׳חאו יחרזמ םולש ןב | תינימ העיגפ תועגפנ לש תויגוזה תוכיא שהן על ידי בן הזוג. דוגמאות לכך ניתן לזהות בציטוטים הבאים: "בן הזוג שלי תומך ומבין אותי, מעודד אותי להגיד מה אני מרגישה בלי ללחוץ עליי, להיפתח בקצב שלי"; "ההרגשה הבטוחה שיש לי את הצד השני, האהבה הגדולה, האינטימיות, ההכלה". לעומתן, העלו האהבה הגדולה, האינטימיות, ההכלה". נחקרות אחרות תחושות של חוסר בקבלה והבנה מצד בן הזוג, כחסם משמעותי הגורם לפער בתקשורת, לקשיים באינטימיות, ומתוך כך ביחסי הזוגיות בכלל. חסמים אינטימיות גופנית (תשוקה) לצד תסמינים פוסט־טראומטיים קושי באינטימיות עלה באופן חד וברור מתשובותיהן של הנחקרות לשאלה על גורמים המייצרים חסם ביחסי הזוגיות שלהן. רבות מהנחקרות רשמו כקושי את המילה האחת "אינטימיות", ורבות אחרות הרחיבו את ההסבר על תחום זה. יש שהתייחסו לתגובותיהן בזמן קרבה אינטימית, כגון הנחקרות שדיווחו כך: "תגובות גופניות לא רצוניות בזמן קרבה אינטימית אם מגע כלשהו מזכיר את הפגיעה"; "קשיים בזמן יחסי מין, קושי להתחבר לסיטואציה ולהיכנס לזה". באופן דומה, נחקרות אחרות הוסיפו לתחושת הקושי במגע את התסמינים שעולים בעקבות פוסט־טראומה ונקשרים למגע המיני: "התקפי חרדה במצבים אינטימיים־מיניים, תחושת אשמה ובושה בעקבות מיניות, היפר־מיניות"; "תגובות לא צפויות שלי עקב מיניות, היפר־מיניות"; טריגרים ודריכות יתר"; "קושי במגע, התפרצויות זעם, התקפי חרדה". קושי באמון קשיים של אמון ביחסים עלו כחסם משמעותי ביחסי הזוגיות. הקשיים באמון התייחסו ברובם לקושי של הנפגעת לתת אמון בבן הזוג: "אמון. קשה לי לסמוך על הבן זוג שלי על אף שאין שום סיבה לחוסר האמון"; "אמון - כשהכרנו, היה לי קשה להאמין שהוא רוצה בטובתי ולא רק בטובתו". לצד אלו, עלו שהוא רוצה בטובתי ולא רק בטובתו". גם קשיים באמון מצד בן הזוג וקשיים הדדים של אמון בקשר: "חוסר אמון, חוסר הבנה מהצד השני באיזה עוצמה אני מרגישה רגשות חזקים". כאן חשוב לציין עוצמה אני מרגישה רגשות חזקים". כי המילה "אמון" הועלתה פעמים רבות כגורם מקדם ביחסי הזוגיות, ונראה כי יש לאמון משקל כבד על החוויה של הנפגעת בתוך יחסי הזוגיות. דיון המחקר הנוכחי בחן את תפקידה של הגמישות הפסיכולוגית בקשר שבין תסמינים פוסט־טראומטיים לבין איכות חיי זוגיות בקרב נפגעות פגיעה מינית. כמו כן, זוהו קשיים מהותיים בזוגיות וגורמים המסייעים להתמודדות עימם. ראשית, נמצא הבדל מובהק בין קבוצת המחקר לקבוצת ההשוואה באיכות הזוגיות: קבוצת המחקר דיווחה על איכות נמוכה יותר של הזוגיות. תוצאות המחקר מתיישבות עם מחקרים קודמים, שהראו כי הפרעת דחק פוסט־טראומטית יכולה לגרום למצוקה בזוגיות ולירידה בסיפוק של בני הזוג ממערכת היחסים. כמו כן, נמצא שככל שהתסמינים הפוסט־טראומטיים גבוהים Campbell יותר, כך איכות הזוגיות נמוכה יותר (& .)Renshaw, 2018; Dorahy et al., 2013 בעוד מחקרים קודמים נטו להתייחס לאיכות הזוגיות כמושג כוללני, אחת התרומות המשמעותיות של המחקר הנוכחי היא ההתייחסות הדיפרנציאלית לממדים שונים באיכות הזוגיות. גישה זו מאפשרת להעמיק במאפיינים הייחודיים והצרכים של נפגעות פגיעה מינית בהקשר הזוגי. בממדים תשוקה ואינטימיות נמצא הבדל מובהק בין הקבוצות, לעומת ממד המחויבות, שבו לא נמצא הבדל מובהק בין הקבוצות. תוצאות אלו מתכתבות עם הממצאים האיכותניים, שם הנפגעות לא תיארו קשיים הקשורים במחויבות אך תיארו קשיים רבים הקשורים באיכות הזוגיות, במיוחד בממדי האינטימיות והתשוקה. תימוכין לכך ניתן לזהות בתמות שהתייחסו לפערי תקשורת, היעדר תמיכה רגשית וקושי באינטימיות רגשית וגופנית (תשוקה), כפי שעולה בציטוטים: "קושי לתאר את הרגשות שלי במילים, שמוביל לשתיקה בסיטואציות שבהן דרושה תקשורת וגורם לתסכול לשני הצדדים וחוסר הבנה..."; "קשיים בזמן יחסי מין, קושי להתחבר לסיטואציה ולהיכנס לזה". כמו כן, התוצאות האיכותניות במחקר זה שופכות מעט אור על הנסיבות שבגינן ישנו פער בין הממדים השונים. הממצאים העלו קושי ביצירת אינטימיות גופנית לאור התסמינים הפוסט־טראומטיים הצפים בסיטואציות אינטימיות (ממד "תשוקה"). כמו כן, עלה קושי באמון - ביכולת לסמוך על בן הזוג (ממד "אינטימיות"). לעומת זאת, הנחקרות לא תיארו חסמים המתאימים לממד המחויבות. ניתן לשער שהפגיעה המינית השפיעה רבות על האינטימיות הגופנית והרגשית, מעצם היותה פגיעה בתוך יחסים, אך פגעה פחות ביכולת למחויבות מכיוון שאינה יושבת על היבטים רגשיים, אלא רציונליים. תוצאות המחקר מתיישבות עם מחקרים קודמים, שהראו כי הפרעת דחק פוסט־טראומטית יכולה לגרום למצוקה בזוגיות ולירידה בסיפוק של בני הזוג ממערכת היחסים 30 ||||
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=