2024 , מאי 103 מידעו"ס לאורך המפגשים: - בנייה משותפת עוגנים וסדר יוםצורך בארגון של סדר יום. זהו נושא שמעורר חרדה וחוסר ודאות, ואפשר להתחיל בו מהיבט מאיים פחות, כמו קביעת שעות קבועות לאחת מארוחות היום או קימה בבוקר בשעה קבועה, ובד בבד לארגן את המטרות הקטנות/ תכנון היום בדף כתוב או בטלפון. תכנון קצר טווח בתוך חוסר הוודאות מחזק את תחושת התקווה והמשמעות. היבטים נוספים עוסקים בעוגני משמעות באמצעות תרומה ועשיה למען האחר, כמו טיפול בילדים או באחר משמעותי - תפקיד שהיה מזוהה עם האדם טרם המשבר. לבסוף, כחלק מביסוס העוגנים, מומלץ לשים דגש על זיהוי של מקורות תמיכה קהילתיים ומשפחתיים ושל הזדמנויות ליצירת קשרים ולשימורם. כמה דרכים שסייעו לבסס עוגני משמעות היו סיוע למשפחה באמצעות תמיכה בילדים ועידודם להשתתף בלימודים, ובד בבד תמיכה באם המשפחה אל מול הקושי של הילדים לשוב לשגרה; עידוד השתתפות בהליכה לאורך הטיילת עם אדם תומך, בשעה קבועה, כאמצעי לעגן משמעות נוספת בחיים שמחוץ לבית; עזרה לאישה מבוגרת בתפקידה כסבתא באמצעות ארגון חדר לנכדים; ארגון קלמר תרופות; ארגון תורים למרפאות ועוד. - כחלק מהיבטים של עידוד מפגשים חברתיים ,)Omer & Alon, 1994( שיקום רציפויות פגועות יש להיבט החברתי ערך מיוחד, ובפרט בשיקום מבנים קהילתיים וחברתיים שהתפרקו או נפגמו. יש לקחת בחשבון שהתערבות המקדמת קשר חברתי ובין־אישי צריכה להיות מותאמת באופן ייחודי לכל גיל ולעיסוק המרכזי של האדם שעובדים עימו. המעורבות בעיסוק מרכזי (לימודים, עבודה, הורות, חברות, משפחה ועוד) היא רכיב מרכזי בבניית הזהות העצמית ובתפיסת המסוגלות של האדם, לצד התייחסות לסביבה, לקהילה ולאפשרויות העומדות לרשות האדם בעת הזו. בה בעת, חשוב לתקף ולנרמל את האבלות והקושי העולים אל מול אי היכולת לבצע עיסוקים מרכזיים כבעבר, או שכלל לא ). התפיסה לפיה Rubin et al., 2017( ניתן לבצעם יש לעודד מפגשים חברתיים ולשקם את הרציפויות ) נובעת מתפיסה Omer & Alon, 1994( הפגועות אינטגרטיבית - הן זו של הריפוי בעיסוק והן זו של עבודה סוציאלית בחירום. מכאן נבעו עידוד פתיחת קבוצות חברתיות לגיל השלישי וקידומן; עזרה בקביעת זמנים קבועים לארוחות ומפגש קבוע עם בני המשפחה הגרעינית; עידוד השתתפות בפעילויות מחוץ למלון עם אחרים משמעותיים ו/או שותפים לתחביב (למשל רכיבה על אופניים); חיפוש מקום שקט, עם מעט הסחות דעת, עבור פעילויות שונות ועבור אינטראקציה בין־אישית. - בשלבים עבודה דרך ערוצים קוגניטיביים הראשונים של ההתערבויות, בתחילת המלחמה, אנשים היו במצב הישרדותי והגוף פעל בהתאם. עידוד לעשייה שתכלול פעילות פיזית, שהגוף נזקק לה, היה הדבר המתבקש. ככל שהזמן חלף, נעשה ניסיון להתרחק מהמקום הלימבי של הרגש לעבר עשייה שמקורה הוא קוגניטיבי. כך, כאשר עיקר השיח התקיים סביב הרגש, היה חשוב לנסות לעסוק גם בהיבטים הקוגניטיביים של ההתמודדות, תוך תכנון לטווח הקצר והבינוני. בד בבד, נדרש לעודד זיהוי של אסטרטגיות ודרכי פעולה שעזרו לאנשים בעבר. דהיינו, תכנון משותף של "ארגז כלים" והערכת יכולת ההתמודדות של האדם באמצעות הידע המקדים שלו על עצמו. לבסוף, הושם דגש על מתן הידע הפסיכו־חינוכי לפיו פעולות יום־יומיות בסיסיות, כמו לקום, להתלבש ,לצאת להליכה וכדומה עשויות לשפר את ההרגשה ולקדם חשיבה אדפטיבית, ובעקבות כך לקדם גם את החוסן ואת תחושת הרווחה האישית. כמו כן, כחלק מן הצורך בשקיפות ובבנייה מחודשת של אמון, חשוב שהצוות המטפל יספק מידע ברור ואמין על הזכויות העומדות לרשות האדם במצב הנוכחי ועל מיצוי אפשרי של זכויות בהמשך הדרך. הערוצים הקוגניטיביים המוצגים הן לעיל והן בדוגמאות הבאות מייצגים אינטגרציה בין עולם הידע של ריפוי בעיסוק (ערוצי תפקוד קוגניטיביים בחירום) לבין עולם הידע של עבודה סוציאלית בחירום, באמצעות שיקום הרציפויות הפגועות בחירום - כגון רציפות התפקיד והתפקוד, רציפות הזהות וההיסטוריה האישית ועוד ) . נוסף על כך, ניתן Lahad & Laykin, 2015( לראות כי היבט נוסף של עבודה סוציאלית בחירום אשר בא לידי ביטוי בערוצים הקוגניטיביים נוגע לתהליכים רגישי־טראומה אשר מיושמים באמצעות קידום של יכולת בחירה ושליטה והעצמה של האנשים המפונים ). לדוגמה: עבודה ישירה של Fallot & Harris, 2009( מתן מידע וידע, נרמול המצב הקיים, עזרה בהתארגנות קוגניטיבית סביב משימות כמו כתיבה משותפת של מטרות אישיות, סיוע בחזרה לתפקידים מרכזיים של האדם - כמו עבודה מרחוק, הורות, לימודים ופנאי (למשל, התקיימו משחקים משותפים לילדים ולהורים בתמיכת מטפל), ועוד. ערוצים נוספים כללו הדרכה פסיכו־חינוכית, מתן כלים שיסייעו בקרקוע ופנייה העבודה שתתואר להלן מוצגת כתיאור מקרה שמטרתו אינה להציג מידע מחקרי, אלא לתאר חוויה בזמן אמת של נשות מקצוע במהלך החודשיים הראשונים של מלחמת חרבות ברזל 39 ||||
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=