר מנהל המלון, עודדנו ואפשרנו להורים ולילדים לדבר על מה שחוו, על החשש והדאגה שמלווים אותם מאז ועל האופן שרגשותיהם והתנהגותם הושפעו מהחוויה הקשה. במפגשי ההדרכה עם ההורים העמקנו את הבנתם לגבי התנהגותם ולגבי תגובות הילדים וקיימנו שיח משמעותי על הרחבת יכולותיהם ההוריות להיות מקור להרגעה ולוויסות במצבי קושי עבור ילדיהם. זמן קצר לאחר תחילת המפגשים, הבן הצעיר התחיל להשתלב במערכת החינוך הזמנית שהוקמה בנתניה. ההורים דיווחו כי הם חווים פחות ופחות רגעי מצוקה וסיפרו שהילד שמח ונינוח יותר, שיש לו יכולת טובה יותר להסביר את עצמו, ובעיקר - לעבור הלאה ממצבי תסכול. האב תיאר כיצד בתחילת התהליך לא האמין שאפשר וצריך לדבר עם הילדים, והיום הוא מרגיש שהוא "אבא אחר" עבור כל ילדיו. לטענתו, הוא קשוב יותר, משחקי יותר ומבין יותר את המצוקות והצרכים שלהם. הוא תיאר חוויה של "עולם חדש" שנגלה לו. האם תיארה ירידה ניכרת במפלס החרדה והדאגנות, כשהיא סומכת יותר על הילדים ועל עצמה. באוקטובר 7 כך, הטיפול שהחל סביב אירועי היה גם הזדמנות, לא רק שבר. יש מפונים שציינו שהעצירה הזו, שלא התכוונו אליה או ביקשו אותה, גרמה להם להרהר בחייהם עד כה. אחת הנשים אמרה: "רק פה, במלון, בעצירה הזו, הבנתי באיזו אינטנסיביות חייתי, ופתאום אני עוצרת לשאול אם זה אמור להיות כך". אישה אחרת אמרה: "לא בא לי לחזור לשגרה שהייתה לי, לעבודה שהייתה לי. זו הפעם הראשונה שאני עוצרת לחשוב מה אני באמת רוצה". או, לדברי אחד האבות: "יש לי פה הזדמנות להיות עם הילדים, לחוות אותם באמת, ולא רק להגיע הביתה מאוחר וסחוט". |||| צילום: אלבום אישי 16
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=