2023 , מאי 101 מידעו"ס אחת הדרכים להגיב להם - ובמקביל גם להתחזק בעצמנו - היא למצוא את קולנו המקצועי, לדייק את הערך המוסף שיש לעבודה הסוציאלית לתרום גם לתהליכי מַקרו, להבחין את הידע והניסיון שלנו בעיצוב וביישום של מדיניות חברתית מאלו של אחרים ולעמוד כחומה בצורה על הגנת האוכלוסיות שאנו עובדות ועובדים עימן; הגנה אשר מעניקה למקצוע את זכות קיומו. ככל שנבחר לעשות זאת במשותף, ונשכיל, יחד עם מי שנזקק לשירותינו, למצוא איים של צדק בתוך עשן הקרב המסמא את עיני כולנו, כן ייטב. שלישית, אירועי השעה מביאים לקדמת תשומת הלב את הציפיות ממוסדות המקצוע ואף את הנתקים ביניהם ושלהם מן השדה; כולם בעיניי תוצאה, בין היתר, של שיח מקצועי שרודד כדי לייצר מראית עין של הכללה. במחוזות מסוימים מדוקלמים זה שנים מסרים על עבודה סוציאלית פוליטית־ביקורתית, אך כמקצוע לא נדרשנו ליום שבו הפוליטיקה והביקורת יפגשו אותנו לא רק בחדר ההתערבות אלא גם מול המראה. במחוזות אחרים מוצבה הניטרליות, בשוגג, כתכונה מספקת ליצירת מרחב ביטוי הוגן או מאפשר. השאלות העולות כיום סביב תפקידו של האיגוד ושל העומדת בראשו במצבים שבהם נדמה כי האפשרויות היחידות הן שתיקה או נקיטת עמדה פסאודו־מפלגתית; סביב התנהלותה של האקדמיה בעבודה סוציאלית והענקת פרשנות מרחיבה או מצמצמת למחויבותה הערכית; וסביב הבחירות שמקבלת מדי יום המנהיגות המקצועית בשדה לגבי מה שמותר ומה שאסור להתלבט בו - הן שאלות חיוניות לשימור חוסנו של המקצוע ולבנייתו. רק דיאלוג סביב שאלות אלה, קשה ומרתיע ככל שיהיה, יאפשר הנחה של תשתית קשרים חזקה בין המוסדות, מיצוי כוחם המיטיב כלפי הנושאים אליהם עיניים בעיתות משבר וכינון מחדש של קהילה מקצועית עמידה. רביעית, נראה כי כדי לממש את חזון העבודה הסוציאלית ולהיות חוד החנית של הפרופסיות המקדמות חברה צודקת, שעל המקצוע וכל העוסקות והעוסקים בו - ברמות השונות, בזירות השונות ובשירותים השונים - ליצור מודלים אלטרנטיביים של יחסים. בערעור המלווה את התקופה שאנו נמצאות ונמצאים בה, יש, לטעמי, גם הזדמנות להתמקם - לא בין הפטיש לסדן (או בין קורבנות השיטה בעיני עצמנו לבין מייצגות השיטה בעיני מקבלי השירותים), אלא כמי שמסוגלות לאמץ זהויות מקצועיות מבוססות־ערכים מבלי לשחוק את הלגיטימציה של זהויות אחרות וערכים אחרים. הדבר דורש תעצומות אדירות. היחסים המורכבים בינינו הם במידה רבה השתקפות של היחסים המורכבים של מקבלי שירותינו איתנו. הגיע הזמן להמשיך הלאה מ"מי מסכים עם החקיקה" או "מי נעדר מן המחאה", ל"מי מודר באופן שיטתי מתהליכי קבלת החלטות" ו"קולו של מי מתבטל בפני שיקולים מקצועיים". בדרך נספוג ביקורת, נשמע נרטיבים שונים משלנו, יתכן שגם ניעלב, אבל אולי גם ננקה או נרפא מעט את הפצעים הפעורים בינינו לבין חלקים שלמים בחברה שרואים בנו אויב ממוסד, לא פחות. בעת הזו יש לעובדות ולעובדים הסוציאליים תפקיד ייחודי, שאיננו מסתכם במחאה כנגד החקיקה או תמיכה בה. חברה משוסעת, שמונעת יותר ויותר על ידי ההבדלים בין חבריה וחברותיה, מתקשה לייצר מרחבי סולידריות - שהם מעמודי התווך של העבודה הסוציאלית ותנאי ליכולתה לתקן עוולות חברתיות. חברה דמוקרטית, על פי כל הגדרותיה, אינה יכולה להתקיים לאורך זמן ללא הכלה של מגוון רצונות, צרכים ועמדות; זאת גם כאשר היא מנוהלת לפי חקיקה פרוגרסיבית וגם כאשר היא מנוהלת על ידי חקיקה שמרנית. שיח צר, על סוגיו, הוא דרך מוכחת ובטוחה להשטחה של תהליכי קבלת החלטות, ומשם להעמקה של אי־צדק חברתי. אל לנו לתת לכך יד. לצד כל אלה ובמקביל להם, ההיסטוריה הסבוכה של ההקשר שבתוכו נוצר המצב הנוכחי כוללת גם עשרות שנים ואין־ספור שעות של מפגשים מקרבים ושל התערבויות מיטיבות. אלו אבני הבניין של המקצוע ביום שאחרי ועוד לפניו. בדברי הימים שלנו אפשר למצוא ידע על משברים ועל דרכים להיחלץ מהם, וגם מאבקים - על החברה או על תנאי העבודה - שקצרו מידות שונות של הצלחה, לא רק בהישגיהם המוצהרים אלא גם ביכולתנו להישאר שלם מקצועי הגדול מסך חלקיו. בהתאם, משמעות אחרונה (ביריעה מתומצתת זו) היא ההזמנה לראות את הטוב. לא בהכרח את הזהה, אף לא את הדומה, אלא את השותף לרצון לתקן. זהו תרגיל באמון בעת שהאמון נמצא בשפל. ובכל זאת, כדאי לזכור שייאוש ושנאה בתוך החברה משרתים בדרך כלל את בעלי השררה. הם קרקע פורייה לתהליכים מסוכנים, שבהם למאבקים חברתיים אין מנצחים או מפסידים אלא כולם חולקים את ההפסד, אלה עם אלה. שינויים אבולוציוניים מוחשים בעיתות איום. זה הזמן שלנו להתגייס לשיקום ולזעוק את התקווה - ||| אם לא אנחנו, מי? ואם לא עכשיו, אימתי? PDF להורדת המאמר בקובץ 9
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=