׳חאו לשימ | ומקאב םילפוטמה םידלי לש תוחפשמב ילאיצוס־וכיספה לופיטה ). בכל מחלקות et al., 2021; Tramm et al., 2017 הילדים בבית החולים יש מענה פסיכו־סוציאלי, ובמחלקה 100% לטיפול נמרץ בהדסה יש הקפדה יתרה על כיסוי מהמקרים והיכרות עם משפחותיהם של כל הילדים המאושפזים. במרכז הרפואי הדסה, המענה ניתן על ידי שתי עובדות סוציאליות, דוברות עברית וערבית. אם ניתן להגדיר יחידה לטיפול נמרץ כיחידה המטפלת במצבי קיצון, בוודאי ניתן לומר שהטיפול באקמו מבטא את הקיצון של הקיצון. הטיפול במכונת אקמו (מכונת לב־ריאה) מתבצע כאשר ישנה בעיה חמורה בתפקוד הלב ו/או הריאות. השימוש באקמו כולל הכנסת קנולות לגוף האדם. הקנולות מוציאות את הדם למכונה, שמחמצנת אותו ומחזירה אותו לגוף (דרך קנולה נוספת). המכונה Makdisi משמשת עבור האדם כלב ו/או ריאה (& .)Wang, 2015 כשמחברים ילד למכונת אקמו (בלשון המחלקה: "מעלים על אקמו"), הצוות וגם המשפחה מבינים שהילד במצב קריטי ושאלות של חיים ומוות עולות ומציפות. במקרים רבים, הקשר עם העו"ס מתהדק במיוחד בימים אלה. העו"ס מלווה את ההורים בימים הקשים ומחזיקה איתם, יחד עם כל הצוות, את התקווה לשיפור. ביסוס הקשר בימים אלה משרת את העתיד לבוא אחר כך, גם במקרים של הצלחה ומעבר לתקופה של שיקום וגם במצבים שהאשפוז מסתיים בפטירה. במצבים אלה, התמיכה והליווי שלאחר המוות נעשים ממקום של היכרות מעמיקה למדי, גם אם בפועל מדובר בקשר של ימים בודדים. הקשר עם כל משפחה נבנה בהתאם למאפייניה הספציפיים. מאפיינים כמו מוצא, דת, רקע חברתי, גיל ההורים ועוד מכתיבים לעובדת הסוציאלית את השאלות שתשאל ואת אלה שלא תשאל, באילו ביטויים תשתמש ואל מי מבני המשפחה תחבור קודם. אנחנו מתייחסים אל המשפחה כאל מומחית לענייני עצמה. בקשר הטיפולי נעסוק לא פעם בשאלות רגישות כמו מה לומר לאחים שבבית, איך להסביר להם את מצבו של הילד החולה, אבל התשובה אינה ידועה לנו מראש ואינה אחידה לכלל המשפחות. התשובה שתבנה העו"ס יחד עם ההורים תלויה בבסיס הידע של העו"ס על תפיסתם של ילדים בגילים שונים את המוות, למשל, או על תפיסתם את ממד הזמן: האם הילדים הם בגיל שבו הם מסוגלים להבין את ההבדל בין שבוע לחודש, Savanh לדוגמה, או להבין שמשך הזמן אינו ידוע ( ). ההנחיות וההמלצות לגבי ההסבר לילדי et al., 2020 המשפחה תלויות גם במידע הספציפי שיספקו ההורים על משפחתם: עד כמה התקשורת בה פתוחה בדרך כלל או כיצד הם מסבירים לילדים מצבים מורכבים אחרים. למעשה, אנחנו תופסות את עצמנו כמטפלות בילד ובמשפחתו, כשבהגדרה "משפחה" כלולים אלו שנמצאים בחדר וגם בני משפחה שנותרו בבית, כמו אחים או סבים, שהתנהגותם ותפיסותיהם משפיעות מאוד על ההתמודדות המשפחתית. הספרות מתארת כי הורים לילדים המאושפזים ביחידות לטיפול נמרץ זקוקים להמשכיות לתפקידם ). במקרים של טיפול Rennick et al., 2019( ההורי באקמו, תוך זמן קצר ההורים הופכים ממטפלים עיקריים בילד לצופים מהצד בבנם או בתם המוטלים על המיטה, מחוברים למכשירים, כשההורים מנועים כמעט לחלוטין מלגעת בהם. ההורים במצב זה הם נטולי תפקידים קונקרטיים, אך מלאי רצון וצורך לעשות משהו להצלת המצב. לא ברור מה הילדים המורדמים מרגישים או יודעים, אך הצוות מעודד את ההורים לדבר אליהם, בתקווה שהם חשים או שומעים את נוכחותם המיטיבה. פעולה זו, מעבר לתרומתה האפשרית לילדים, מייצרת עבור ההורים "עשייה קטנה", משהו שהם יכולים לתרום לטובת המצב, ובכך משמרת במעט את תפקידם ההורי. את הצורך להיאחז בתפקיד ההורי ניתן לראות גם ברצון של ההורים לקבל מידע עדכני ככל האפשר מהצוות הרפואי. כל שיחה שבה הם בתפקיד האפוטרופוסים, מקבלי ההחלטות, מחזקת את תחושת האחיזה בתפקידם כהורים. אנו פוגשות את ההורים כשהם מוצפים מחשבות ורגשות, לעיתים עם צורך גדול לשתף מישהו ולפרוק את העובר עליהם. העובדות הסוציאליות במחלקה הן זרוע של הצוות, שתפקידה לתת מקום להתמודדות של ההורים הן ברמה הרגשית והן ברמה הקונקרטית, עם התהפוכות הרבות הנלוות אל הטיפול באקמו. העובדות הסוציאליות מצטרפות אל ההורים בנוכחות בחדר, לאורך השעות מורטות העצבים. הספרות מתייחסת לכך שמשפחות הילדים האחרים המאושפזים ביחידה לטיפול נמרץ יכולות גם הן להיות גורם תמיכה משמעותי. בדינמיקות הטבעיות שמתפתחות במחלקה, המשפחות נמצאות שם זו בשביל ). מתוך כך, כשילד שהיה Theofanidis, 2007( זו כשמחברים ילד למכונת אקמו (בלשון המחלקה: "מעלים על אקמו"), הצוות וגם המשפחה מבינים שהילד במצב קריטי ושאלות של חיים ומוות עולות ומציפות. במקרים רבים, הקשר עם העו"ס מתהדק במיוחד בימים אלה |||| 36
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=